כאשר אבדנו, אבדנו
הגיע היום הגדול! הקיסר הקדוש, הנורא והנפלא נשא את דברי החוכמה הנעלים שלו. כן רבותיי, Obama has spoken. העליתי בעבר את הנקודה הכאובה לגבי מידת העצמאות של מדינתנו. רק לפני קצת יותר משבוע חגגנו ברעש וצלצולים את יום העצמאות ה-63 של ישראל, היה כיף, לא? רק ימים ספורים עברו ואנחנו חוטפים את האמת לפנים- לא עצמאות ולא נעליים. אז נכון, זה נשמע נורא קיצוני, ואני לא חולק על כך שאנו מדינה שמוגדרת עצמאית, השאלה היא עד כמה אנחנו נבחרי הציבור שלנו אחראים למה שקורה במדינה (מבחינת מאקרו כמובן, לא מיקרו). מילון קיימברידג' מגדיר "עצמאות" כ-"חופש משליטה או שלטון של מדינה אחרת". שימו לב מה קורה לנו כבר שנים- הנשיא האמריקאי (ואני מדגיש הנשיא, לא שאר חלקי הממשל) מנהל למעשה את מדינת ישראל. זוהי הכותרת. מבחינה כלכלית אנחנו יודעים שללא הסיוע האמריקאי (בקטנה, משהו בסביבות ה-3 מיליארד דולר) יהיה לנו קשה מאוד. השאלה היא האם המחיר שווה את התוצאה? אף אחד מכם לא יוכל לטעון שמר בנימין נתניהו תמך במדינה פלשתינית בתחילת הקדנציה הנוכחית אך אין ספק שלחצי אובמה שינו את דעתו, ראו נאום בר-אילן, ואל תבלבלו את השכל עם "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". כמובן שלאחר מכן הגיעה הקפאת הבנייה, אמנם נהוג לומר הקפאת הבנייה בהתנחלויות אך צריך להבין כי הוקפאה הבנייה בכל אתר בנייה מעבר לקו הדמיוני שנקרא "הקו הירוק", כולל שכונות בעיר הבירה של מדינת ישראל. בקרוב מן הסתם, ובעקבות דברי הקדוש, נהיה עדים כולנו ל"מהלך היסטורי" בו מר נתניהו ילך עוד קצת שמאלה וידרוך בתוך העקבות שאובמה השאיר לו בבוץ, צפו לאישור מדינה פלשתינית בקווי 67' ואח"כ גם חלוקת ירושלים. הלוואי ואתבדה אבל בואו רק נאמר שראש הממשלה ידוע יותר במידת לחיצותו מאשר ביושרו הפוליטי. עכשיו, מאחר ורבים מחבריי הצביעו למר נתניהו, נשאלת השאלה האם העובדה כי נשיא של מדינה זרה, לא משנה אם היא ידידותית, הופך את דעת רוה"מ הישראלי בערך ב-180 מעלות, האם זו אינה שליטה? האם רצון ישראל לא הפך לרצון אובמה? מישהו מכם יוכל להזכיר לי מתי בפעם האחרונה ממשלת ישראל הלכה בניגוד לעצת נשיא אמריקאי? ואל תגידו לי שזו לא חוכמה, ארה"ב וישראל רוצות אותו דבר- ארה"ב רוצה דבר אחד- מה שטוב לאמריקה. גם בין חברים הכי טובים יש אינטרסים, בעיקר כשאחד מתנהג קצת כבריון (ראו הזובור המפורסם לביבי בתחילת הקדנציה) והשני התאהב בלהיות קורבן. כל פעם ששאלתי את חבריי הם אמרו "מי חשב שהוא יעשה ככה וככה?", איפה אבירי משמר הדמוקרטיה שימחו כנגד התערבות בהליך הבחירה? אז מה אם הצבעת ביבי? קיבלת את "היוזמה הסעודית" או הסינית או הטיבטית, זה לא משנה- קיבלת יוזמה- וזה אומר שלא אתה מחליט אלא מישהו יוזם בשבילך. זה רק סמלי שבאותו שבוע בו נסדקה ריבונות ישראל ע"י חבורה של מפגינים ערבים, נסדקת גם עצמאות ישראל ע"י נשיא ארה"ב. עד לאחרונה אובמה התחיל להבין שהוא כבר לא להיט, אבק הכוכבים דעך, אלא שאז שיחק לו קלף בחיסול בן-לאדן ומאז אנחנו חוזרים לשלם את המחיר. בכל מהפכה במזה"ת הוא פישל ועשה כמעט ההפך מההיגיון (לא רק הישראלי, גם בארה"ב הוא ספג ביקורת קטלנית) אבל משום מה הוא עדיין נחשב בישראל כאחד שמבין יותר מכולם בענייני חוץ וביטחון. כל מילה שלו הופכת להיות הכיוון שאליו חותרים מנהיגינו, לא משנה מה היה קודם. עכשיו הוא קורא בפומבי ולעיני כל העולם לחזרה לגבולות 67' תוך סיום הכיבוש (כמובן שהיה חייב לדחוף מתישהו שמדובר במהלך "אמיץ", לא ידעתי שלהתאבדות צריך אומץ). מישהו עוד יכול להתווכח? במדינה נורמלית מישהו מחברי הממשלה היה קם ואומר את האמת בפנים, אומר "עד כאן", אבל אצלנו אף אחד לא מעיז לערער את כסאו. במדינה נורמלית התקשורת הייתה עושה, לפחות פעם אחת, תחקיר מקיף על שקרים של פוליטיקאים ועל הבטחות לפני הבחירות ולאחריהן. בעצם לא צריך לעשות, כולנו יודעים מה זה פוליטיקה, וכולנו סומכים ומאמינים לנבחרי הציבור בערך כמו לנסראללה, אבל ממשיכים לבחור בהם. ובחזרה לשליטה החיצונית, שימו לב שאני לא מדבר בכלל על כך שמדינות זרות מתערבות באופן בולט בענייני פנים בישראל (ארגוני הקרן לישראל חדשה) או על כך שהשבוע ישראל העבירה מעל 300 מיליון שקל לרשות הפלשתינית (למרות גלעד שליט) ולא ניסתה אפילו להסתיר את העובדה שזה נעשה בגלל לחץ חיצוני (בעיקר אירופי). גם לא נזכיר את בתי המשפט בישראל שכבר הכניסו למערכת השיקולים שלהם "דעת קהל עולמית". על כל אלו, ועל דוג' רבות אחרות, אני כבר לא מדבר. אני מתייחס אך ורק לשליטה המוחלטת של נשיא ארה"ב בעניינים הרגישים ביותר של המדינה. אז אני יודע שאני צעיר יחסית, ולא זוכר מה היה לפני 40 שנה ו-50 שנה, אז מה? לא קשה למצוא אנשים שכן חיו אז וחושבים כמוני. דיברתי לאחרונה עם חבר שעובד בכוחות הביטחון (לא אחשוף את שמו כדי שלא ייעצר בלונדון...) והוא אומר לי בפנים "תשמע, כבר לא מאמינים אצלנו שאפשר להציל את המצב, רק מנסים למזער את כמות ההרוגים". חבר אחר מאותו מקום עבודה אמר לי "אחי, אין כבר עתיד, לא נצא מהמצב הזה, כבר אין פה מדינה". שניהם לא דתיים, לא קיצונים, אחד הצביע ליכוד והשני עבודה, ושניהם מיואשים לחלוטין. מה שמצחיק זה שאני, דווקא אני, הייתי זה שעודד אותם ואמר להם שהם טועים, שלא הכל אבוד. גם אני לא יודע איך נצא מזה אבל אני מתפלל שיבוא יום, better sooner than later, ואחד ממנהיגי ישראל (לא צריך ראש ממשלה, מספיק מישהו קטן אבל אמיץ) יקום ויעמוד כנגד, יהיה כמו הילד ההולנדי שסתם את החור בסכר עם אצבע. לדעתי, ואני אומר זאת לאחר הרבה מחשבה, יהיו רבים שילכו אחריו. תראו את ליברמן, די שקרן, תחמן לא קטן, אבל כוחו רק עולה. ולמה? כי הוא אומר את האמת, גם אם הוא עצמו לא מאמין בה. לעמנו יש כוחות לאומיים אדירים, אין עוד עם ששרד כל כך הרבה זמן וחזר למולדתו לאחר אלפי שנים, הפריח אותה מחדש והקים בית לאומי לתפארת. "אם תרצו אין זו אגדה" זה לא רק משפט מהדהד- זו מורשתנו הלאומית, זוהי נבואה עתיקה במילים חדשות. אז נכון, יש כאלה (אחד מהם חבר טוב) שחושבים שכל מה שקשור ללאומיות זה פאשיסטי, חברי היקר אף השווה בין קריאה שלי לקצת גאווה לאומית לעקרונות הנאציזם, זכותו לחשוב ככה, גם אם זה שטויות. אבל אין מדינה ללא גאווה לאומית, אין עם ללא לאומיות. גאווה לאומית זה לא רק לעודד את הנבחרת או את נציגנו באירוויזיון, גאווה לאומית זה גם לא לזרוק את הדגלים שהיו על חלון רכבכם מייד לאחר יום העצמאות. וגאווה לאומית זה גם לדרוש את כבודה של ההנהגה, אולי לנו כישראלים יש זכות הדיבור, אבל שמדינה אחרת תתנהג כמו בריון ואנחנו נשתוק? נתקפל? יש אנשים שכל חייהם מתרחקים מעימות, משתדלים לעקוף כל מאבק, ויש אנשים שהולכים כל הזמן עם הראש בקיר ורק מחפשים לריב. אנחנו כאן צריכים אנשים שהם באמצע- לא מחרחרי מדון אבל גם לא פודלים, כאלה שידעו להגיד "עד כאן". אלו המנהיגים שהייתי רוצה לראות. בינתיים אנו תקועים עם ביבי "אל תצעקו עליי" נתניהו וברק "הח'ליף" אובמה...
עוד יהיה לי ולרבים אחרים מה להגיד על סוף השבוע של הנאומים. בינתיים הולכים לבשל לשבת. נסיים רק בקטע קצר מפרשת השבוע- פרשת "בחוקותי" (מוקדש לכל אלו שמפריע להם שאני שם קטעים דתיים!). אני לא אכנס למה זה אומר "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" כי אני ממש לא רוצה שתחזרו בתשובה דתית, אבל הייתי מאוד שמח לראות קצת "חזרה בתשובה לאומית".
זה מה שיקרה אם נהיה "טובים" (דרך מאוד לא דתית לתאר את זה "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד... וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת." וזו האלטרנטיבה: "וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב... וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ... וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף... וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם".
תחשבו על זה קצת. שבת שלום!
|
):