התגובות הישראליות והפלסטיניות לנאום של אובאמה הן ראייה לכך שההנהגות של שני הצדדים שרויות בהזייה מטורפת עמוקה.  מצד אחד, אומר נתניהו שגבולות 67 אינם ברי הגנה, ושהקמת מדינה פלסטינית לא יכולה לבוא על חשבון בטחון ישראל.  כדי לבחון את הטענה הזו, צריך לשים לב למה שנתניהו לא אומר. הוא אינו אומר 'כן לגבולות 67 אבל עם סידורי בטחון לאורך הגבול עם ירדן' - 'פשוט לא 67'.  כלומר, גם אם תתנו לנו שליטה על גבולות הגדה המערבית כדי למנוע מעבר נשק לפלסטין - 'לא'.  הסיבה להתנגדות, אם כן, לא יכולה להיות אחרת מאשר הרצון לשמור על שטחים בתוך הגדה.  הטענה ששליטה כזאת היא הכרחית לבטחון המדינה היא ברובה הגדול - אם לא כולה - שטות.  בין הירדן לחלקו המערבי של הקו הירוק מפרידים (במקרה הטוב) עשרות קילומטרים בודדים, שעם טכנולוגית הנשק העכשוית תרומתם לסיכול התקפות פלסטיניות היא אפסית.  מכאן אפשר להסיק דבר אחד פשוט: עבור ראש הממשלה שלנו, גבולות 67 אינם ברי הגנה על שטחי התיישבות שמעבר לגבולות 67.  במילים ברורות, ראש הממשלה שלי ושלך רואה בשטחי ההתנחלויות טריטוריה ישראלית.  לא חדש.  אז מה כן חדש? המציאות.  יש רוב באו"ם לכינון מדינה פלסטינית וארה"ב, ידידתה המשמעותית היחידה של ישראל, רואה את הפתרון על בסיס 67.  ונתניהו - סליחה, א-נ-ח-נ-ו! - 'לא'.  מה 'כן'? לא.  נשמור על המצב הקיים.  בל נשלה את עצמנו שפתרון אחד בהכרח יביא יותר ביטחון מהפתרון האחר, אבל "פתרון" הסירוב והסטגנציה המדומה של נתניהו מסוכן יותר לישראל מבחינה מדינית.

בצד הפלסטיני, הדרישה ההגיונית להכרה פלסטינית בישראל, שעליה חזר אובאמה אתמול, נתקלת שוב בסירוב שהפירוש היחיד שאפשר לתת לו הוא שלפחות חלק חשוב מההנהגה הפלסטינית עוד שקוע בהזייה על העלמתה של ישראל לטובת מדינה אחת בין הירדן לים.

אובאמה חזר אתמול על המהלך ההגיוני היחיד שהמציאות בשטח מכתיבה: חלוקה שמשאירה לפלסטינים רצף טריטוריאלי שמאפיין מדינה נורמלית, ומפרידה את המדינה הפלסטינית מישראל.  בהתעקשותו של נתניהו להמשך ההתנחלות שאוכלת את הגדה המערבית ובסירוב חלק מההנהגה הפלסטינית להכיר בישראל יש משום התעלמות מהמצב בשטח ושקיעה בפנטזיות מסוכנות.

הישראלים אינם אחראים לתהליכים שקורים אצל הפלסטינים.  בין אם פני הפלסטינים לשלום או למלחמה, כאזרחים במדינה דמוקרקטית, תפקידנו להציב בראשנו הנהגה אחראית והגיונית שאינה מתכחשת למציאות ושמתאימה את עצמה לשינויים.  כשאנו מובלים על-ידי הנהגה השקועה בהתעלמות מסוכנת מהמציאות, חובתנו לסלק אותה מהשלטון

בהקדם. הסתפקות בשלשול פתק לקלפי היא הביטוי העלוב ביותר של דמוקרטיה. הגיע הזמן שישראלים שאכפת להם ורואים בהנהגה הנוכחית סיכון להמשך דרכנו נצא לרחוב, נראה לממשלה את הדרך החוצה ונשלח מסר ברור לכל הנהגה עתידית.