1 לא, אני לא צדיקה אבל יש לי אינטגריטי. וואו, איך שאני אוהבת את המילה הזו, אינטגריטי. מצלצלת כל כך יפה, אינטליגנטית כזו. כמה עוצמה יש בה. אמרו לי את זה, שיש לי אינטגריטי. אנשים חשובים ומכובדים. הרבה חושבים שיש לי את זה. אבל בינינו, לא כולם מכירים את המילה הזאת, וזה קצת בעייתי.

הייתי רוצה שיכתבו על המצבה שלי "כאן נטמנה אשה עם אינטגריטי" זה נשמע לי ממש סבבה לעומת" כאן נטמנה פראיירית מטומטמת חסרת עמוד שידרה." יש בזה יותר כבוד. אתם לא חושבים ככה?

ואז בעודם מביטים בעצב במצבה שלי ,מי שכבר שמע את המילה יהנהן בראשו, ואלו שעדיין לא יודעים יהנהנו גם הם, כי בינינו, מילים כאלה לא פוגשים כל יום, ואם טרחו לכתוב על המצבה, זה בטח משהו נשגב. אתם לא חושבים ככה?

כל מערכות יחסיי היו מבוססות על הניסיון להיות מי שאני לא, והכל כדי למצוא חן. בעיני מי עליי למצוא חן עכשיו?

מה אתם לא אוהבים בי? את זה שאני יפה? או אולי לא מספיק יפה?

עדיין צעירה, או יותר מידי מבוגרת? חכמה מידי, או מטומטמת? מה זה, תכנית כבקשתך? אלה החיים שלי. Come on

הגבר שלי? אבל אין לי גבר.עליו השלום. אז אני יכולה לגדל שערות ברגליים, ולא להתאפר, לעבור את הניתוחים בפנים ולא לחשוש שעכשיו הוא לא יאהב אותי יותר.

כן, וגם ילדיי כבר לא כל כך מסתכלים עליי.יותר. עצוב? נו, מה לעשות?. אז שיסתכלו למקומות אחרים. אותי וממני הם כבר למדו. נתתי את המיטב שבי, ועכשיו-אני. החברה הכי טובה שלי. עכשיו-אין לי מה להסתיר יותר. זה טוב? כן, מה כבר יכול להיות גרוע יותר מללבוש מסיכות על גבי מסיכות?

כן, זה קצת עצוב, ובודד הלב, אבל, מה לעשות? זה המצב. ככה זה בטבע, גם אני עזבתי קן. עזבתי? לא בטוח. ואם עזבתי תחושתי היא שנזרקתי משם, ואני מנסה לעוף בכנפיים שלי וזה קשה, אוי כמה שזה קשה, ואני עוד לא עפה בכלל.

הכנפיים שלי כל כך חלשות שזה מפחיד נורא. אבל ממה באמת אני פוחדת? שאני אפול. אבל מה זה ליפול? מה זאת נפילה? אין לי מושג. וזה קצת מצחיק לפחוד ממשהו שאתה לא יודע מהו. זהו, אני פוחדת מהפחד.

אבל מה שנפילה באמת עבורי היא להגיע לניצול טוב ליבם של אנשים אחרים, לדרוך על גבותיהם בדרך, ועל גוויות, ואני לא עושה את זה ולא משנה מה.

אז בזה אני לא נופלת.זה עושה אותי בן אדם טוב בעיני אחרים? לא משנה. מה שמשנה וישנה בעתיד הוא האם אוכל לסבול להביט בפני עצמי במראה, ולאהוב את מה שאני רואה. טוב, אני לא מדברת על האף. אני מדברת על אינטגריטי. אז אני- יש לי אינטגריטי.

באמת,

אין לי מה להפסיד, ושאף אחד לא יבוא להפחיד אותי. אין סיכוי להפחיד אותי עכשיו. ככה בשביל לא להחזיק אף אחד במתח, רק תדעו שבשש השנים האחרונות הצלחתי להתגרש, להתייתם, ולהתאלמן , ועכשיו הניתוחים האלה . אז מה אתם חושבים לכם, שזה עובר ככה בלי שריטות?

אני עכשיו עושה חשבון נפש. .זה מה שאני רוצה עכשיו, וזה מה שאני אוהבת. כן, אז אני מחטטת. אז מה. זכותי.

ואם יש לי פצע אז אני נוגעת בו. אם אני צריכה לעבור ניתוח, אז חותכים. וגם דיאגנוזה זה חשוב.

"מה יש לך? למה את לא יוצאת מזה"? שואלים אותי ועושים עם הראש.

לא יודעת. אני מבררת. אחזור אליך כשתהיה לי תשובה. Don’t call us' we call you. זה פייר. לא?

זה לא בזבוז זמן בשבילי. זאת אני .

חשבון נפש, איזה צירוף מילים.. מישהו כאן חשב על זה פעם? חשבון ונפש.נפש לא כל כך מסתדרת לי עם המילה-חשבון. חשבון זה כל כך ריאלי, שכלתני, פרקטי כזה, חד וחלק. ואיך זה מתקשר לנפש? נפש היא ערטילאית כל כך, עדינה, שברירית . מעופפת קצת. בדיוק כמוני.

אז עושים חשבון עם הנפש. בינינו, זה מה שאני עושה ולא רק מעכשיו. כל חיי. זו התמחותי ובזה אני מקצועית ביותר.

נו, אם זה המקצוע שלך, אז כמה את מרוויחה בחודש? מרוויחה?, אני מפסידה. כסף לא נדבק לי לידיים. איפה אני, ואיפה הוא.. למה? אני באמת לא יודעת. כתוב לי על המצח-נותנת. לא דורשת תמורה. בינינו, אבל שישאר רק בינינו. בסדר?

התמורה בשבילי היא אהבה. זה העושר בהתגלמותו. אהבה זה הכסף שלי. מה שאני מוכנה לעשות בשביל אהבה?

לנגן, לרקוד, להצחיק, לבכות, לרגש עד דמעות, לכאוב, לתת את גופי, לתת את נשמתי, להתחנן בעודי מציגה שלל מסיכות לבחירתך, או לבחירתך. העיקר- יש מישהו בבית? מישהו מוכן לראות אותי? תראו כמה אני יפה, או תראו כמה אני חכמה. אה, לא? אז אולי מסכנה? נו אתם לא מרחמים עליי, קצת? רק קצת? איזה עצם של אמפתיה, אני יכולה לקבל בבקשה, אה את עסוקה עכשיו עם הילדים ?,

נו, טוב, אז אני , עכשיו אין לי ברירה. אז באתי לכאן, עליתי על במה ,נתנו לי כמה דקות,. מספרת ומקשיבה, אני פה,לבינתיים, לא הולכת לשום מקום. ויש לי אינטגריטי .ככה אני אוהבת אותי. ואתכם.