"כמעט שלא יוצא לי להרהר על החיים, רוב הזמן אני מאייר או כותב, וכשאני מהרהר אני מגיע למסקנה שאת רוב המחשבות שלי כבר חשבו לפניי ואפילו טוב יותר, ומעט המחשבות שלי, שהן מקוריות, הן לא מציאה גדולה" (דני קרמן)
קשה להיות מקורי? כל דבר מקורי נולד מדברים חשבו עליו קודם. ולא כי חושבים איך למצוא דבר חדש, אלא מצורך לפתור קושיות לא פתורות. לרוב "הפגשה" בין דברים "לא קשורים" מביא את האנושות להמציא דברים חדשים
צבי, אני מסכימה. אני חושבת שתמיד תהיינה המצאות חדשות, האדם תמיד שואף להתקדם ולמקסם את עצמו.
יש הרבה "לינקים" חדשים שמתקשרים בתודעה האנושית בכל דור ודור. אפילו השפה משתנה. ובהכרח, כשהשפה משתנה, המחשבה משתנה. אהבתי את מה שדני קרמן כתב, כי הזדהיתי עם זה. מתחיל בייאוש קל (מה אני כבר מסוגל לחדש לעולם הזה) ומסתיים בחידוש נוסף. התחיל נמוך והסתיים גבוה. אולי זה נותן השראה כלשהי :-) עדיין מפתיע אותי לגלות, איך כולנו לוקים בחוסר הערכה, חוסר אמונה, וכל פעם מחדש צריכים להתרומם מעל כל אלו.
לפחות זה מקורי........אז סחה על הרעיון ותודה להבאת לנו את אפסותנו
הקרדיט לדני קרמן, אז סחה עליו.... :-)
אין חדש תחת השמש? אולי בכל זאת יש ...עובדה שרשם הפטנטים עדיין עסוק.
לאנשים יש כ"כ הרבה תסכול מהליכה ב"זרם". כתבתי על זה בפוסט קודם. כל הזמן נמצאים בתחושת דיסוננס. מצד אחד שעמום ותסכול מלהיות עם ה"עדר", כביכול, בפייסבוק, בטלויזיה, וכו', ומצד שני הכמיהה להיות ייחודי ולהפגין ברק ומקוריות... אז לא אפסיות, אלא ענווה, כי קודם כל, אנחנו דומים זה לזה, וזקוקים וצורכים את אותם דברים פחות או יותר. אפשר גם להתנחם בזה לפעמים. אחרת למה אנחנו ממשיכים לקרוא ספרים שמדברים על תחושות דומות לשלנו. למה אנחנו נהנים מלקרוא פוסטים שאנחנו מזדהים איתם. או סטטוסים וכיו"ב. את מעט האחוזים הנותרים, של השוני, אפשר להפגין גם בתוך אותו מסלול של אחידות, כל אחד והברק שלו, המקורית שלו, הייחודיות שלו. השליליות תמיד מושכת יותר מאשר ההתרוממות וההשראה והפוזיטיביות. שמת לב שהספרות הקאנונית היא בעיקר "כבדה" ודכאונית? אין הרבה "פוליאנות" בפנתיאון... :-)
קשה להיות מקורי? כל דבר מקורי נולד מדברים חשבו עליו קודם. ולא כי חושבים איך למצוא דבר חדש, אלא מצורך לפתור קושיות לא פתורות. לרוב "הפגשה" בין דברים "לא קשורים" מביא את האנושות להמציא דברים חדשים
הפוך על הפוך, תסמונת האנטי גיבור.. יש אנשים שממש מעולים בזה ומשתמשים בזה ממש טוב.
דווקא לא חושבת שזה נועד כדי "להשתמש" בזה...אלא ביטוי של אמביבלנטיות די נפוצה, של מצד אחד תחושה של חוסר הערכה עצמית ואז גילוי מחדש של הייחודיות והמקוריות...וחוזר חלילה.
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמו עוד הרבה דברים אחרים ;-)))
תתחדש על הכאפיה ! ;-)))
את ברת מזל שאת מוכשרת לכתוב ולצייר, ומסוגלת כך "לאוורר" קצת את המחשבות בצורה יצירתית :-)
שמחה שהזדהית...
אני מניחה שהן עולות אצל כולנו במינון כזה או אחר... :-)
צבי, אני מסכימה. אני חושבת שתמיד תהיינה המצאות חדשות, האדם תמיד שואף להתקדם ולמקסם את עצמו.
יש הרבה "לינקים" חדשים שמתקשרים בתודעה האנושית בכל דור ודור. אפילו השפה משתנה. ובהכרח, כשהשפה משתנה, המחשבה משתנה. אהבתי את מה שדני קרמן כתב, כי הזדהיתי עם זה. מתחיל בייאוש קל (מה אני כבר מסוגל לחדש לעולם הזה) ומסתיים בחידוש נוסף. התחיל נמוך והסתיים גבוה. אולי זה נותן השראה כלשהי :-) עדיין מפתיע אותי לגלות, איך כולנו לוקים בחוסר הערכה, חוסר אמונה, וכל פעם מחדש צריכים להתרומם מעל כל אלו.
הקרדיט לדני קרמן, אז סחה עליו.... :-)
אין חדש תחת השמש? אולי בכל זאת יש ...עובדה שרשם הפטנטים עדיין עסוק.
לאנשים יש כ"כ הרבה תסכול מהליכה ב"זרם". כתבתי על זה בפוסט קודם. כל הזמן נמצאים בתחושת דיסוננס. מצד אחד שעמום ותסכול מלהיות עם ה"עדר", כביכול, בפייסבוק, בטלויזיה, וכו', ומצד שני הכמיהה להיות ייחודי ולהפגין ברק ומקוריות... אז לא אפסיות, אלא ענווה, כי קודם כל, אנחנו דומים זה לזה, וזקוקים וצורכים את אותם דברים פחות או יותר. אפשר גם להתנחם בזה לפעמים. אחרת למה אנחנו ממשיכים לקרוא ספרים שמדברים על תחושות דומות לשלנו. למה אנחנו נהנים מלקרוא פוסטים שאנחנו מזדהים איתם. או סטטוסים וכיו"ב. את מעט האחוזים הנותרים, של השוני, אפשר להפגין גם בתוך אותו מסלול של אחידות, כל אחד והברק שלו, המקורית שלו, הייחודיות שלו. השליליות תמיד מושכת יותר מאשר ההתרוממות וההשראה והפוזיטיביות. שמת לב שהספרות הקאנונית היא בעיקר "כבדה" ודכאונית? אין הרבה "פוליאנות" בפנתיאון... :-)
דווקא לא חושבת שזה נועד כדי "להשתמש" בזה...אלא ביטוי של אמביבלנטיות די נפוצה, של מצד אחד תחושה של חוסר הערכה עצמית ואז גילוי מחדש של הייחודיות והמקוריות...וחוזר חלילה.