| אל תקרא לי מותק? למה לא? אני דווקא אוהבת שקוראים לי ככה... לפעמים כשאני שמחה במיוחד, ואני רואה את הכלב העצום שלי, שוכב בהתמסרות טוטלית למרגלותי, עם הצפון שלו מכוון אלי, אני מתנפלת עליו בעליצות מו - תק! פעם במלרע, פעם במלעיל, פעם בסטקאטו פעם בלונג שוט. העניין הוא שכל יושבי ביתי בטוחים שאני מדברת איתם. איך אני יודעת? כולם עונים. כן, אמא? או, מה עכשיו? הכלב שלי מרים גבה בתימהון. כמוני. הוא יודע שאני מדברת אליו, והנה אני מוצאת עצמי שלא באשמתי, בעיצומה של שיחה שכאילו התחלתי, וכאילו באמת קראתי למישהו. אז מה שלומך? פעם כשהילדה נעלבה על ששניהם מותק, כתבתי לה, להגנתי, שרק לה אני מסמסת מותק. לכלב לא...הכלב שלי, שלא אציין את שמו, מפאת זכותו לפרטיות, (הוא סלבריטי במקום בו אני גרה, ואם יש כאלה שעדיין לא יודעים שהוא שלי, עדיף כך) חולה על הים. ולמה זה בעיה? כי בחופש הגדול הקרוב, אני עוברת דירה בפעם השישית (בתוך חמש שנים). וכלב זה לא כמו החתול שגירגר בנחת על השולחן בחוץ, בביתי הקודם, בקיץ הקודם, בזמן שעברנו דירה. החתול עדיין על השולחן ההוא. בדקתי. כלב זה דבר אחר. הולך אחרי באש ובמים. בעיקר במים.הכלב שלי אוהב לאכול באותה מידה שהוא אוהב את הים. במקום בו אנחנו גרים כל החיות שותפות איתו באוכל. הוא נובח ברעש עד לב השמיים על עורב שמתיישב ומנקר לו בשעמום מהבונזו. הקיפוד הדייקן, שמגיע לקערה שלו בדיוק בשמונה בערב, לחדשות, מועיל בטובו לפחות להתכדר. נותן כבוד. אבל העורב לא סופר אותו. היחידים שהוא מצליח להפחיד הם הלוטריות והציפורים.בגלל זה יש לו 15 קילו מיותרים. הוא לברדור שחור, נהנתן וטוב לב. לברדור זה כלב ים, ואנחנו מדברים על כלב שיוצא לבד ל"הליכות" בים. מתרחץ, משחק פריסבי. לפני כחודשיים התקשרו אלי ממשרד הווטרינר של מועצת חוף כרמל, כדי שאבוא לקחת את הכלב שלי, שהגיע אליהם, אחרי שנמצא משוטט בים.שמעתם דבר כזה? מתברר שאיזה בחורה פגשה אותו בים, והוא נראה לה באיבוד. מחפש... הוא מחפש אוכל! והיא החליטה שהוא משוטט וסחבה אותו למועצה בעין כרמל. הלו? הבחורה היא המשוטטת. הכלב שלי הולך לים, מבלה וחוזר הביתה מותש.אתמול בבוקר הילדה מסבירה לי, בדיוק ברגע בו הכלב ואני עומדים ליד הדלת, כשהוא יודע שאני הולכת למזוג לו כוס בונזו (בונזו זה שם כללי. הוא אוכל דברים משובחים מזה), שהארוחה היומית שלו עוברת לערב, והיא תגיש לו אותה... רואים את התמונה? הוא עומד כולו, מוכן לצאת מהבית, מקשיב לקטנה. ועכשיו תסבירי את זה לו, אני אומרת לה. שעכשיו הוא לא אוכל, אלא רק בערב... הוא מוכן לכל. רק שיסבירו לו, למה לא עכשיו...אז הוא לא מותק? אני קוראת לו מותק גם כשאני מוצפת עבודה ומטלות, ולא יודעת מאיפה להתחיל. כמו למשל עכשיו, שתוך חודש וחצי אני צריכה לעבור דירה. קטן עלי. הכל סגור. התאריך. מי יפרק את הדירה, יארוז ויוביל לבית החדש, מי יפרוק ויסדר חזרה. הכל סגור חוץ מהשאלה לאן. יש למישהו רעיון? רק צריך שיהיה ליד הים, אם לא בשבילי, לפחות בשביל הכלב, כי השולחן של השמש תפוס... לכותרת משנה: ביולי אוגוסט לא רק יוצאים לחופש בכל העולם, אלא גם ובעיקר עוברים דירות. מין מנהג שכזה... לי זה קרה רק חמש פעמים בחמש השנים האחרונות, אז למה לשבור מסורת? בקיץ הזה אעבור שוב |