כותרות TheMarker >
    ';

    סיפור בארבעה פרקים - נבואה שחורה מאת: רוני רות פלמר

    סיפור ראשון מתוך ארבעה סיפורים

    ככה מרגישים כשמציירים

    2 תגובות   יום שבת, 21/5/11, 14:20

    צטט: הילהומכחול 2011-05-21 00:24:08

    אישה אחת יפה, הציבה בפני אתגר. "בואי ללמוד ציור ותכתבי את מה שאת מרגישה, חווה,מהגגת ומהרהרת בו בזמן הציור". מיד הסכמתי. רוני רות פלמר, אישה יפה יפה, שבין יתר הדברים הנפלאים שהיא עושה, היא גם מלמדת ציור ומגיעים אליה תלמידים מכל הארץ. החל מאתמול גם אני אחת מתלמידותיה. זה לא הדייט הראשון שלי עם המכחול, אבל הפעם האחרונה היתה לפני כמעט 20 שנה, ומאז אני משרבטת על חשבונות טלפון או מציירת עם הילדה לבבות. אתמול הלכתי לשיעור הראשון.

     

    חצי שעה לפני

    08:30 אני מתרגשת, שותה כוס קפה ובראש רצות המחשבות. ואם אאכזב. ואם בעיני יצא יפה, ומסביב כולם יגידו וואו, אבל בפנים יחשבו אוי... ואם הדברים שאלחש למכחול לא יצאו כמו שאמרתי, ואם בכלל לא יהיה לי מה ללחוש לו, ואם באמת יצא מכוער.

     

    הסטודיו

    09:10, אני מגיעה באיחור קל, אוף איתי. רוני היפה מקבלת אותי בחיוך הגדול הזה שלה, יש לה בית ענק אבל אין בו סלון, במקום סלון, סטודיו ענק. שולחן הכי רחב ידיים שאי פעם ראיתי, מסביב קני ציור, צבעים, תמונות, מגירות מכחולים ועוד כל מיני... "יש לך סטודיו בבית.." אני חולקת איתה את התרגשותי, והיא עונה בחיוך, "לא, ההפך, זו אני שגרה בתוך הסטודיו".

     

    עץ בודד

    09:15 אני בוחרת צילום של שני עצים בשדה חרציות אך מבקשת לצייר עץ בודד, יש משהו יפה בעץ בודד בשדה צהוב עם המון שמים מעל. רוני מסכימה לי. היא לוקחת אותי לסיבוב. מחדר הרחצה של הסטודיו אנחנו לוקחות דלי קטנטן עם מים, 4 מכחולים בעוביים שונים, 3 שפכטלים קטנים, צבע ירוק וצבע צהוב, צבע שחור וצבע תכלת, צבע לבן וצבע כחול ובד קנבס צבוע שחור.

     

    שמיים

    09:25 שמיים. באמצע לבן, בצדדים כחול כהה. ברור לי כבר הרגע שיותר לא אשוב להסתכל על השמיים כמו סתם שמיים. יש משהו בלהתבונן באמת. להתבונן כדי לחקות או להעתיק. פתאום שמים לב לדברים הקטנים. אף פעם לא שמתי לב, איפה מתחלף הצבע של השמיים. רוני מלמדת לרחף עם המכחול מעל הקנבס. אני לא מהמרחפות, הריחוף לא פשוט לי, אני מאלו שנוטעים שורשים ומתחפרים מתחת באדמה. צריכה ללמוד לרחף, יש משהו קליל בלרחף, משהו אוורירי, מרגישים פחות את המשקל. בדיוק ככה עם המכחול, השמיים יפים יותר כשהוא מרחף. אני תופסת את הרעיון ומתחילה לרחף. נעים לי הריחוף, ואפילו יוצא יפה. מחשבה: להתחיל לשקול ריחוף בתדירות גבוהה יותר.

    יש לנו שמיים.

     

    האמצע

    09:50 בין השמיים לעץ ולשדה, שיחים. בעין בלתי מזוינת נראה מסובך, מלא שיחים. רוני מביאה אצת ים שנראת כמו ספוג ממש מוצלח, ומלמדת לטפוח קלות על הקנבס. יש משהו משותף בין טפיחה וריחוף, הפ' הזו, מכניסה קלילות ואוויר. אף פעם לא חשבתי על פ' ככה.

     

     

    השליש הראשון

    10:13 שליש ראשון של הציור- מוכן. פעם ראשונה שאני מתרחקת מהקנבס. עד עכשיו עבדתי מעליו. התחושה היתה נעימה אבל עוד לא יכולת להגיד... או! רוני מרחיקה את הציור כדי שאראה מה עד עכשיו... "או!" זה נראה כמו שמיים ושיחים, ואפילו די נחמדים. אני עשיתי את זה? טוב, רוני עזרה אבל בכל זאת, אני עשיתי.

     

    ''

     

    שדה צהוב 

    10:17 תמיד אהבתי שדות של פרחים, אפרופו ריחוף, יש שם תמיד תחושה כזו, כרי צבע פרושים למרגלותיך, הרגליים אבודות אי שם בין מיליונים בצהוב וסגול וורוד. המחשבה על ציור מיליוני פרטים קטנים מעייפת ונראית בלתי אפשרית. שוב אותה אצה, והנה פרחים, כאילו פרחים, אבל לגמרי פרחים. הפשטות משמחת. ועדיין, לא מספיק לטפוח, צריך לטפוח בדיוק במינון הנכון, שלא ימרח, שיצא אוורירי.

    יש שדה.

     

    ''

    עץ לא יכול להיות קטן 

    10:34 נשארנו עם העץ. לפני תחילת העץ אני יושבת לצפות בסרטון הסברה "איך מציירים עץ".  רוני אומרת שאת הציור הזה אפשר לעשות בקלות עם טכניקה נכונה. נכונה כן, אבל לא פשוטה בכלל. אני רואה פעמיים את הסרטון ומתיישבת להתאמן על דף פשוט לפני שעולה על הקנבס. מה הבעיה, ראיתי, הבנתי, קדימה לביצוע. לא עץ ולא נעליים. הפשוט הזה, מהסרטון לא פשוט בכלל. משיכות המכחול הכל כך עדינות, לא מתאימות לידיים שלי שרגילות להקיש על מקשים ולא למשוך... אני לא מצליחה לצייר עץ קטן. רוני מראה לי את גודל הגזע, ואני מנסה ומתחילה קטן, והעץ יוצא משליטה ונראה חסר פרופורציה. גזע קטן וענפים ענקיים שהולכים למחוזות לא להם. מה זה אומר עלי שאני לא מצליחה לצייר עץ קטן? זו לא הטכניקה. אני פשוט לא מצליחה לצייר עץ קטן. העצים שלי רוצים לגדול. עוד נסיון ועוד נסיון. במקום לפתח ענפים קטנים שיעבו את העץ, אני מושכת למעלה,מאריכה.

    רוני אומרת שאני מוכנה לקנבס.

     

    העץ

    11:20 אני עולה על הקנבס. מה שיש עד עכשיו אני אוהבת, השדה והשמיים נעימים לי. כמעט שעתיים אחרי שהתחלתי, הקנבס מצליח להוציא ממני עדינות מפליאה. אני סוף סוף לוחשת למכחול והוא מציית. בתנועות קטנות ועדינות אני מצליחה למשוח עץ. הוא ממושמע, ונשאר קטן. מוסיפה לו ענפים קטנים, והוא אוהב את השדה בו הוא גדל. לקראת סיום אני מוסיפה לו תפרחת והנה העץ שלי גר חצי בתוך שדה וחצי בתוך שמיים, בדיוק כמו בצילום.

     

    ''

     

    צריך ללכת

    12:00 הציור שלי מוכן. אני חושבת שהוא חמוד ולא אכפת לי מה יגידו אחרים. רוני שמה בידי עט מיוחד ואומרת תחתמי. בשחור על גבי ירוק, ובעיקר באנגלית (אלוהים יודע למה) חתמתי בתחתית הדף. רוני צחקה עלי, למה כל כך נמוך. "חכי, לאט לאט נתפס למעלה". אוחזת בציור שבידי רצתי אל הרכב בו ישב האיש שלי ובגאווה הראיתי לו מה עשיתי.

    הרגשתי כמו הבת שלי כשהיא חוזרת מהגן ובידיה ציור.

    לזה קוראים חדוות היצירה?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/5/11 07:59:
      רק ההתנסות ביצירה בכלל מעניקה את התחושה המרגשת של התרוממות רות וחדוות יצירה
        21/5/11 21:02:
      אין ספק ,מרגישים נפלא ,,,,,וחדוות יצירה

      ארכיון

      פרופיל

      רונירות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין