נועדנו אני והיא,

זה ברור לשנינו,האמת שלא רק לנו למזלנו.

נועדנו להיות,נועדנו לאהוב נועדנו לחבק,לחזק ולעבור את החיים האלה על כל הטוב והרע שבהם לצלוח כל משבר וקושי  ואחרי כל דבר כזה להעריך  את הנשמה שנתברכנו בה,כל אחד מאיתנו נתברך בנשמתו של האחר.

היא היעוד שלי,אני יודע את זה ולא רק אני למזלי.

אנחנו הכי קרובים בעולם,שותפים לחיים בדרך זו או אחרת ,למרות המרחק הגיאוגרפי בנינו אני מקווה ומתפלל מדי יום כי השותפות הזו בנינו תעמיק מיום ליום  ויחד איתה המרחק הגיאוגרפי יצטמק לו לאיטו ועד שזה יקרה אנחנו מוצאים את הדרכים להיפגש לעיתים קרובות בעזרתם של אנשים טובים שאכפת להם מצמיחת הקשר והידוקו לא פחות מאיתנו..

אז לפני כמה ימים זכיתי לבלות איתה סופש שלם במהלכו התנתקה מכל עיסוקיה הרבים האחרים והקדישה את כל כולה לי

הגעתי אליה בשעת צהרים אחרי נסיעה ארוכה  יום מאוחר יותר ממה שהייתי צריך להגיע במקור בגלל תקלה מטומטמת היינו כל כך שבורים חיכנו לזה כל כך שאותם אנשים שהקשר הזה חשוב להם החליטו ממש בהחלטה של רגע לא למנוע פגישה ושהות שתוכננה כל כך הרבה זמן מראש מזוג אוהבים חמודים,מתאימים שכמונו.........

אז הגעתי אליה ובדרך לשם נשמעתי ממש כמו ילד בן 5

הגענו כבר?

נו,עוד כמה זמן?

נו מתי??

בסוף הגעתי כולי עומד בהתרגשות עצומה בלוני הלב כבר מתפוצצים מרוב אהבה המבקשת רק אותה ולא אחרת. התקשרתי אמרתי שאני כאן.......

"לא יאמן" אמרה. וירדה כולה בשמחה לקבל אותי

עלינו אליה ונכנסו לחדרה

בדקות הראשונות לא האמנתי בכלל שאני פה הרי עם התקלה שקרתה אתמול בכלל לא הייתי צריך להיות כאן,והיא,היא עושה רושם התקשתה להאמין יותר ממני שסוף סוף אני כאן.

התחבקנו ארוכות וכל חצי שנייה בחיבוק הזה אמרה שאנחנו יחד ולעולם לא נעזוב זה את נשמת זו אנחנו הרי יודעים עמוק בליבנו,מאמינים שמצפים לנו עוד חיים יחד עם המון אהבה ועם האהבה הזו,ננצח יחד .כל  קשיי היום יום שמצפים לנו בחיים יחד וכל אחד לבדו.

אחרי כמה דקות התחלנו לעכל שסוף סוף מה שייחלנו לו קרה סוף סוף  הסתכלתי בעייני הים שלה דקות ארוכות במבט שקוע ביופי המדהים הזה והרגשתי שזהו,אין לא צריך יותר כלום שיש מולי את השלמות המופלאה הזו,אני לא האמנתי שאני אגיע לשם,לא האמנתי כל מבט שלה הראה לי עד כמה היא חושבת שאני מושלם עד כמה היא חושבת וחולמת שאהיה ביום אחד האחד שלו היא חיכתה תמיד טוב עכשיו כבר אפשר להגיד בביטחון ששנינו עמוק בתוכנו יודעים שאנחנו היעוד זה של זו.

אני חייכתי לאחת כזו כל חיי ואני יודע שרק איתה חיי יהיו מלאים באהבה ואושר למרות הקושי והתמודדות הלא פשוטה לרוב

ושנינו נמצאים במצב שחיכינו לו כל כך הרבה

אני מסתכל עליה תוך כדי שאני מרגיש את ליבה ונשמתה הפועמים יחד דרך גופה וחושב לעצמי שבעתיד לא אצטרך הרבה רק להיות לצידה לחבק אותה ועמוק בתוכי לדעת שהיא האוצר המלאכי הכי גדול שקיבלתי למשמרת,כשהגעתי איליה ידעתי את זה והמחשבה הזו גרמה לי לשחרר חיוך נבוך וסמוק

השעות עברו בטיל יותר מדי מהר והיא עוד פחדה שיהיה לי  משעמם אצלה ואיתה,זהו שהזמן לא הספיק לי בכלל.....

ראינו טלוויזיה יחד היינו זה לצד זו,והרגשתי הכי בטוח והכי מוגן בעולם.. כמו שאני מרגיש תמיד איתה

אחר כך הצטלמנו עשינו בוק ראשון לפיסבוק ובכל תמונה  האושר שלנו הוסגר....

הזמן עבר לי מהר מדי ובלי לשים לב בערב הגיע הזמן לצאת לאכול....

ישבנו זה מול זו,  ואני הייתי עייף הייתי מרוכז  קצת במה שקורה מסביב

והאהבה שלי פשוט נהנתה להסתכל בי מפהק בלי שבכלל שמתי לב.עד היום בכל פעם שהיא שומעת אותי מפהק היא נפעמת ,כאילו ניצלה כמה שניות שאני לא מרוכז בה כדי להסתכל עלי מפהק ולהנות מכל חצי שנייה

"אתה עייף" אמרה  וצדקה אבל כל שנייה של עייפות כשהיא מסתכלת עלי מפהק  היא תענוג צרוף......

הלכנו לישון כשאנחנו לא מוותרים  על הנוהג שלנו מדיי לילה

למחרת נפגשנו על הבוקר  והיינו כל היום יחד ואני,אני הרגשתי שיש לי ביד את האוצר הכי גדול שאפשר לבקש ופתאום שמתי לב שדמעות נופלות מעיינה הזכות  דמעות,אחרי כמה שניות של חרדה הבנתי שאלו דמעות של אושר .

היא אמרה שאני גורם לה להרגיש מה שלא הרגישה מעולם,כך גם אני

 וכך העברנו  עוד יום קסום וחלומי,מתישהו בצהרים היא הייתה צריכה לצאת לכמה דקות ואני  ניצלתי את הזמן כדי לחוש ולהסניף את הכרית שהיא ישנה עלייה.

מאוהב שכמוני,אני חושב שאני מפתח סוג של התמכרות אליה התמכרות שאני לא רוצה שתיגמר התמכרות לקול שלה לריח שלה,לחשוב שכל דבר שהיא נוגעת בו זה זהב,והאמת שהאחרון לא כזה רחוק מהמציאות,היא נוגעת בי,ואני מרגיש שזכיתי בזהב...וככל שזה תלוי בי אעשה הכל וגם אחרים יעשו לא מעט כדי לעזור

הגיע ערב ויצאנו לאכול עם ההורים שלי שבאו איתי,ובמונית שנסענו בה היא נשקה לי על הכתף נשיקות רכות של אהבה היא החזיקה בידי ואמרה לי שהיא מצטערת שהיא יכולה לעשות את זה רק לעיתים כרגע,אמרתי לה שלמרות זאת לא הייתי מחליף את מגע ידה במגע ידה של אף אחת אחרת,אחרי שחשתי את  מגע ידה מספר די רב של פעמים,מגע ידה של אחרת נראה כל כך ריק,חסר תוכן אהבה ומשמעות.

רק למגע שלה רק למבט האהבה שבעיינה יש  משמעות בעניי ורק לו תמיד תהיה...

כשהגענו,אחרי שסימנו לאכול היא לקחה את אמא שלי לשיחה אני עד היום לא יודע מה בדיוק נאמר שמה

גם אם ארצה ואנסה לגלות כנראה שלא אצליח.

נו,אחוות נשים.........

האהבה שלי,כשכל כך פחדה מאמא שלי,בגלל כל מה שהיה בנינו עד היום,מי שרוצה להיזכר,שישוטט כאן,למרות לדעתי לא כדאי להיזכר.

האהבה שלי פתאום מרגישה הכי נוח,עם מי שעד לא מזמן  היא פחדה ממנה כל כך ולי לא נותר אלא לשמוח בזה כי רק טוב יכול לצמוח מזה....

 אתנחתא עצובה,במונית שנסענו בה נהג הנהג הקבוע שלה מהתיכון,היא חיפשה אותו במשך שנים וכשחזרנו לביתה ביקשה את הטלפון שלו כדי שיהיה הנהג הקבוע שלנו כשאני אבלה איתה והוא כמובן הסכים.

היא הייתה מאושרת,לרוע המזל אותו נהג נהרג בתאונה שהייתה לפני כמה ימים בערבה,אני אמנם לא הכרתי אותו כמוה אבל הוא עשה רושם של בחור זהב אין הרבה נהגי מוניות כמוהו....

ארז שוורץ ז"ל,

יהי זכרו ברוך..........

ועכשיו חזרה לנושא,במעבר חד....

שוב הגיע הלילה ולפני שהלכנו לישון עשינו עוד שיחה על מה שעברנו היום על היום הקסום והמופלא שלנו,ונרדמתי בהרגשה שאני בר מזל,האמת שבזכותה אני כל יום נרדם בהרגשה נפלאה כזו וככל שהזמן ילך קדימה נתגבר על המרחק הגיאוגרפי וביחד בכוחות משותפים נתגבר על כל מכשול שהוא. וביחד איתה כל מכשול יהפוך לאתגר זכות והזדמנות.

זה לא קל לנהל יחסים ממרחק בכלל לא  קל אבל לא המכשול הזה  ולא שום מכשול אחר יגרמו לי לוותר  על האוצר הזה שליבי,גופי וכל כולי זכה בו

הרי הקושי של המרחק וקשיים אחרים,הם זמניים מה שאני מאמין ששנינו נעשה הכל כדי שיישאר לתמיד זה אנחנו...........

אולי המרחק הגיאוגרפי וכל שאר המגבלות הם מבחנים שהגורל מעמיד אותנו בהם,אותו גורל שהחזיר אותנו זה לזרועות זו ולא בפעם הראשונה

יש לי תחושה שבכל מבחן אנחנו נעמוד יחד,כי ככה זה שאתה יודע שאהבה כמו שמצאת מוצאים אולי פעם בחיים וגם לא בטוח...

למחרת קמתי,אל יום חדש.

 יום אחרון בביקור הזה שלי אצלה,

הלכתי אליה, שנינו סירבנו לעכל שהביקור הזה עבר כמו שעה אחת.

ולי זה כל כך היה קצר עד שפשוט לא שלטתי ברגשות והדמעות זלגו מעיניי היא הייתה שם, כמו תמיד כדי להיות שם לא קלטתי,היה כל כך חלומי כל כך עוצמתי כל כך בעל משמעות נפרדנו,היה לא קל בכלל אבל זה הכל זמני,עד הפעם הבאה שכבר נקבעה ומי יודע אולי אבוא עוד קודם וככל שיעבור הזמן אוכל להגיע אליה יותר.

בדרך הביתה הייתי קצת עצוב,קצת הרבה .......

אבל בתוכי ידעתי שיש לצידי אוצר מדהים ושרק אותה אוהב תמיד,היא היעוד שלי

ושסוף הביקור הראשון שלי אצלה, הוא רק התחלה

של חיים  שלמים לצידה.........

בבלוג שלה היא קוראת לי "א שלי"

אז אני אקרא לה כאן מהיום ת,אהובתי........

ממש סוכני מוסד........

והנה תמונה שלי ושל ת...

תגידו ת'אמת,

נכון שרק לפי התמונה אפשר לראות שהיא מושלמת??

והיא שלי!!!!!!!!!!

תכף חודשיים יחד ואני הכי מאושר בעולם כשהיא איתי לצידי,עוטפת את כולי  ואני מצידי אעטוף אותה לעד בחום ואהבה .

נכון שרואים עלי את האושר?????????