הלשכה המשפטית של ארגון נעמת הגישה תלונה נגד התנהלות דיינים בבית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב, במסגרת טיפולם בתביעה לגירושין.
התלונה חשפה התנהגות בלתי תקינה, ובלתי ראויה של דיינים בבית הדין הנ"ל. נציבת תלונות הציבור על שופטים הגיעה למסקנה כי הרב הדיין דב דומב פתח בעצמו את תיק הגירושין לבקשת בן משפחה שאינו בעל דין בתביעה. הדיין שילם את האגרה בעצמו ובהמחאה אישית, בלא שבדק את פרטי המעורבים וללא אימות החתימות שבו.
לאחר פתיחת התיק, הוא טופל על-ידי דיינים נוספים (אבירן יצחק הלוי, יצחק אלמליח, צבי בן יעקב) ועל כך נרשמה הערה בתיקם האישי. נציבת התלונות על השופטים הצביעה על שורה של ליקויים בפעולתם והמליצה לשר המשפטים להעמיד לדין משמעתי את הדיין דב דומב וקבעה כי החלטתה תובא לידיעת היועץ המשפטי לממשלה, אשר פנה ביום 6.11.2008 אל פרקליט המדינה על-מנת שיבחן אם קיימת תשתית ראייתית המצדיקה נקיטת הליכים פליליים נגד מי מהגורמים המעורבים שפרשה.
גם המשטרה קיימה חקירה בפרשה והוחלט להגיש כתב אישום נגדם. לאחר שימוע, שנערך לפלוני ששמו נעדר מהעתירה (כפי שמפורסמת בכמה אתרים באינטרנט) התגבש הסדר טיעון עם המשיבים האלמונים 7 ו-8.
טיוטת הסדר הטיעון הוצגה בפני הלשכה המשפטית של נעמת, שתלונתה הביאה לפתיחת החקירה. בתאריך 16.2.2011, נחתם הסכם טיעון בין פרקליטות מחוז תל-אביב לבין בא-כוחם של המשיבים האלמונים ועל-פיו יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושימוש במסמך מזוייף.
למשיב האלמוני (מס' 7 בעתירה) יוחסה גם עבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר. בהסדר הטיעון נקבע כי הצדדים יעתרו, במשותף, לענישת שני הנאשמים במאסר למשך חמישה חודשי מאסר בפועל – שיכול שירוצו בעבודות שירות, עונש של מאסר מותנה ופיצוי מטעם כל אחד מהם לעותרת פלונית בסך 15,000 ש"ח.
לנוכח טענות הפרקליטות בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערב בשיקולו של היועץ המשפטי לממשלה. אבל, בית המשפט לא שוכנע כי ההליכים המשמעתיים המתנהלים בעניינו של הדיין דב דומב התנהלו בקצב הראוי... ההחלטה בתיק בג"ץ 6567/10 מסומנת כחסויה (באתר של בית המשפט העליון), אבל ניתנת לעיון חופשי בשלושה אתרי אינטרנט לפחות: * ההחלטה בתיק בג"ץ 6567/10 באתר מחלקה ראשונה _______________________________ הפוסט הקודם: הקלות הבלתי נסבלת של ההרשעה |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כאשר שופטי בית משפט העליון נוהגים לחפות על ולטייח את מחדלי המערכת המשפטית, שלא יבואו אחר בטענות שמאבדים את כבודם ואת אמינותם בעיני הציבור.
המשפטים כגון..........
"תגבש הסדר טיעון עם המשיבים האלמונים 7 ו-8."
נראים לי ככתב חידה
שמי שידע יקבל נקודה
ומי שיש לו עין פחות חדה
יבחין בעירפול שנעשה בהקפדה
שמעון
לא יאומן כי ידווח.
מצאתי את כתב העתירה באתר מחלקה ראשונה, כאן:
http://www.news1.co.il/uploadFiles/398662745952607.doc
כעת אני יודע כי בעלי הדין האלמונים הם:
העותרת, פלונית מספר 2 היא הנפגעת מהמעשה הנפשע של המשיבים 3-8 ומן הראוי שתשאר חסויה, כבקשת העותרת מספר 1 - עמותת אומ"ץ. אבל לא היה כל צורך להסתיר את זהותו של המשיב, פלוני מספר 7 שהוא העבריין, מר ידידיה הרציג, ששידל את הדיין דומב להגיש את כתב התביעה. המשיב, פלוני מספר 8 הוא אבי החתן שחפץ בגירושין ומשום שלא רוצים לחשוף את זהות החתן ברור שאין לחשוף גם אותו.
לאור האמור לעיל תמוהה החלטת בית המשפט העליון להסתיר מידיעת הציבור את כל פרטי התיק. בעשותם כן הם הצטרפו לשיקולים הזרים של היועץ המשפטי לממשלה ושר המשפטים שלא פעלו קודם לכן נגד הדיינים.
שלושה ימים לאחר ישיבת בית המשפט העליון פורסם בהארץ כי
שר המשפטים נאמן החליט להגיש קובלנה נגד אב בית הדין הרבני בת"א
הרב דומב תצלום: אתר בינינו
_______________________
משמע, העתירה עשתה את שלה.
אכן, פרטי התיק חסויים.
מי ביקש חסיון על תיק בג"צ 6567/10 ומה היו הנימוקים לבקשה?
מדוע בית המשפט נענה לבקשה, אם בכלל הוגשה בקשה כזו?
מה יש להם להסתיר ב"פרטי התיק"?
הכל אינטרסים!
הכותרת שהייתי נותן לפוסט זה:
הקלות הבלתי נסבלת של הטיוח
בבית המשפט העליון.
תמוהה בעיני שנעמ"ת מצאה לנכון להתערב לטובת מישהי. היא כנראה מקורבת למישהי מההנהלה שם...
על זה אפשר לומר:
מנסים לכסות טפח
ובעשותם כן מגלים טפחיים.