| מספרים על קבצן אחד, שחלם לשנות את מצבו. חייו היו קשים, מבוקר עד ערב הוא קיבץ נדבות ברחוב, והכסף שקיבל לא הספיק לו כדי להתקיים. המצב הלך והדרדר ככל שהחורף התקרב ופחות אנשים יצאו לרחובות. כל מה שהקבצן עשה, היה לחסוך בהוצאותיו כדי שלא ירעב.
החיים נעשו קשים יותר ויותר ככל שהחורף התקדם, עד שיום אחד פנתה אליו נערה צעירה ושאלה אותו מדוע אינו מחייך לכל עובר ושב. ענה לה הקבצן, כי קבצנים אמורים להיות מסכנים, כי אם לא ייראו מסכנים - איש לא יתייחס אליהם ויתן להם נדבה.
חייכה אליו הנערה ואמרה: "כל מי שאינו מחייך צריך להבין כי המשמעות העולה ממעשיו שהוא אינו נהנה ממה שהוא עושה באותו רגע, ואנשים יגיבו בהתאם. אם אתה רוצה להעביר מסר כלשהו - חייך, אנשים יגיבו למסר הבא עם חיוך אחרת מאשר בלי חיוך. היכולת שלך ליצור קשר עם חלק מהעוברים והשבים, מאפשרת לך לספר את הסיפור האמיתי שלך מבלי להעביר את התדמית שלך. הסיפור שלך תמיד יהיה אנושי ויעבור טוב יותר, ואם תהיה מוכן ליצור קשר ישיר עם אנשים, יכול להיות שמישהו יעזור לך דרך עצה טובה, או אפילו דרך הצעת עבודה מי יודע." חייכה, והלכה לה לדרכה.
אנשים מספרים, כי בפינת הרחוב בו עמד פעם הקבצן, עמד בחור צעיר וחייך לעוברים ולשבים. רבים עצרו לדבר עם הצעיר השמח בחלקו. באביב הוא כבר לא עמד שם עוד, ומספרים כי היום הוא מנהל חנות לממכר פרחים שהלוגו שלה הוא מעגל עם חיוך רחב בתוכו .
|