מותו של אדם הוא לא תמיד סיום, לעיתים מדובר בפתיחתה של תיבת פנדורה שחושפת סודות משפחתיים מן העבר שלא נותנים מנוח. "לא תמיד כדאי לדעת" אומרת אחת הדמויות ומרמזת על הסוד המטלטל שיגלו תאומים, בן ובת שיוצאים למסע לגילוי זהותה ושורשיה של אמם, נאוואל מרוואן, ומכאן – שלהם עצמם. בקשתה של האם לא לקבור אותה בארון, ולא להציב מצבה או ציון שמה כל עוד לא יסיימו את המשימה לאתר את אחיהם ואת אביהם, מלמדת שהיא תוכל להיקבר באופן "נורמאלי" ככל האדם רק כאשר ידעו מי היא אמם וכל סודות העבר יחשפו בצורה המטלטלת ביותר גם בפני התאומים אך גם בפנינו , הצופים. העלילה נעה בשני מישורים מקבילים: סיפורה של האם וסיפורה של הבת המתחקה אחר עברה של אמה. הבחירה בשחקנית זהה שמגלמת את שני התפקידים מרמזת על התחנות הזהות שעוברות השתיים, ככל שמסעה האמיץ של הבת מתקדם, כך הזדהותה ומעורבותה בגילוי עברה של אמה עד תום הופך לבלתי נמנע. אחיה מלא כעס לאמו שכנראה לא תפקדה כראוי, ואת הסיבות לכך נבין רק לקראת הסוף. המבנה של הסרט הוא על פי התחנות/המקומות/הדמויות שכל אחת מהן היא פיסה נוספת בפאזל .מעין מבנה בלשי מתוחכם ומרתק עד סופו. נאוול, אישה אמיצה שבתחילה הייתה לוחמת שלום, אך המציאות של המלחמה הפנימית והקנאות הדתית (כנראה בלבנון) טופחת לה בפנים בראותה את הזוועות שמבצעים הנוצרים בפליטים וגורמת לה לצאת במסע של נקמה, שעליו היא תשלם במחיר יקר של עינויים בבית כלא. האסירה מס' 27 לא תיתן למענים את התענוג לראותה מתייסרת, היא תשיר למגינת לבם ועל כן תזכה לכינוי "האישה ששרה". השם המקורי Incendies - פירושו הצתת אש, הבערת אש, אלימות. הסרט מבוסס על מחזה של וודגי מואוואד, שמשפחתו נמלטה מלבנון לפריס ומשם למונטריאול ויש בה אלמנטים אוטוביוגרפים של משפחת המחזאי. התגלית האחרונה לגבי זהותם של האח והאב מיותרת בעיני, היא יוצרת דרמטיות מוקצנת, למרות שאנו נוהגים לומר את המשפט השגור ש"המציאות עולה על כל דמיון". השוני בין המכתב לאב והמכתב לבן מדגימים שהיחס האימהי הוא "אהבה ללא תנאי" גם במצבים הקיצוניים ביותר. האם יתכן ש"אחד ועוד אחד הם אחד" שואל האח את תאומתו שעוסקת במתמטיקה. היא יצאה למסע לחפש את הגורם הנעלם במשוואה והיא גילתה שהחיים אינם מתמטיקה, היא גילתה הרבה יותר מזה. להמלצות נוספות ולהרצאות ייחודיות "החיים דרך קולנוע" הכנסו לאתר שלי:
עוד סרטים |
