היסטוריה
האם יש צורך ב"אמנת זכויות הילד"?
בסיפורי התנ"ך שזורים סיפורים רבים המעלים תהיות לגבי זכויות הילד...
בואו נבחן מספר סיפורים מהימים ההם והצורך בהגנה על הילדים.
המורשת שהיא בת אלפי שנים לא כל כך קלה לערעור. ספר בראשית מספר על המלאכים מגיעים לסדום בה חי לוט. אנשיה של סדום היו רעי לב ומושחתים, ואף התגאו מאד בפשעיהם. המלאכים הגיעו של שער העיר, וכשראה אותם לוט קם לקראתם והביא אותם אל ביתו. הוא נהג בהם הכנסת אורחים והציע להם מאכל , משקה, ומקום לנוח. לוט ניסה להסתיר מעיני בני עירו את בוא האורחים אך לא הצליח בכך. אנשי סדום הקיפו את ביתו הם בקשו לפגע באורחים שלו ולוט אומר להם אתם לא תפגעו באורחים שלי במקומם אתן לכם את הבנות שלי.
אחר כך יש את סיפור אברהם שמקשיב לשרה והוא אכן ממושמע שולח את הגר ואת ישמעאל עם צידה לדרך. והיא כאשר נגמרים לה המים קשה לה לראות את בנה סובל והיא עוזבת אותו ומתרחקת ממנו במקום ללטף אותו ולחבק אותו היא פשוט נוטשת אותו כי קשה לה לראותו במותו.
סיפור נוסף על פגיעה בילדים כאשר אברהם בסיפור לוט מנהל משא ומתן עם אלוהים על מספר הצדיקים שימצאו בסדום וחלילה לא יפגעו בהם לרעה, אבל את הציווי האלוהי להקריב את בנו האהוב אברהם לא מתווכח (מסכן יצחק בטוח סבל פוסט-טראומה).
בת-יפתח יפתח מתואר כבנה של אישה זונה ילד דחוי שהתחבר עם ילדי רחוב, נוער שוליים והוא פיתח חוכמת רחוב ואז חפשו משהו שיודע להילחם והאידיוט נודר נדר אם אלוהים יעזור לו לנצח במלחמה יפתח מתחייב שהראשון שיוצא מפתח ביתו הוא מקריב אותו ראשון. באמת יפתח מנצח בקרב מגיע הביתה ואז לפני שהוא נכנס הביתה מי שיוצאת אליו ראשונה בתופים ובמחולות זוהי הבת שלו. ואז הוא מבין כמה מטומטם הוא היה והוא צועק מה עשיתי "את היית בעוכרי" ואז הוא צועק עליה ומאשים אותה שהיא יצאה מהבית.
תפיסת הנצרות את הילדים...
בתפיסה הנוצרית הילד אז נחשב לשטן קטן במיוחד אצל הקתולים השאיפה היתה לאי קיום יחסי מין כי הם חטא וכתוצאה מזה נולד ילד ואז זה שטני כלומר הילד הזה הוא תוצר של חטא מכאן התפיסה שזה חטא להביא ילד.
השאלה העולה, איך תפיסה זו משפיעה על היחס לילדים?
תקופת ימי הביניים
בתקופת ימי הביניים ציירו את הילדים כמלאכים אבל עם כנפיים, כלומר, המשמעות הייתה אז שילד הוא לא בן-אדם, לכן קל היה לעבור ממלאך קטן לשטן קטן.
סיפורים אלו ועוד רבים אחריהם הובילו את התפיסה שילדים הם רכוש ומכאן התפיסה הייתה שאפשר לעשות בהם מה שרוצים. בשנת 91 מדינת ישראל אישרה את אמנת האו"ם אשר קובעת שהילד הוא אדם יצור אוטונומי ואסור להעניש אותו ענישה גופנית או נפשית.
כסטודנטית M.A ללימודי משפחה במכללה למנהל ראשון-לציון התברכתי בקורס העוסק בהיבטים מרכזיים הנוגעים לזכויות הילד, רווחתו ושלומו במאה ה-21, וההשלכות של היבטים אלה על הסביבה המשפחתית בה חי הילד ועל מערכת היחסים בין הורים לילדים.
הקורס עוסק גם בהתפתחות של זכויות הילד בעולם, ובמשמעות המשפטית והחברתית שלהן, בקשר בין זכויות הילד לסמכות ההורית.
כמו כן, הקורס עסק בסיכונים שילדים נחשפים, הכולל את תופעות של התעללות בילדים בתוך המשפחה ומחוצה לה על סוגיה השונים. איתור וזיהוי ילדים נפגעי התעללות, תסמונת התינוק המנוער ועוד וכמובן חובת הדיווח.
הקורס מרוכז על ידי המועצה לשלום הילד, הגוף המוביל בארץ לסנגור על זכויות ילדים, בראשותו של אדם מקסים ד"ר יצחק קדמן. ההרצאות הועברו על ידי צוות מנוסה ומקצועי של המועצה אשר כלל עובדים סוציאליים, עורכי דין ואנשי חינוך.
אחת התובנות החשובות ביותר שאותם הפנמתי הינן כמה קל ואף אופנתי לתלות בילדים בישראל, מטף ועד מתבגר, ולתייג אותם כמעט לכל נגע אפשרי.
אלימים, שתויים, מתלבשים פרובוקטיבי, חסרי חנוך, ונדלי סטים, חסרי ערכים, חסרי השכלה, חסרי תרבות ועוד.
אחת הטענות מהתיאור המכתים והמכליל של הילדים בישראל, היא הטענה כי הכל בגלל עודף זכויות לילדים. אז בואו ונבהיר כי ההגדרה לזכויות הילד איננה מקנה לו שום זכות לעשות כל העולה על רוחו. זכויות הילדים אינן מכלילות בתוכן את ה"זכות" להתחצף, את ה"זכות" להיות אלים או לפגוע באחר-ילד כמבוגר, תלמיד כמורה. ומי שמציג כך את זכויות הילד, טועה ומטעה ואף מנסה לסלף במכוון כדי שקל יהיה לתקוף את התפישה כולה.
הבעיה איננה "בעודף זכויות", הבעיה היא עולם המבוגרים המציף את הילדים במסרים בלתי פוסקים של אלימות, שטחיות, צריכה ניכור דורסנות חוסר ערכים צעקות, כן זה העולם בו גדלים הילדים שלנו ילדים לומדים במספר אופנים, בחלקם דרך מעורבות פעילה של מבוגרים ובחלקם תפקידו של המבוגר מתמקד בארגון הסביבה החינוכית וסיפוק האביזרים המתאימים . בדרך זו לומדים חסרי הניסיון מבעלי הניסיון על ידי חיקוי ההתנהגויות שלנו.
מכאן מסכימה אני בהחלט עם מר קדמן ולטענתו כי:
לא ילדים אחראים לפשע המאורגן בישראל ולחוסר המעש נגדו.
לא ילדים מעצבים את הטרנדים האופנתיים לילדים.
לא ילדים מפרסמים ומשווקים סקס ופורנוגרפיה בקטלוגים של אופנה לבני נוער.
לא ילדים עיצבו מדיניות כלכלית דורסנית שבה כסף הוא ערך עליון. ערך בלעדי.
לא ילדים יצרו אצלנו פערים חברתיים ועוני הגדולים ביותר בעולם המערבי.
לא ילדים מטנפים שמורות טבע ומשאירים אחריהם הררי זבל.
לא ילדים מפרסמים בתקשורת כתבות דיוקן מחמיאות על עבריינים ופושעים.
לא ילדים מזרימים באינטרנט פרסומי תועבה באין מפריע.
לא ילדים מעודדים בראש חוצות תרבות של לגיטימציה לסמים "קלים".
לא ילדים עומדים מאחורי "כוחות השוק" המעודדים את "תרבות" המותגים.
לא ילדים אחראים ל"תרבות" הנהיגה בכבישים.
לא ילדים דוחפים באגרסיביות את מיסחור הילדות.
לא ילדים עומדים לדין ולחקירת משטרה בגין שוחד, גניבה, מרמה והפרת אמונים.
לא ילדים אחראיים להורים הנעדרים מחייהם, כש"זמן איכות" של 14 דקות ביממה משמש להם כאליבי.
כדאי וחשוב לדעת המועצה לשלום הילד מדגישה מהן זכויות הילד ומה לא המועצה מדגישה כי בצד הזכויות יש גם אחריות וכשם שיש לילד זכויות, יש לו אחריות שלא לפגוע בזכויות של אחרים (ילדים ובוגרים).
מחקרים הוכיחו כי בחברה שבה יש הגנה על זכויות ילדים, יש פחות אלימות ולא יותר אלימות. ולהיפך, מקום בו אין זכויות לילדים צומחת חברה אלימה ואכזרית.
לא, ילדים אינם מלאכים קטנים. הם רק בני –אדם, בני אדם, בדיוק כמונו רק קטנים יותר וחלשים יותר ורגישים יותר גם ביניהם כמו לנו המבוגרים יש חרוצים, עצלנים, חצופים אדיבים, שטחיים ומעמיקים, אמיצים ופחדנים ממש כמונו הגדולים וכאשר אנו מביטים בהם אנו רואים את עצמינו הילדים הם תמונת הראי שלנו המבוגרים.
ילדים הם המראה שלנו זה מה שנקרא "אפקט המראה" בו הילד משקף את פנימיותו כהורה, לא שונה בהרבה מההשתקפות החיצונית.
אחד התפקידים של הילדים הוא להביא לריפוי. כולנו, כהורים, נסכים כי הילדים שלנו הם המדריכים שלנו. ומתוקף היותם "המדריכים" שלנו, הם המרפאים שלנו
ברגע שנתחיל להסתכל, להקשיב לתקשר ולהרגיש מה טוב להם ומה נחוץ להם זה יאפשר לנו ללמוד על עצמינו ובכך נגיע לתהליך תיקון וריפוי הקשר שלנו עם הילדים שלנו.
"אפקט המראה". מאפשר לנו ההורים לקבל נקודת מבט נוספת על עצמנו (הן לטוב והן לרע) ומתוך כך לעבור תהליך של צמיחה אישית והתפתחות פנימית שתשפיעה עלינו כבני אדם ומתוך כך תשנה את הקשרים במשפחה שלנו. ומכאן לסביבה שלנו לכן המסר החשוב מכל שכולנו נבין שאמנת זכויות הילד איננה באה לתת גושפנקה לכל הדברים האסורים שילדים עושים, אך מי שטוען שהילדים בישראל, מתנהגים ללא גבולות בגלל עודף זכויות הילדים טועה.
אמנת זכויות הילד באה להגן על הילד וזאת עקב ההבנה שהורים חושבים שהם יכולים לנצל את הכוח שיש להם בצורה דורסנית וחסרת התחשבות. לתחושות הילד ולהבנה כי ילד הוא איננו אובייקט אלא, סובייקט. אך זה אינו סותר את תפקיד ההורים והסביבה ליצור אצל ילדינו גבולות ברורים, אבל לא חונקים ולא נוקשים כלומר אין לאזוק את הילד, אך יש צורך לתחום לו גדר שמתאימה להתפתחות שלו לרצונות שלו ולצרכים שלו, עם נאזוק את הילדים שלנו ההשפעה לכך תהיה בדיוק הפוכה. הילד יחפש רק איך להשתחרר מאותו אזיק ותתעורר בו תחושת סגירות וריתוק שתעודד חשיבה כל הזמן מה לעשות במעט זמן שיש לו ויהיה קשה לו להכיל את הסביבה המגרה שיש מסביבו.
לעומת זאת אם נתחום לו גבולות פחות נוקשים עם תיחום סביר של מרחב מספק והדרכה נכונה מצידינו ההורים והכוונה איננה לתת לו לעשות מה שבא לו. ילד שידע במה יש לו זכויות ובמה אין לו זכויות ותוך כדי זאת יובהר לו כי לצד זכויות יש גם אחריות כמו אחריות שלא לפגוע בזכויות של אחרים (ילדים ומבוגרים) תפחית את רמת האלימות הן במשפחה והן בחברה ותצמיח חברה טובה יותר ויצירתית יותר.
"קטן הוא אדם, הוא בן אדם, הוא איש, גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול" (מישאל חשין, 1992).
-- |