את כואבת ושותקת את ייסוריך מסתירה שלא ידעו,לא ירחמו עליך חלילה והכאב עמוק,מצר את צעדיך הליכתך כושלת אך את בשלך לא אומרת,לא טוענת לא דורשת רחמים במלוא המרץ רוצה לדהור אך כיצד? אם רק יכולת להניח את הדחף קצת להתכנס לתוכך וודאי היית מבינה כי סיבה לכל אלה ורק לך נשאר לגלות איך אפשר למרות הכול להרפות לנוח לתת למרץ לפעם בכל גופך ולהמשיך את מירוץ החיים מאותו המקום שהינך |