כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מרוב עצים

    מופנמת מתרגלת פתיחות.

    היום אני מתגעגעת

    6 תגובות   יום שני, 23/5/11, 00:05

    היום אני מתגעגעת כל כך שזה כואב.

    מישהי פרסמה שהוציאה ספר בישול וינאי ולי התכווץ הלב..

    הסבא והסבתא הוינאים שלי כבר לא עמנו כבר כמה שנים טובות

    והספר הזה תלש באחת את הגלד מעל פצע הפרידה מהם.

    וכמו עם פלסטר - לרגע נעצרה הנשימה,

    וכשהתחדשה בא עמה גל כואב.

    כן. גם שנים אחרי, הם חסרים לי.

    לשוטט על גדות הירדן

    לשמוע שוב על ההתחלה

    על ההגעה לארץ, לבד, כנערים

    על הבית והמשפחה שנשארו באוסטריה ולא היו עוד

    על ההקמה של הקיבוץ, של המדינה

    על השירות בהגנה

     

    סבתא שהייתה מודל לחיקוי במובנים רבים.

    שהייתה חברה קרובה ואשה בוגרת להיוועץ בה

    ומספרת סיפורי ילדות

    ובד"כ, בד"כ.. במטבח.

    היא הרשתה לי להכנס מדי פעם (רק עם שיער אסוף!!)

    ולקחת חלק בעשייה

    ותוך כדי כך למדתי ממנה הסטוריה וצמחי מרפא,

    איזוני טעם והמון-המון אהבה .

    סבתא שכיבדה אותי בשיחות על הסוד המשפחתי, שהס מלהזכיר - הדודה שהייתה כלא הייתה בגיל שלוש..

    הדודה שעל קיומה נודע לי באקראי כשהייתי בת 14.

    עם מותה הוצא כל זכר לכך שהייתה קיימת פעם, מאז לא הגיעה סבתא לבית הקברות

    עד לווייתה שלה (וגם מזה הייתה נמנעת, לו יכלה..)

    סבא.. סבא'לה שלי.. הצעיר הנצחי,

    שרכב17.5ק"מ מדי יום כמו שעון. גם בגיל 83.

    וגם תאונה עם רכב של חברא קדישא (כנראה שהיה מחסור חמור בנקברים פוטנציאליים) רחמנא ליצלן-

    לא גרמה לו לרדת  מהרעיון..

    שבמסע שורשים באוסטריה, דילג כגדי צעיר מסלע לסלע ובמעלות תלולים,

    כשהצעירים ממנו (למעט בן דוד שהיה בהכנה לגיבושי סיירות),

    משתרכים הרחק מאחור מתנשפים ומזיעים..

    שכמה שנים לאחר מות סבתא, התלבט איתי- האם להיענות לחיזוריה של פרגית הצעירה ממנו בכמעט 20 שנה

    (הייתה בת שישים ומשהו).

    ואחרי שהחליט להיענות, לקח אותה לשייט בספינת אהבה..

    היום אני מתגעגעת נורא,

    לידיעה שבאיזה קיבוץ בצפון תמיד יש בית ולב וזרועות

    הפתוחים לקראתי לרווחה..

    ואפשר לבוא,  ולהכנס חרש, אל ריח הבית,

    אל המיית המזגן,

    אל המוזיקה של שטראוס

    אל בועת ילדות מתפוגגת..

    וזה גם הגעגועים אליהם

    וזה הגעגועים אל מה שהיה

    וזה בעקבות הזמן האבוד

    והידיעה שכדרך הטבע,

    עוד נכונו פרידות שיקרעו עוד פצעי געגוע..

    היום אני מתגעגעת כל כך שזה מתדפק על דפנות הלב

    עולה במעלה הגרון ומתגשם מהעיניים.

    היום מתגעגעת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/5/11 23:04:
      מרגש מאוד טוב שיש זכרונות
        25/5/11 23:21:
      תודה על הכוכבים :)
        23/5/11 23:04:
      אסוציאציה מעניינת.... אם אתחיל להתגעגע לוינה עצמה, אני קונה את הפסקול המוצע :)
        23/5/11 16:29:

      הצעת הגשה לפסקול נלווה

       

      ''

       


      ואלס עם מתילדה
      או או או... או או או...
      בעיר זרה בזמן עתיק
      קדימה הצידה
      אני ומתילדה על השיש נחליק
      על השיש נחליק

      גבירות נבונות
      כפפות לבנות
      ומותניים דקות
      צרות עד כאב
      מרכבות וסוסים
      שעונים בכיסים
      ותרשי לי אותך לסובב לסובב
      התעייפת אהובה?
      שאזמין מרכבה?
      נעשה הפסקה ונשב?

       

       

        23/5/11 08:51:
      גם אני בד"כ.. רק שפרסום הספר הזה, מצא את מערכת ההדחקה שלי בעבודות תחזוקה וכך הצליח לחדור ולהתדפק.. ותודה.. תודה על הקריאה ולעל התגובה :)
      אני מגעגועים כאלה מתרחקת בדיוק מאותו טעם שזה פשוט מתדפק על דפנות הלב עולה במעלה הגרון ומתגשם מהעיניים.. יפה כתיבתך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      cassiopeia
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין