כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    בזבוז ופערים - הבגרות במתמטיקה

    6 תגובות   יום שני, 23/5/11, 09:58

    עוד שנה ועוד בחינה, ושוב הכותרות על "הבחינה המאיימת מכולן". מערכת החינוך מוסיפה להשחית את זמנה על בחינות מיותרות, שמסיטות את תשומת הלב מן הצורך הדחוף במתן חינוך וכלים ללומד עצמאי, אל יעדים שמותירות את אזרחי העתיד שלנו ברמה של "אומה בסיכון".

     

    בכנות: כמה אנשים שצריכים מתמטיקה בחיי יום-יום אנחנו מכירים? כמה אנשים שמלמדים מתמטיקה אנחנו מכירים? וכמה אנשים שחוקרים מתמטיקה אנחנו מכירים? מאלה ודאי אף אחד. אז מהי בכל זאת מטרת הדרישה לבחון את כולם? המתמטיקה אינה מקצוע שווה לכל נפש, ומרבית התלמידים, גם אם יגיעו לאקדמיה, לא יזדקקו לה. אבל חשוב מכך: היא אינה מתאימה לרוב הגדול של התלמידים בחטיבה העליונה, היא ממררת את חייהם ומכשילה רבים בהשגת תעודת בגרות.

     

    בשנת 1987 פירסם אלן בלום את ספרו על "דלדולה של הרוח באמריקה", והקורה אצלנו מצדיק שימוש במילותיו. הרוח היא המימד הפילוסופי של החינוך, היכולת לחשוב ולדון לעומק בדילמות ובנושאים ערכיים וציבוריים. העיסוק באלה הוא תהליך חיוני לצמיחתם של בוגרים מוסריים ואחראיים לחברתם, כפי שאנחנו רוצים את בנינו ונכדינו. המימד הזה הולך ונכחד בהדרגה, כי מה שמנחה את המערכת שלנו יותר מכל, הם ציוני התלמידים: מיצ"ב, מבחנים בינלאומיים ובגרויות. המדידה הכמותית היא שמכוונת את עבודת המורים, ודיון "פילוסופי" הוא מותרות שאין עבורו זמן. אנחנו עדים לכך, שבהדרגה מיומנות המורים והמחנכים לעסוק בנושאי רוח פוחתת, ושעות המחנך משמשות בעיקרן לפתרון בעיות כיתתיות. לבחינת הבגרות במתמטיקה יש בכך תפקיד מוביל, והיא מותחת את האבסורדים שטמונים בשיטה הבגרותית שלנו עד הקצה.

     

    הדרישה מכל מאת אחוזי התלמידים להיבחן במתמטיקה גוררת את המערכת כולה כלפי מטה. התלמידים הרבים (כ-80%) שמקצוע המתמטיקה אינו מתאים להם וממרר את חייהם, אבל שחייבים ללמוד אותו לבגרות, מטילים את קשייהם על כולם, כולל על המצטיינים במקצוע –  והרמה יורדת.

     

    הפתרון לכך הוא פשוט, והיום רבים תומכים בו: לבטל את חובת הבחינה, ולהשאיר את לימודי המתמטיקה בכיתות י'-י"ב כרשות, לאלה שבחרו להיבחן, כלומר: לתלמידים מוכשרים במתמטיקה, או כאלה שההורים רוצים, או כאלה שרואים את עתידם האקדמי בתחומי המדעים המדוייקים, המחשבים ומדעי הטבע. בכל שאר חוגי האקדמיה לבטל את הדרישה למתמטיקה.

     

    ונקודה אחרונה, לא חביבה כלל ועיקר, מתייחסת לפערים החברתיים הנוצרים. אין כמו הבחינה במתמטיקה שמאלצת תלמידים רבים לפנות לשיעורים פרטיים אצל מורים שעושים זאת פרטנית או בקבוצות קטנות. השיעורים הללו יקרים מאד, אבל בלעדיהם תלמידים – שנואשו מן הסיכוי להשיג את החומר הנדרש בבית-הספר – ייכשלו בבחינה או יימנעו מלגשת. הורים שידם משגת מעניקים לילדיהם הוראה פרטית בהיקפים נרחבים, ואילו הורים שאין להם לא מאפשרים לילדיהם עזרה כלל, והנה מקור נוסף לפער חברתי בוטה ומכאיב. מעניין מה צריך לקרות עוד בכדי שמישהו יתעורר אל מול מצעד האיוולת הזה החוזר על עצמו שוב ושוב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/5/11 20:19:
      אני מקבל את החרדה מפני שינוי שיש בדברי מקצת הכותבים. אין שום תוספת לחשיבה הלוגית של תלמידי המתמטיקה בחטיבה העליונה; ממש כלום. הרעיון הזה טוב, כפי שכתבתי, לאחוז מוגבל מאד מבין התלמידים, שהם מוכשרים לַתחום, והם צריכים להמשיך מתמטיקה ברמה גבוהה ל-5 יחידות. הבעיה הגדולה יותר היא, שלא בטוח שיש ללימודי המתמטיקה תוספת לחשיבה הלוגית של תלמידי היסודיים - שם זה באמת קריטי - כיון שלא ברור האם המורות שם יודעות כיצד להשתמש בלימודי החשבון לצורך טיפוח לוגי. אני מקווה שהן יודעות. מערכת החינוך שלנו זקוקה לשינויים מכאן ועד טורקיה, הרבה מעבר לנושא המתמטיקה, אבל הם מפחידים, ובעידן השר סער ישנה רגרסיה מיוחדת אל עוד ועוד מבחנים ומדידה כמותנית, שנותנים תחושה ש"הכל בסדר". כישורי המאה ה-21 אינם מקבלים תשובה במערכת החינוך שלנו, ולכן הורים צעירים רבים מאד (עפ"י סקר מלפני זמן קצר) שוקלים להעביר את ילדיהם לחינוך פרטי. אני מקווה שנתעשת לפני שיהיה מאוחר.
        24/5/11 16:29:
      פיתוח יכולת החשיבה, ובכלל זה חשיבה מופשטת, תלוי אך ורק בלימוד המתמטיקה??? ומה עם שירה, וספרות, ואמנות? איש לא מנסה לטעון שיש לוותר על לימוד המתמטיקה, ממש לא, אלא להוריד במידת מה את המקצוע הזה מן האולימפוס שהושיבו אותו עליו.
        24/5/11 16:24:

      צטט: בני פ. 2011-05-24 01:27:21

      אני לא מסכים שצריך לוותר על מתמטיקה.

      ראשית, גילוי נאות - אני עובד בהיי-טק ומתפרנס מהידע שלי במתמטיקה.

      אני גם אוהב מתמטיקה ומוצא הרבה יופי בעולם המספרים והתבניות.

       

      אני מסכים שזה נושא קשה ולא את כולם זה מעניין (לא מעניין דרך אגב זו לפעמים רק צורה אחרת להגיד שזה קשה).

      אבל אסור לנו לוותר מכיוון שפיתוח היכולת המתמטית מפתח את יכולת החשיבה, את יכולת הסקת המסקנות, ואת היכולת לראות את צורת היער, כשמציפים אותנו בהמון נתונים על עצים.

      הילדים היום לומדים אך ורק לשנן, ולא לומדים לחשוב כמעט בכלל.

       

      הילדה שלי חזרה היום מבגרות במתמטיקה - "היה נורא. כזו בחינה קשה".

      ישבנו ביחד על השאלות, ותוך דקות ספורות, ובלי לפתח נוסחאות מורכבות, פתרנו את הרוב, וגם היא אמרה שזה בעצם מאוד פשוט.

       

      אם אנחנו אוהבים את הילדים שלנו - אסור לנו לוותר על פיתוח יכולת החשיבה שלהם. העצמאות שלהם והאושר שלהם תלויים בזה.

       

      אם אנחנו אוהבים את עצמנו, אסור לנו לוותר על היכולת שלהם להסיק מסקנות באופן הגיוני, כי הם יירשו אותנו וינהלו את המדינה כשאנחנו נרצה להזדקן בנחת.

       

      ראשית הם צריכים להכיר באופן אינטימי ובלי מחשבון את עולם המספרים, ולקבל מושג מה גדול ומה קטן. איזו תוצאה היא הגיונית, ואיזו תוצאה היא טעות הקלדה.

      הילדים היום תלויים במחשבון באופן מוחלט. אני נתקל לא מעט בתלמידי חטיבות ביניים ששולחים יד למחשבון בשביל להכפיל 3 ב-4, ואם יוצא להם 20 עקב טעות הקלדה, לא נדלקת להם שום נורת אזהרה במוח. אין להם מושג מה גדול ומה קטן. המספרים לא מדברים אליהם בכלל.

       

      כולנו צריכים להכיר את עולם המספרים וכולנו עוסקים בזה מכיוון שכולנו צורכים מוצרים ומשלמים עליהם בכסף.

      קצת הלאה בחיים אנחנו לוקחים משכנתא ומשקיעים כספים בתוכניות חיסכון, ושם מאוד רצוי שנדע משהו על ריביות, ולא להשאיר את המחשבה למחשבון.

       

      אחר כך מגיעה היכולת לחשיבה מופשטת של עולם תבניות מספר ותבניות פסוק. נדרשת ההבנה שאות מייצגת מספר כלשהו, והיכולת לבצע פעולות מתמטיות עם אותיות.

      את הבסיס הזה צריכים לדעתי כולם לדעת כמינימום. אחר כך אפשר להפריד בין המתקשים למצטיינים.

      גם אם קשה - לא לוותר, כי זה בנפשנו.

       

        24/5/11 06:23:

       

       

      החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !  

      בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

      ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

      אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

      התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

      נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

      בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

      -----------------
      * ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

       

       

      ראו גם דיון בנדון בקהילת חינוך

       


        24/5/11 01:27:

      אני לא מסכים שצריך לוותר על מתמטיקה.

      ראשית, גילוי נאות - אני עובד בהיי-טק ומתפרנס מהידע שלי במתמטיקה.

      אני גם אוהב מתמטיקה ומוצא הרבה יופי בעולם המספרים והתבניות.

       

      אני מסכים שזה נושא קשה ולא את כולם זה מעניין (לא מעניין דרך אגב זו לפעמים רק צורה אחרת להגיד שזה קשה).

      אבל אסור לנו לוותר מכיוון שפיתוח היכולת המתמטית מפתח את יכולת החשיבה, את יכולת הסקת המסקנות, ואת היכולת לראות את צורת היער, כשמציפים אותנו בהמון נתונים על עצים.

      הילדים היום לומדים אך ורק לשנן, ולא לומדים לחשוב כמעט בכלל.

       

      הילדה שלי חזרה היום מבגרות במתמטיקה - "היה נורא. כזו בחינה קשה".

      ישבנו ביחד על השאלות, ותוך דקות ספורות, ובלי לפתח נוסחאות מורכבות, פתרנו את הרוב, וגם היא אמרה שזה בעצם מאוד פשוט.

       

      אם אנחנו אוהבים את הילדים שלנו - אסור לנו לוותר על פיתוח יכולת החשיבה שלהם. העצמאות שלהם והאושר שלהם תלויים בזה.

       

      אם אנחנו אוהבים את עצמנו, אסור לנו לוותר על היכולת שלהם להסיק מסקנות באופן הגיוני, כי הם יירשו אותנו וינהלו את המדינה כשאנחנו נרצה להזדקן בנחת.

       

      ראשית הם צריכים להכיר באופן אינטימי ובלי מחשבון את עולם המספרים, ולקבל מושג מה גדול ומה קטן. איזו תוצאה היא הגיונית, ואיזו תוצאה היא טעות הקלדה.

      הילדים היום תלויים במחשבון באופן מוחלט. אני נתקל לא מעט בתלמידי חטיבות ביניים ששולחים יד למחשבון בשביל להכפיל 3 ב-4, ואם יוצא להם 20 עקב טעות הקלדה, לא נדלקת להם שום נורת אזהרה במוח. אין להם מושג מה גדול ומה קטן. המספרים לא מדברים אליהם בכלל.

       

      כולנו צריכים להכיר את עולם המספרים וכולנו עוסקים בזה מכיוון שכולנו צורכים מוצרים ומשלמים עליהם בכסף.

      קצת הלאה בחיים אנחנו לוקחים משכנתא ומשקיעים כספים בתוכניות חיסכון, ושם מאוד רצוי שנדע משהו על ריביות, ולא להשאיר את המחשבה למחשבון.

       

      אחר כך מגיעה היכולת לחשיבה מופשטת של עולם תבניות מספר ותבניות פסוק. נדרשת ההבנה שאות מייצגת מספר כלשהו, והיכולת לבצע פעולות מתמטיות עם אותיות.

      את הבסיס הזה צריכים לדעתי כולם לדעת כמינימום. אחר כך אפשר להפריד בין המתקשים למצטיינים.

      גם אם קשה - לא לוותר, כי זה בנפשנו.

        23/5/11 10:28:
      אני חושבת שמקצועות ההייטק ושאר מקצועות תלויי מתמטיקה אינם חזות הכל. חברה שתדע לכבד גם את אלה המתפרנסים מגידול אורז או ירקות תהיה חברה טובה יותר. ואם לא יהיו בעולם אנשים שמגדלים אורז או שאר ירקות (כי אלה מקצועות נחותים כביכול ולכן כולם בורחים מהם) מה יאכלו אנשי ההייטק והמחשבים בארוחת הצהריים שלהם? את המקלדת? ואין סתירה בין השכלה טובה ומשובחת לבין עיסוק במקצועות שאינם תלויי מתמטיקה. יכול אדם לגדל פרחים ויחד עם זאת להיות מאוד משכיל.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין