כותרות TheMarker >
    ';

    איציק אביב

    ארכיון

    תגובות (147)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      4/7/17 19:09:
    פיסטוקים זה בריא מכיל הרבה מגנזיום ((:
      23/1/15 21:26:
    עצוב
      15/8/14 21:57:

    אין לי כרגע תגובה. אז שמתי כוכב .. רק שתדע שהייתי (גם ביהושע) לל"ט

      15/8/14 20:45:
    כתוב נהדר. אנושי.
      29/9/12 09:17:
    טוב שנתקלתי..ע נ ק אחו שרמוטה של פוסט :))
      29/9/12 07:54:

    בכל זאת היא לא זונה והוא לא לקוח.

    אני רואה גבר שמשתוקק לאהבה

    ואת הלנה המקסימה, שבאינטלגנציה הנשית שלה

    מגלה כלפיו רגישות גדולה ויחס חם.

    מה הפלא שהוא מתגעגע?

     

    כרגיל, מאד אוהבת את הכתיבה שלך

    שמדגישה את הפן האנושי של כולנו.

    נהניתי לקרוא.

      23/9/12 22:55:
    נהדר...כתוב נפלא, קולח, מלא הומור...נהניתי... שמעתי שאומרים גם סיפור בן זונה...:)
      18/9/12 23:26:
    מחבבת את הלנה..
      24/7/12 17:00:
    סיפור מסופר היטב
      24/7/12 12:18:
    עצוב שהיא זונה. בכל זאת זונה. אני אחזור עם הכוכב.
      24/4/12 15:47:
    סיפור יפה מאד. טלי
      24/3/12 03:32:
    כתיבה מעניינת מאוד, אוהבת את הסגנון תודה על השתוף
      13/10/11 19:46:
    קראתי בשקיקה
      30/8/11 23:06:
    סיפור יפה, עם שורה אחרונה מפתיעה. ובעצם לא.
      18/8/11 13:54:
    חיבור לתפארת. ד"ש לזוגתך ולהלנה
      11/8/11 01:55:
    סיפור סיפור
      6/8/11 21:41:
    לא אהבתי את התוכן אבל מאד - את הסגנון
      28/7/11 23:49:
    שמעתי מורה אחד שאמר על תלמידו: גם תלמידים הם בני אדם
      23/7/11 22:18:
    וואו! קראתי בשקיקה. כבר כיכבתי אותך כבר היום אז לצערי לא אוכל לככב שוב.
      22/7/11 13:58:
    אחו-שרמוטה של סיפור... טוב אתה!!
      21/7/11 13:24:
    יום טוב
      17/7/11 14:35:
    לקח לי זמן עד שהואלתי לבוא ולבדוק במה מדובר. אכן. מוכשר אתה.
      17/7/11 14:12:
    בכל זאת היא בן אדם.
      14/7/11 18:05:
    אוי...
      12/7/11 05:19:
    כשתספר לנו על מה חלמה הלנה אז יהיה הסיפור האמיתי....
      11/7/11 04:26:

    הזמרת מודה. ראשית, שאתה כותב מופלא ושנית, שיש משהו בזונה שהזכיר לה כמה זמרות שהכירה הזמרת הקרחת בזמנה.

      9/7/11 11:03:
    אחלא ספור, זונה מהסרטים...או מהחלומות...אך במציאות הכל שונה...
      9/7/11 10:44:

    גבר כלבבה=מאהב זקן?
    שמסרסר בה?

    נפלה מן הפח אל הפחת הלנה

     

    ומה שנשאר לה

    גבר שמדרג ומעריך אותה כזונה-זונה

    אבל מצפה שהיא תתגעגע אליו.

     

    "ואמרה, טיפשים. שאלתי, מי? והיא ענתה, כולם."

     

     

     

      7/7/11 06:55:
    מרגש ,יפה ,עצוב ,(שמח שהגבר חי)אני לא הייתי בוחר כך ,אבל לחיות
      1/7/11 20:50:

    כתיבה משובחת

      29/6/11 21:01:

     3 פעמים קראתי.

    לאחר הפעם השלישית

    אני מרשה לעצמי לסכם

    שהסיפור על הלנה הזונה

    נראה לי כשני תמנונים

    משולבי זרועות.

    זרוע - לימודי הגיבור

    זרוע - החלום

    זרוע  -חייה לפני היותה זונה,,,

    הכל קשור

    אך גם לא .

     

      28/6/11 22:53:
    כמו כל גמילה, העיקר הבריאות!!!
      28/6/11 14:49:
    פיסת חיים מתוארת באופן מרתק. מירה
      28/6/11 13:04:
    פשוט יפה.
      26/6/11 19:17:

    איציק חברי היקר נשיקה

    כתבת ניפלא ואני קראתי את סיפורך בשקיקה

    תיארת נהדר את הפחד הזה שתקף אותך שמא חלית באיידס

    (((-: אספר לך, שבעבר פחדתי להיכנס למערכות יחסים

    רק בשל תסריט הפחד הזה (-:

    * כוכב אהבה ממני

    שבוע ניפלא

    חיה

     

      25/6/11 22:18:
    אהבתי את החמלה שגילית כלפי אותה זונה, וזה מה שעושה את הסיפור. וסליחה על שאזלו כוכבי.
      17/6/11 10:56:
    את כותב מופלא, יודעים רק כשמתחילים וזה מרגיש שפתאום זה נגמר..... כמה חשוב לנו שמתגעגעים אלינו ומצפים לנו......אה???
      11/6/11 19:13:
    ראיתי פעם סרט כזה. אבל כתיבתך ממש סוחפת. יפה!
      9/6/11 12:48:

    טקסט מדויק וחד,חף מאסופת קלישאות...ניכר פה כשרון הכתיבה שלך על כל התנופות הלשוניות ששימשו אותך..

    זה עורר בי תמהיל של רגשות ...בעיקר הנאה צרופה...תודה !

      7/6/11 23:36:
    אהבתי
      4/6/11 21:29:

    אהבתי ולא אהבתי.
    אבל הזכרת לי את השיר המצוין של אתניקס "מכון בריאות השלום" על זונה רוסיה שדירתה היא מקום מפגש ללקוחות יהודים וערבים.

    מצורף קישור למילים. לא מצאתי קישור לשיר עצמו, אבל יש לו גם מקצב מוצלח.

      2/6/11 20:04:
    כוכב באהבה אוי הלנה!!!
      29/5/11 09:05:

    ולמרות הכל. היא נשמה,

     

    [הגעת מאוחר. אתה! ואינ-לי כוכב. לא כי אני לא-נשמה... אשוב. מבטיחה :)}{..]

      28/5/11 21:40:
    ביג, ביגר, ביגסט פוסט...!
      28/5/11 13:32:

    צטט: זונת הדואר 2011-05-27 23:51:10

    היום ראיתי איש. אני לא אציין כאן אם הוא מיקירי "התא" כי זה ממש לא משנה,

    האיש לבש חולצה עם סמל שלא ראיתי שנים. סמל של בנטון. שבלי קשר למה שכתבת כאן ועוד הרבה לפני הקמפיין ההוא, המדובר, היה דומה קצת לגולגולת. תלוי מאיפה מביטים. חייכתי קצת. כי לא ראיתי חולצות של בנטון שנים...

     ואז, אז קראתי את מה שכתבת כאן.

    ובדיוק מתחתי קראתי ביקורת שקשה לי להגדיר אותה במילים...

     אתה יודע שאתה יודע לכתוב.

    ואתה יודע שאנחנו. זונות בגוף. בנשמה. בפנטזיה או בחיים אוהבות !

    לקרוא.

    אותך בעיקר.

    תמשיך לכתוב.

     

    אתה כותב נהדר. וזה הרי העיקר..

     וכל אחד ואחת הרי יקחו את מה שאתה כותב למקום שלהם או שלהן.

    מי בביקורת מוסרית או מוסרנית.

    מי לצד של הסיפורת ומי בלבוא ולחנך את העם.

     ויש גם מי שרק יקראו ויהנו.

    ויכתבו תודה.

    כל אחד ואחת בדרכו או בדרכה.

     

     

    {אני לא מודה בקול רם שם בנות "התא" כדי לא לגלות באיזה צד בנותי ואני..}

    }!{

    שלום לך זונת הדואר. כזונה אל זונה (אני דווקא לא מפרסמת בגלוי איזו זונה אני ובאיזה מגזר, מי שיעמיק בכתביי יבין), אני מאמינה בדברים שנאמרים 'דוגרי' וכשאני לא מבינה, אני שואלת: תגובתך מלאה ברמזים לעובדה שמתקיים כאן איזה 'תא' מחתרתי ואקסלוסיבי, וכי מדובר באיזו גילדת זונות או אומנים או... משהו... ויש 'יקירים' ויש מנודים... ויש 'סתם' כאלה שלא מבינים על מה מדובר ולא בעניינים (כמוני כמובן) ושנכנסים למסיבה לא להם.. בקיצור, אני תמיד הייתי 'זונה בלתי תלויה' ועבדתי באופן עצמאי, אבל אשמח להבהרות... על איזה 'תא' לעזאזל את מדברת?

    (כן, זו אני, מן התגובה למטה, אשמח להבהיר לך גם, אם הייתי לא ברורה וקשה להגדרה בתגובתי עטירת המלל). אה, ואם מדובר במידע מסווג, אפשר גם בפרטי... :) שבת שלום.

     

      27/5/11 23:51:

    היום ראיתי איש. אני לא אציין כאן אם הוא מיקירי "התא" כי זה ממש לא משנה,

    האיש לבש חולצה עם סמל שלא ראיתי שנים. סמל של בנטון. שבלי קשר למה שכתבת כאן ועוד הרבה לפני הקמפיין ההוא, המדובר, היה דומה קצת לגולגולת. תלוי מאיפה מביטים. חייכתי קצת. כי לא ראיתי חולצות של בנטון שנים...

     

    ואז, אז קראתי את מה שכתבת כאן.

    ובדיוק מתחתי קראתי ביקורת שקשה לי להגדיר אותה במילים...

     

    אתה יודע שאתה יודע לכתוב.

    ואתה יודע שאנחנו. זונות בגוף. בנשמה. בפנטזיה או בחיים אוהבות !

    לקרוא.

    אותך בעיקר.

    תמשיך לכתוב.

     

    אתה כותב נהדר. וזה הרי העיקר..

     

    וכל אחד ואחת הרי יקחו את מה שאתה כותב למקום שלהם או שלהן.

    מי בביקורת מוסרית או מוסרנית.

    מי לצד של הסיפורת ומי בלבוא ולחנך את העם.

     

    ויש גם מי שרק יקראו ויהנו.

    ויכתבו תודה.

    כל אחד ואחת בדרכו או בדרכה.

     

     

    {אני לא מודה בקול רם שם בנות "התא" כדי לא לגלות באיזה צד בנותי ואני..}

    }!{

      27/5/11 23:01:
    הסיפור מתחיל מחוויית הילד ברצון להפגיש בין אגדת הילדים לבין מציאות חייו. החיבור בין אגדות הילדים לבין מציאות המבוגרים המנתצת אותן והמשך החיפוש עולה ברקע המפגש עם הלנה (וכל הזמן בראשי 'הלנה היפה', גם היא מיתולוגיה). כזו היא, זונה מהאגדות: מוכרת חום, קבלה, מרחב ופיסטוק חלבי, ואת כל הרגשות הטובים האלו שגורמים לרצות לחבק אותה (ומיניות בהקשר זה היא שולית - 'תוצר לוואי' של הפנטזיה) - ככזו היא אמא מיטיבה ואידיאלית. גם משפט הסיום מדגיש את משאלת הלב וההשלכה על אישה זו (שם הסיפור - מקושר למפגש עם 'האח-לקוח' ששם מתגלה כי אינו 'בן יחיד'). משאלת לב הילד במפגש הזה והפחד מהעונש בעקבות משחק הילדים המסוכן ושנעשה בהיחבא, הוא המפגש עם ה'אמא' המענישה, המפחידה... אמא אחרת, ענקית ומרקעת, מאיימת ומסרסת. בהקשר זה, החלום - מעבר להיותו יופי של 'פרומו' לתשדירי שירות של משרד הבריאות - נפלא מבחינה פסיכו-דינאמית. סיפור יפה - בעצם, אחו-שרמוטה של סיפור יותר מתאים כאן. תודה.
      27/5/11 18:53:

    מצוין. כתמיד,

     

    ובמקרה ו//או שלא,

    עמוס. שנמצא ממש מתחתי. חסך לי לתהות...

     

    תודה איציק. בעיקר על חודש מאי :))}{

      27/5/11 17:52:
    כתוב רהוט, יפה ומעניין. באשר לדיון מי מיא באמת זונה, זה הזכיר לי בדיחה משנות צעירותי: שלוש חברות ישבו בבית קפה לאר שסיימו תיכון, ותכננו לנסוע כל אחת לפינה אחרת בארצות הברית. הן קבעו להיפגש באותו בית קפה כעבור עשר שנים בדיוק, באותו תאריך ובאותה שעה. וכעבור 10 שנים שלושתן הגיעו. "מה אתך?" שאלו את היפה משלושתן. "אני התחתנתי עם גבר מבוגר ממני בהרבה, מאד עשיר, ויש לי הכל. מן הצד יש לי מאהב צעיר וכך אני באה על סיפוקי". "אני", אומרת השנייה, "התחתנתי עם אהוב לבי, אך למרבה הצער הוא עני, ולא יכול לקנות לי כל מה שאני רוצה. אז אני מחזיקה מאהב זקן ועשיר מן הצד, והוא קונה לי הכל". השתררה שתיקה. "ומה אתך?", פונות השתיים אל חברתן. "אני סתם זונה!" כל טוב, עמוס.
      26/5/11 23:16:

    אחו-שרמוטה של סיפור

     

    כתוב נפלא

      26/5/11 21:13:

    התגעגעתי לסיפורים שלך, איציק.

    סיפור סיפור, איך שאומרים, כמו שרק אתה יודע לספר. תודה לך!

    אגב, מישהו אמר לי שהשבוע הכי ארוך זה השבוע שבו מחכים לתוצאות בדיקת האיידס (-:

      26/5/11 20:12:

    כתוב יפה - ובכל זאת -

    בכל מקרה בו אתה לא בטוח שאתה היחיד - אל תוותר על קונדום.

    אתה מסכן לא רק את עצמך. החיים שלך חשובים, אבל גם של משפחתך!

      26/5/11 10:17:
    סיפור סוחף ומרתק :-) מקווה שהסוף טוב לכאן או לכאן, זונה זונה... חח
      26/5/11 08:04:
    אמממ... לא יותר קל למצוא מאהבת..? יותר מרגש, יותר בטוח ולא בתשלום...
      26/5/11 01:14:

     

    כתבת נפלא.

     

    _________________

    קראתי גם את התגובות.

    מנסה (ואפילו מצליחה) להשתיק את עצמי ולא להגיב לתגובות שיפוטיות (רגע של עדינות מילולית. מודה)

    רק שואלת את עצמי בלחש בלי לחכות לתשובה, אם אשה שנשואה לגבר עשיר לדוגמא,

    שכבר שכחה מהי אהבה איננה זונה.

    למי יש בכלל את התעוזה לבוא ולשפוט מישהיא אחרת ולו בגלל הגדרת תפקיד או מקצוע שלא נחשב...

    מילים נמוכות כמו תועלת ושכר. נו-שוין.

    __________________

    ושוב לעיקר העיקרים.

    הכתיבה שלך. טובה. מאד טובה!

    תודה.

     

     

     

      25/5/11 21:40:
    מהנה מאוד ! תודה לך :)
      25/5/11 21:11:
    סיפור בן -זונה.........:-) או שאעדיף להגיד אחוי-אל-מניוקי של סיפור? :-) או שבכלל הגיע הזמן שגם אני אתעדכן יותר טוב בלקסיקון? המחמאה מגיעה לך בכל מקרה. תודה!
    סיפור משעשע, תודה ששיתפת
    ריגשת אותי*
      25/5/11 15:18:
    קשה לי להחליט אם אהבתי את הסיפור - או כעסתי ובכלל לא חשוב איזה תואר ניתן לזונה קשה עלי רק המחשבה שאישה מוכרת את גופה ואני בטוחה שגם הדירוג הכי גבוה שניתן לזונה נמצא מאחורי הדמות - אישה שמחפשת תשומת-לב בדיוק כמו כל אחד מאיתנו בעולם. . כתבת יפה
      25/5/11 10:18:
    לקוות מותר...:)
      25/5/11 09:37:

    בהכרח הלנה מתגעגעת, הרי ברור מכל שורה ~

    הלנה זונה עם נשמה גדולה. תודה ~

      24/5/11 23:15:
    סיפור רקע .
      24/5/11 19:46:
    מציאות או לא ,לא משנה לי ,כתוב מרתק
    אחלה זונה..
    * משחק דמעות מענין בין נטיה אבדנית לליבידו בוער :))
      24/5/11 14:38:
    סיפור או מונולוג אישי? לא ממש משנה. רוצה לקבל דרגת איכות - שלח אותה או את הסיפור למכון התקנים. זונה - היא בסופו של דבר מוצר שעונה על צורך,חסך או רצון למי שחסר לו. זונה היא זונה ויש לה תג מחיר. תג מחיר שלא תמיד נמדד בכסף והשיקול שצריך להילקח כאן הוא עלות/סיכון מול תועלת. אני חושבת שבמקרה הנ"ל הסיכון לא שווה או לא מצדיק לא את המחיר ולא את התועלת. ההשלכות לחיים גם צריכים להילקח בחשבון בתחשיב הכולל:).
      24/5/11 14:09:
    סיפור יפה, כתיבה מצויינת וקולחת, ובכלל לא איכפת לי אם זה אמיתי או לא, רותקתי למסך ונהנתי לקרוא את כתיבתך, וזה הכי חשוב...
      24/5/11 13:53:

    אחו-שרמוטה של סיפור.
    והיא זונה מקסימה.

      24/5/11 12:56:
    בכל זאת היא זונה...משפט שמקומם אותי... סיפור כתוב היטב,על אף האורך...נשארתי עד הסוף. :)
      24/5/11 12:01:
    מכובד יצירתי עיניני מהנה ...מעט ארוך ..פירות לפוסט הבא
      24/5/11 11:45:
    לפחות ההוראה לחסוך במים נשמרת, וזה טוב.
      24/5/11 10:43:
    הכתיבה נפלאה, כישרון כתיבה יש בהחלט.
      24/5/11 09:05:
    נפלא
      24/5/11 08:34:
    פתחתי את הקישור ואמרתי לעצמי שאציץ ואחרכך,כשאחזור מהעבודה,אקרא.נו,אז קראתי בנשימה אחת.פשטות כתיבה...כאילו הדברים הכבדים ביותר בחיינו הם דברים שפשוט קורים לנו.יש סיכון בכתיבה בגוף ראשון,הבחירה שלך לכתוב כך,בהחלט משרתת את הסיפור.לו זה היה כתוב אחרת,האפקט העיקרי היה הולך לאיבוד.אהבתי.
      24/5/11 06:52:
    אתה יודע לספר סיפור
      24/5/11 05:43:
    זונה מהאגדות.
      24/5/11 03:47:
    היה או חלמת חלום
      24/5/11 00:35:
    סיפור עדין מיקצוענות היא המפתח
      24/5/11 00:04:

    ''

    סיפור,סיפור הבאת.

    יפה היא כתיבתך.

    ליל מנוחה קסום וחלומות מתוקים!

     ''

     

      23/5/11 23:29:
    סיפור מאוד יפה..תודה.
      23/5/11 22:51:
    יפה.
    הגיגי סיפור נפלאים ומרתקים. נהניתי לקרוא!
      23/5/11 22:23:
    אולי עדיף שלא תתגעגע...
      23/5/11 22:20:
    כתוב יפה ומשכנע
      23/5/11 22:20:
    סיפור מעניין אהבתי**********
      23/5/11 22:20:
    תהפוכות החיים......
      23/5/11 21:58:
    מצוין ממש. הלנה אמנם אחושרמוטה ספקית צרכים פיזיים אבל העדרה משפיע נפלא על היצירתיות
      23/5/11 21:57:
    והכל בגלל שאתה לא אוהב להשתתף בעבודות הבית? אני ישר רץ לתפוס דלי. זה כתוב מצוין וקולח, יופי.
      23/5/11 21:53:

    יופי של סיפור,,
    ההיה או נוצר בדימיון (-:
    *

      23/5/11 21:22:
    כתיבה קולחת, יפה, הסיפור מעניין ומהחיים.
      23/5/11 21:02:
    אהבתי אהבתי את שפתך, של המורה שמלמד בתיכון שם חה חה
      23/5/11 20:39:
    שמור על בריאותך, חבל, לא?:-))
      23/5/11 20:26:
    :)
      23/5/11 20:21:
    יהכתיבה שלך היא משהו משהו :)
      23/5/11 20:19:
    מעניין!
      23/5/11 20:08:
    סיפור מרתק
      23/5/11 20:04:
    נהדר
      23/5/11 19:45:
    האמת סיפור מרתק ומתגלגל בקלילות נפלאה...
      23/5/11 19:45:
    הלנה היפה והמסכנה אם לא היו לקוחות לא היו זונות
      23/5/11 19:33:
    תודה
      23/5/11 19:14:
    מרתק
      23/5/11 19:02:
    ידעתי שברחוב ביאליק יש גנבים, לא ידעתי שיש זונות.
      23/5/11 18:52:
    ספור רומנטי, מתוק, הזונה האולטימטיבית עם יכולת הקשבה ומענה אולטימטיביים. או אפשר להגיד זונה כייפית לגמרי, עד שעוד רגע נחשוב שכייף להיות זונה חביבה כזאת. יופי.
      23/5/11 18:49:
    איזה סיפור מדהים הבאת כאן...גילוי אמיתי ?
      23/5/11 18:44:

    סיפור - חבל על הזמן... (במובן העכשוי...)

    אחלה סיפור ! קריצה

    סיפור בן (על) זונה... ובן בלי-יעל (על אשתו...)

    הצלחת להכנס לנעלי המספר והאוירה והמצב, בכשרון אמיתי.

    לקחת סיכון לספר בגוף ראשון ותיווכח מי נפלו בפח...

    תחזקנה ידיך (על המיקלדת) ותמשיך לספר !

    רמי

     

     

      23/5/11 18:38:

    סיפור יפה להפילא.

    אני משוכנעת שהיא מתגעגעת אליך.

    ואתה....?

      23/5/11 18:04:
    לדברך אתה מצטנע באחת הפינות כדי לא לעורר את חמתה. מעניין.איך הסיפור הזה שלכאורה פוגע יותר מבל בתדמיתה של אישתך,וזאת נוכח דבריך הבוטים על כך שמאסת בה. אז איך זה מתיישב עם חששך מימנה בעת שהיא עוסקת במלאכתה כעקרת בית.? ובהנחה שזה סיפור אמיתי על הלנה..ובהנחה שאכן כך הוא הדבר. הרי שאני מרחם עליך .כיוון שאם היא לא הרגישה שנתיים במעשיך או במה שאתה מעולל אז יש שתי אפשרויות ושתיהן לא מבשרות לךטובות.א. אם הסיפור אמיתי סופו שיתגלה ויהרוס לך את הבית. ב האפשרות השניה יכולה להיות שהיא יודעת על תעלוליך רק שהיא עושה אותו דבר בלי שתחוש בכך כי ממילא היית עסוק בסיפוק תשוקותיך ולא שמת לב לזוגתך שאולי לא איכפת לך מימנה .ושאלת אגב מה אומרים הילדים שישנם או אינם זאת אין לדעת.כי בעידן של אינטרנט ובלוגים לא ייתכן שאף אחד לא שם לב. אלא אם כן כולם יודעים שכל הסיפור בלוף אחד שמסופר בכישרון.
      23/5/11 17:56:
    לכתוב אתה יודע לא הייתי אומרת את זה על בחירותייך
      23/5/11 17:44:
    הנושא שרמוטה אבל איך שאתה כותב...אחושרמוטה ! ותכתוב יותר...קשה להתאפק (אתה יודע...)
      23/5/11 17:43:
    למה ללכת להלנה הזונה כשיש כאן את הקפה?
      23/5/11 17:42:
    מקסים!!!
      23/5/11 17:37:
    גם אני. מקווה שלא אמיתי... :) אבל כתוב יפה מאד.
      23/5/11 17:32:

    בסוף השד יצא מהבקבוק. אני מוכנה לבחינה... קראתי הכל ;-)

    כתוב נהדר.

      23/5/11 17:17:

    צטט: מיכאל 1 2011-05-23 15:21:40

    סיפור יפה. אני מקווה בשבילך שאינו אמיתי...



    גם אני....(-:

     

      23/5/11 17:11:
    ???
      23/5/11 17:01:
    ארוך אבל אי אפשר להפסיק לקרוא. תענוג
      23/5/11 16:54:
    (-:
      23/5/11 16:47:
    אחו
      23/5/11 16:42:
    איך שאתה כותב...נפלא ! כל כך הרבה אנושיות ... הרגשתי כאילו אני צופה בסרט, יש לך את זה ( :
      23/5/11 16:42:
    כתיבה מצוינת. נהניתי לקרוא.
      23/5/11 16:34:
    :)
      23/5/11 16:32:
    סיפור מאוד נחמד...טוב לדעת שחוץ מאיידס יש מחלות לא פחות רעות שאפשר להידבק מהם עם לא משתמשים אמצעי מנייה...
      23/5/11 16:31:
    אמיתי או לא...כל אחד ובחירותיו... אבל כתוב בהחלט בטוב טעם ומעניין.
      23/5/11 16:28:
    דווקא חשתי עצב למקרא הסיפור , עד כמה מרוחקים החיים המשותפים מחווית היחד וכמה נמוך צריך לרדת כדי לחפש ריגוש או חום.
      23/5/11 16:27:

    חתיכת סיפור

    סיפרת פה

    ובאמת??

    מאמינה לכל

    מה שכתבת....

      23/5/11 16:23:
    הכתיבה שלך מוסט ביוטיפול.
      23/5/11 16:14:
    זה נשמע כמו סיפור מהסרטים.באמת היה לך מזל שלא נדבקת באיידס.מאחלת לך הרבה בריאות,וחלומות נעימים.
      23/5/11 15:54:
    מקווה שבדית את הסיפור מדימיונך, אך האינטואיציה הנשית שלי אומרת , למה להמציא סיור כל כך בלתי מוסרי?
      23/5/11 15:54:
    אחו-שרמוטה סיפור:)ובאותה נימה:סחתיין על התעוזה:)
      23/5/11 15:53:
    אחלה סיפור, קיוויתי שאחרי הבדיקה השלילית יהיה פה מסר לכל הגברים שחושבים שזה סוג של ריגוש זונה /פילגש, בשורה התחתונה התוצאה דומה, ועדיף עם המוכר..
      23/5/11 15:50:
    סיפור-סיפור!
      23/5/11 15:42:
    נו שיהיה.
      23/5/11 15:42:

    סיפור מקסים.

    זה בכלל לא משנה אם אמיתי או לא.

    אתה אדם רגיש ומיוחד.

      23/5/11 15:38:
    סיפור יפה -:)
      23/5/11 15:38:
    סיפור מהנה לקריאה, מושך את האף עד סופו תודה מקווה עבורך שזאת רק בדיה
      23/5/11 15:32:

    הוספת תגובהחיוך

      23/5/11 15:26:
    חייכת אותי לצערי אין יותר כוכבים אככב מחר . ופנינה מה איתה? האם היא האישה איתה אתה רוצה לחיות ?
      23/5/11 15:26:
    סיפור יפה .מיטיב להעביר החוויה . מעורר אמפטיה בלב הקורא . בינו לבין המציאות ? גברים מי ידע חייכם ?
      23/5/11 15:21:
    סיפור יפה. אני מקווה בשבילך שאינו אמיתי...
      23/5/11 15:16:

    וקוראים לה הלנה כמו שלאימה שלי קוראים מריה. חחחחח

      23/5/11 15:15:

    מי שהולך לזונות אז שיתבייש לו למה לספר לכולם?

      23/5/11 14:59:

    שבוע מבורך

    תודה על תשומת ה''

     

     יונה

      23/5/11 14:53:
    שיהיה בבריאות!!!!!!!!!!!!!
      23/5/11 14:52:
    מנקודת מבט נשית, אני בטוחה שהלנה מתגעגעת אליך !
      23/5/11 14:52:
    היטבת לתאר את האישה מאחורי הכינוי או המקצוע... מה שכן, לא הבנתי את הקשר בין פנינה להלנה... זה קטע שחסר. תודה סיגל
      23/5/11 14:46:

    חיוך

     

    שבוע טוב

    שיהיה על מי מנוחות

    בכל זאת היא זונה

    147 תגובות   יום שני, 23/5/11, 14:26

    בכל זאת היא זונה 

     

    בהיותי ילד ביקשתי לבדוק את אגדת אלדין. באין רואה מירקתי את האגרטלים בבית, מבקש שהשד החבוי באחד מהם יגיח ויתייצב לפניי במלוא הדרו, מוכן לשרת בצייתנות את כל גחמותיי. ובמקום ענק המסוגל לרוצץ ברק קיבלתי את פנינה אשתי שאני משתדל ביום בו היא עושה את הניקיון היסודי להצטנע באחת הפינות ולא להרגיז אותה.

     

    בשנתיים האחרונות היא רוקעת צלחות מנחושת, ומציגה אותן לראווה. כל טיפת אבק עליהן מורטת את עצביה. לאחרונה היא החלה מוכרת מהן, ולמרבה הפתעתי קונים את סחורתה.

    אני ממשיך לשווא לנסות להיאבק בעבודת התואר השני שלי במתמטיקה, אותה אני גורר כבר שמונה שנים, ובינתיים אני מלמד בתיכון. ולאט לאט מתנפצים אל המציאות כל חלומותיי. ניטלו הלהט וההתלהבות מהאהבה שליוותה אותנו בתקופת החברות ובשנות הנישואין הראשונות.

     

    יתכן שבשל כך פקדתי בשנתיים וחצי האחרונות את הלנה הזונה, עד שהפסקתי לחלוטין לבוא אליה. פחדתי פחד מוות ממחלת האיידס.

     

    הלנה ביקשה לדעת מדוע אני מדיר עצמי ממנה, ואם יש לי רצונות שאני מתבייש לבקשם. ניסיתי להניח את דעתה שמדובר בסך הכל בטרדות זמניות בעבודה. הלנה, שמעולם לא נדבקת לעצמות, לא שאלה יותר.

     

    באחת מאותן פגישות אחרונות אזרתי עוז ושאלתי מדוע אינה כופה עלי ועל האחרים - התביישתי לומר לקוחותיה - ללבוש קונדום. הלנה משכה בכתפיה במין השלמה עם הגורל. לא הרפיתי ממנה וביקשתי תשובה, והוכחתי אותה שמדובר בבריאותה, בחייה. היא כמובן יכלה להשיב שאם אני כה מודאג שאנקוט בעצמי באמצעי זהירות.

     

    טרם שפשטה את חלוקה העוטה את גופה, ניסתה הלנה להרגיע אותי ואמרה, חצי מהגברים לא גומרים אצלי בפנים, חצי מהאחרים כן משתמשים, ולגבי השאר אני מסתכנת.  וחוץ מזה הרכבתי בתוך הנרתיק שלי שתי טבעות, הפנימית פחות או יותר קבועה, ואת השנייה אני מחליפה כל כמה ימים.

     

    שלא לדבר שהיא מתרחצת שלוש פעמים במשך כל ביקור שלי אצלה. תמיד מונחת על מכונת הכביסה שבאמבטיה ערימת מגבות מקופלות כמוכנות למסדר צבאי.

    היסוסיי פרחו ונבלעתי לתוכה.

     

    ואז הופיעה בעיתון התמונה של חברת "בנטון", תמונת המשפחה הנפרדת מגוסס האיידס, ולא הרפתה ממני. ככל שיצרי גבר ודרבן אותי לנסוע אליה, תעתעו בי מחזות ביעותים והפעילו עלי את מכבש הפחד שכפה עלי איפוק.

     

    באחד מהחלומות נישאתי בידי בני משפחתי, שרוע על גבי וכולי רימה, והובלתי לראווה בחוצות העיר למען יראו וייראו.

    כולם, ברחובות, בכיכרות, במרפסות, באוטובוסים, במכוניות, בבתי הקפה, במסעדות, חזו בזוהמה שפשתה בבשרי המאוכל, בגבות עיני שדהו, בריסי שנשרו יחד עם שערות ראשי, בפדחתי שחשפה בהרות בגוון ורוד צהוב, בעור המקומט וברגליי השלדיות.

    ובבואתי הסופנית מסמלת לעולם כולו שככה יעשה לאיש שנטרף בתאוותו ולא שעה לתקנות ההתגוננות.

     

    אשתי וילדי, שגדלו פתאום והיו לאנשים בוגרים, הם שנשאו אותי, ויותר משהיו אבלים על היקר להם ההולך לקבורתו, ויראים מהיתמות העומדת לעוט עליהם ,הם התביישו בקלונם.

    ואני, שרוע על הגב, רציתי לומר להם מילות פרידה, להתנצל, לעוץ עיצות אחרונות, והייתי כה חלש שגם הברות מקוטעות לא הצלחתי לחלץ מפי.

     

    פתאום חשתי כי בטני צבתה, ובאים עלי צירי לידה. ניגר ממני הנוזל העכור שניגר מגופה של פנינה כשילדה, וקצף מהביל התאדה מפתחי, ואני מאהיל על עיני כדי שאצליח לראות, למרות השמש.

    הלנה יצאה מרחמי בריאה ושלמה. צבע הדבש של שיערה לא הועם, ועורה שזוף וחלק ואין בו פגם.

     

    היא מלטפת אותי בערגה וברוך, כמו תמיד, ואומרת לי בעצב, חשבת שאם רק רבע גומרים לי בפנים בלי קונדום, אתה מוגן. טעית. היית צריך להיזהר. חבל. אני מבטיחה לזכור אותך.

    ביקשתי לשאול אותה איך היא נשארה בריאה בעוד אני גוסס, והלנה אמרה שעליה לחזור לדירתה, כי ככל שהיא מצטערת עלי, היא חייבת לדאוג לפרנסתה. ואני מביט כסהרורי בדמותה הנעלמת, ונותר שם לבדי סובל, נבוך ופוחד עד כלות.

     

    במאמץ עילאי הרמתי מעט את ראשי, ונוכחתי לדעת שהלנה שכחה לנתק את חבל הטבור כשיצאה מרחמי, וככל שהתרחקה, משכה אחריה את מה שנותר מעור בטני, ומה שיצא אחריו ממני הוא נחיל של זבובים מהסוג של מלחכי צואה, והם, כבמפגן חיל האוויר, יצרו כתובית ענקית בירוק גחלילי, שרשמה בשמיים את המילה איידס.

     

    ואחרי אותו חלום התחלתי לחשוש שמא כבר נדבקתי. התלבטתי אם ללכת לבדיקה או להמשיך לחיות בחשש, ולראות כיצד ייפול דבר. אמרתי לעצמי שאם כבר נדבקתי, אנצל את שארית חיי למילוי המאוויים הכמוסים שלי.

    אבל אלו חלומות כמוסים כבר יש לי?

     

    לבסוף הלכתי להיבדק. לא הייתי מסוגל לסבול עוד את חוסר הוודאות שאיימה למוטט אותי.

    נאמר לי לבוא כעבור שבוע לקבל את התוצאות. השבוע חלף איכשהו. חזרתי והתייצבתי אצל האחות, והתבשרתי שלא התגלו אצלי נגיפי איידס. יצאתי משם ונסעתי לדרכי.

    כיוון שניצלתי, מתעורר בי לעתים חשק עז ללכת להלנה ואז אני מציץ בתמונה של "בנטון", והסלידה ממה שאני רואה מדכאת אצלי כל יצר שניעור מתרדמתו. אהבתי לגופי ופחדי מהמוות ומהסבל מרחיקים אותי מהלנה.

     

    גם עם קונדום אני כבר פוחד להידבק, וחוץ מזה, לשכב עם הלנה מוגן בקונדום, זה כמו לאונן בידיים חבושות בכפפות אגרוף.

     

    היא מוכנה לקבלני תמיד, היא נעימה וביתית, רגועה ונוחה, ואין היא מאיצה בי, כמו לא היו אחרים לפניי ולא יופיעו אחרים אחרי. ממנה לא ישמעו מלמולי תשוקה, שיהוקי חנק וגרגורי חשק חסרי פשר, שאלוהים יודע מהיכן הם מגיעים אצל אחרות כה מהר. לפעמים היא נהנית והיא מוכיחה זאת בעדינות, ולפעמים היא אינה נהנית ומשתדלת להסוות זאת בעדינות. מעולם איני נכשל ואיני חושש להיכשל איתה. כשיוצאים ממנה הזיכרונות הם תמיד טובים ותמיד קשורים רק בנושא עבורו מבקרים אותה.

     

    השולחן במטבח אצלה עמוס בכל טוב. בפרט מחבב אני את צלחת הפלסטיק הלבנה, בעלת הקרקעית החצי עמוקה הנחצצת לשמונה תאים. הלנה מפזרת בהם כמה סוגים של פירות יבשים ופיצוחים. עלי חביב במיוחד הפיסטוק חלבי.

     

    אחרי שאני מתלבש אני נכנס עם הלנה למטבח, ואוכל ממנו, ואיני הולך אלא רק אחרי שאני גומר את כל המנה שהניחה שם, ואת הקליפות אני מניח על השולחן במטבח, והלנה אומרת, תשים, תשים, אני אזרוק לזבל אחר כך, ואינה שוכחת אף פעם לשאול אותי מה ארצה לשתות, חם או קר, ואני תמיד מעדיף קוקה-קולה קר.

    לאחר שאני מותיר את תא הפיסטוק חלבי ריק, אני מניח בו את הכסף, והלנה מחייכת תמיד מחדש למראה החוכמה הילדותית שלי.

     

    הפצרתי בה כמה פעמים שתספר לי על בעלה לשעבר עד שהתרצתה ודיברה עליו ונהניתי כל פעם מחדש לשמוע על קמצנותו. נטפלה אליו המחשבה שאם לא יתגונן כנגד מזימת החברה להונות אותו, הוא ינושל מנכסיו.

     

    בעלה הכריח את כולם להתרחץ אחד אחרי השני כדי שהמים הקרים לא יכנסו לצינור ויפריעו את רצף זרימת המים החמים, ועל המתרחץ הראשון בימים הקרים הוטל למלא דלי במים, עד שיגיעו המים החמים, ובמים שנאספו בו, מצווה הלנה להשתמש עבור הספונג''ה.

    הוא ממרחקים שמע באוזני העכבר הזקופות שלו אטב הנופל מידיה של אשתו כשתלתה כביסה ופספסה באחיזתה, ושלח בו במקום אחד הילדים לאסוף אותו מהחצר.

     

    עם סיום שנת הלימודים, הוא מיין וסיווג את כל הספרים והמחברות ובירר מה ניתן להעביר לשנה הבאה, ובמחברות שחלקן נותר ריק, קרע בזהירות את הדפים שהשתמשו בהם, ואת בני הזוג הבתוליים שלהם מהצד השני אסף לערימת דפי טיוטה, ועבור ספרים שנרכשו בשנים קודמות ואין להם שימוש עתידי הכריח את ילדיו לחפש להם קונים מבין מכריהם שירכשו אותם מהם.

     

    נהג גם לדפוק בזעם על מכשירי חשמל שהתקלקלו במטרה לעורר אותם לחיים, ומשנכשלו מאמציו להשמישם בדרך החבטות, לא נטלם לתיקון אלא לאחר ימים רבים בתקווה שהזמן יביא להם ארוכה והם יחזרו לתפקד.

     

    הגבירות אצלן עבדה הלנה במשק בית גילו לה את סודותיהן הכמוסים, כולל בגידות ומאהבים, והדליקו אצלה את נורת התקווה שייתכנו חיים כפולים, ושפעם תאזור אומץ ותיקח לעצמה גבר כלבבה. והיא עשתה זאת לראשונה בהיותה בת שלושים ושמונה עם מאהב זקן שתמך בה גם כספית.

     

    הגבר החדש שלה שאל אותה, שנתיים לאחר תחילת הרומן ביניהם, אם היא מעונינת להכיר חבר טוב שלו. וגם החבר של החבר הביא לה מתנות וכסף וחבר נוסף, ובעלה שקע במחלות חסר ישע ושימוש, מריר, נרגן ומאוס בעיניה מיום ליום, עד שגם הרחמים האחרונים שנותרו בה עליו נגוזו.

     

    כשמלאו לה ארבעים ואחת שנה עזבה את המקום בו גרה למעלה מעשרים שנה, מותירה את בעלה להתנוון, נוטלת את חפציה האישיים בלבד.

     

    היכרותי הראשונה עם הלנה נעשתה כשנסעתי בשעות הצהריים ברחוב שאול המלך ממערב למזרח. היא עמדה בתחנת האוטובוס, מרוחקת מעט משאר הממתינים, מושיטה יד לעצור טרמפ. 

    כשאישה כבת ארבעים וחמש עושה כן, והיא לבושה בפשטות ואינה מאופרת ואין בה שמץ המוניות צעקנית, יש לכך שתי סיבות. או שהיא זקוקה לעזרה, ואין לה ברירה אלא לעשות מעשה שאינו מכובד עבורה, או שיש בה תעוזה ומסתוריות שראוי לבררה.

     

    אספתי אותה למכוניתי והופתעתי מתשובותיה הקצרות, הפשוטות והמלאות תבונה. ברדיו שידרו את המקרה על ערבי מהשומרון שאולץ להוריד את דגל אש"ף שתלה קודם על קווי המתח, וכתוצאה מכך התחשמל למוות. הלנה הקשיבה בפנים עצובות ואמרה, טיפשים. שאלתי, מי? והיא ענתה, כולם.

     

    כשהגענו לביתה שאלה אותי, אם אני רוצה לעלות. אני שרק ציפיתי להזמנה, הסכמתי מיד. הלנה נקבה בסכום הכסף אותו היא מבקשת ואני נותרתי המום. היא לא נראתה לי כזאת, ומשיכתי אליה גברה.

     

    פעם באתי אליה, בשתיים בצהריים, בלי הודעה מוקדמת, אבל מישהו הקדים אותי, בכל זאת היא זונה, ואני נאלצתי לשרוף זמן עד שתתפנה עבורי. הלכתי ברחוב ביאליק בר"ג בו היא גרה, נכנסתי לפסג' בו מצוי בית האומנויות שפנינה נוהגת לפוקדו. הלמה בי ההכרה ששנינו באים לאותו איזור, היא עבור ריקועי הנחושת שלה ואני עבור הלנה.

     

    לפני כמה שבועות שמעתי שניים מתלמידי יב', בבית הספר בו אני מלמד, מלהגים בקול רם. האחד תיאר לשני את הזיון של סוף השבוע וסיכם אותו כאחו-שרמוטה של זיון.

    האם הלנה היא סתם זונה בלי תואר, או אחו-שרמוטה של זונה. ואולי אחו-שרמוטה כבר אינו מבטא את המעלה העליונה של שם התואר. נזכרתי בהמצאה האחרונה של השפה העברית. שם העצם עצמו הוא גם שם התואר הנשגב ביותר לתיאור מעלותיו. לא סתם זונה, אלא זונה-זונה.

     

    באנגלית יש כידוע שלוש רמות לדירוג. ביג, ביגר, ביגסט. ביוטיפול, מור ביוטיפול, מוסט ביוטיפול. ובעברית נאמר בהקבלה, סיפור, אחו-שרמוטה של סיפור, סיפור-סיפור. זונה, אחו-שרמוטה של זונה, זונה-זונה.

    ולאחר כל הדיון הבלשני המעמיק הזה, מה היא, בסופו של דבר, דרגת האיכות של הלנה?

    ככל שעבר זמן רב יותר מאז שביקרתי אותה, היא מתאימה לרמה העליונה, זונה-זונה, כשגופי נצרך לה פחות, היא בדירוג האחו-שרמוטה של זונה.

    עברו עשרה חודשים, ואני עומד בגזירה שגזרתי על עצמי ונמנע מלהיפגש איתה. בשבועות הראשונים להתנזרות ממנה הייתי יוצא לפעמים לרחוב ביאליק ברמת-גן, מחכה לא רחוק מדירתה, אולי תופיע, וכעבור כמה רגעים מתניע ונמלט במהירות שמא יחזור היצר ויציק לי.

    אני מקווה שהלנה מתגעגעת אלי ומצפה לשובי.

     

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      איציק אביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין