0
זהו בית הספר של בנותי נעם בת אחת עשרה ופלג בת השבע. בכללי מה שקורה שם זה ככה: מתקיימים שעורים בכיתות והתלמידים הם אלה שבוחרים אם להיכנס או לא, נתון לשיקולם נשמע הזוי? יש להם חוגי העשרה שונים כמו מחול, מוסיקה ועוד. הבקרים שלנו מדהימים לרוב אין לחץ ולא ממהרים. השעורים מתחילים בשמונה ורבע ולא קורה כלום למאחרים. אין צלצולים, אין ציונים בכיתות הגבוהות זה לפי רצונם. בבוקר המנהל מחכה בשער בחיוך ובוקר טוב. המורות מחבקות ומכירות כל תלמיד באופן אישי ומדברות בגובה העניים. לרוב אין שעורי בית ואין לחץ בלימודים, בכיתות הנמוכות אין מבחנים פחות תחרות בין הילדים מי קיבל ציון יותר. לומדים לכבד אחד את השני ולאמר לא לאלימות. יש מורה חצר לכל הילדים שבחוץ שבדיוק מעביר להם את הערך מוסף הזה. ישנה כיתה אחת מכל שכבת גיל עד כיתה ט. מה שמקסים בעיני הוא שלאט לאט הילד עובר תהליך עם עצמו ומחליט להכנס לשעורים מרצונו, הוא בוחר במה להתעניין. הם לומדים להיות אנשים טובים כלפי עצמם וכלפי החברה, הביטחון העצמי שלהם פשוט פורח וכשהם עוברים לתיכון חברים רוצים להיות בחברתם, הם משלימים פערים מהר, אחרי ההלם הראשוני ונכנסים לתלם. יש בעד ונגד לכולם, זה לא חינוך שמתאים לכולם הורים וילדים כאחד ויש עליות ומורדות ולא לא תמיד הכל ורוד, אנחנו כהורים נדע רק מאוחר יותר אם בחרנו נכון. אבל שורה תחתונה הילדות שלי הולכות לבית הספר בכייף, הן צומחות מול עניי לבנות נהדרות אוהבות אכפתיות מהסביבה אפילו יותר ירוקות,תמיד מוכנות לעזור לזולת. אז תגידו לי זה לא ערך מוסף? סתם לידע כללי |