בימים האחרונים 88 FM נשמעת כמו האייפוד שלי. לכבוד יום הולדתו ה-70 של בוב דילן תרגום שלי של שירו כמו אבן מתגלגלת. בעיניי הוא קודם כל משורר ואחר-כך מוזיקאי.

כמו אבן מתגלגלת/בוב דילן, 1965

פעם היית מתלבשת כל-כך טוב

היית בשיא שלך זורקת שקל לקבצן ברחוב

לא ככה?

כן, אנשים התקשרו, אמרו "תיזהרי מותק, את

בדרך ליפול"

חשבת שהם מסתלבטים עלייך, וזה הכל

היית צוחקת כל-כךְ

עם כל מי שהסתובב איתךְ

ועכשיו את כבר לא צועדת בגאווה

ועכשיו את כבר לא מדברת גבוהה גבוהה

עומדת לקבץ

את ארוחתך הבאה

איך זה מרגיש

איך זה מרגיש

להיות ברשות עצמֵך

בלי לדעת להגיע הביתה אֵיך

להיות לגמרי לא מוּכֶּרֶת

כמו אבן מתגלגלת

למדת בבתי הספר הכי טובים, ברור, גברת בדידוּת

אבל את יודעת היטב שלמדת רק דברי שטוּת

אף אחד לא לימד אותך איך ברחוב לחיות

ועכשיו תצטרכי להתרגל לבאות

אמרת שעם הנווד המוזר לא מתפשרים

אבל את עכשיו קולטת

שהוא לא מוכר לך שום תירוצים

כשאת בוהה בכלום שיש לו בעיניים

ואומרת:  "רוצה לסגור אתי בינתיים"?

איך זה מרגיש

איך זה מרגיש

להיות ברשות עצמֵך

בלי לדעת להגיע הביתה אֵיך

להיות לגמרי לא מוכרת

כמו אבן מתגלגלת

אף פעם לא ראית את העלבון

שעל פני הליצנים והלהטוטנים

כשכולם באו ועשו לך מעשי-קונדסים

אף פעם לא הבנת שאין בזה שום דבר טוב

לא היית צריכה לתת לאנשים אחרים את ההנאות שלך לסחוב

נהגת לרכב על סוס הכרומו עם הדיפלומט הזה שלך

שתמיד היה לו חתול סיאמי על כתפיו

זה לא היה קשה

לגלות שֶ

הוא נעלם

אחרי שהוא גנב לך כל מה שיכול היה

משם.

איך זה מרגיש

איך זה מרגיש

להיות ברשות עצמֵך

בלי לדעת להגיע הביתה אֵיך

להיות לגמרי לא מוכרת

כמו אבן מתגלגלת

כן, הנסיכה בצריח וכל האנשים היפים

שותים, חושבים שתפסו את אלוהים בביצים

כל מיני מתנות יקרות  מחליפים

אבל את... עדיף שתרימי למישהו איזו טבעת יהלום

עדיף שתמשכני אותה בייב, עוד היום

היה לך כל-כך מלהיב

נפוליאון בסמרטוטיו והשפה שבפיו

לכי אליו עכשיו, הוא קורא לך, לא תוכלי לסרב

כשאין לךְ כלום אין ממה להתאכזב

את שקופה עכשיו, אין לך סודות להסתיר.

איך זה מרגיש

איך זה מרגיש

להיות ברשות עצמֵך

בלי לדעת להגיע הביתה אֵיך

להיות לגמרי לא מוכּרֶת

כמו אבן מתגלגלֶת

ב"כרוניקות" מסופר שהטקסט הזה, לפני שהיה שיר, בעצם נכתב כסיפור קצר. בראיון לרדיו, דילן קרא לו "חתיכת קיא של 20 עמוד" וסיפר שהוא הוציא את השיר מתוך הסיפור הקצר והבין שזה מה שהוא רוצה להיות, כותב שירים. יותר הוא לא רצה לכתוב סיפורים קצרים או מחזות או שום דבר אחר.

אומרים שכתב את השיר על אדי סדגוויץ', אומרים שעל ג'ואן באעז. אבל יוצר תמיד, כותב על עצמו. אני יכולה לראות אותו אותו בשיר בתור אחד מן הליצנים הכועסים מתחת לאיפור, בסוף השיר הוא ממשיך בדימוי של האיפור והכיסוי ובעצם אומר שאחרי שהיא כיסתה את כל הסודות שלה היא בלתי נראית, שקופה. הוא משתמש במילה conceal שמזכירה קונסילר של איפור. כלומר, אנחנו מורכבים מהסודות שלנו ואם אנחנו מסתירים ומסווים אותם טוב מדי אנחנו בעצם נעלמים.