ביום ה´ החולף, הביא אליעזר ראוכברגר ב"יתד נאמן" דברים, שנשא שר המשפטים יעקב נאמן בועדת החוקה. לדברי השר, "אין חוסר של שופטים בארץ אלא חוליים רעים אחרים הקיימים במערכת. בארץ יש מספר שופטים מהגבוהים בעולם לנפש". כן הוסיף השר, שהעומס בבתי המשפט אינו נובע מחוסר בשופטים אלא מחוליים אלו. הוא סיפר, שכעורך דין פרטי קיבל החלטה משפטית על תביעה שהגיש לאחר 20 שנה!

דברים אלו הינם מהמפורסמות, אם כי יש להם חשיבות מודגשת כאשר הם נאמרים מפי השר שמופקד לכאורה על המערכת. במקרה זה יש לשים את הדגש על המילה "לכאורה", שכן, יכולתו של שר המשפטים במדינת ישראל להתמודד עם הרגליהם הנפסדים של השופטים הכפופים לו, כידוע שואפת לאפס. לא נותר לו לשר, אלא לנסות ולהגדיל את התפוקה השיפוטית, באמצעות הליך פרוצדוראלי של מינוי רשמים כשופטים לעניין תביעות עד 50,000 שקלים, כמו שאכן מסר שבכוונתו לעשות. אולם, מיד עם הודעתו של נאמן, הודיע יו"ר ועדת החוקה שהוא מתנגד לכך, שכן המדובר הוא בעקיפת הליכי מינוי שופטים ואם תאושר יוזמת השר, יימצא, שאדם שנפסל להיות שופט ואושר כרשם, יעסוק בשפיטה.

אכן מלכתחילה, גם אם תאושר הצעתו של נאמן, יש בה לא יותר מאשר הטבה מועטת לעניין העומס בבתי המשפט. אך בשום אופן לא טיפול אמיתי ב"חוליים הרעים", המצויים לדבריו במערכת, שכאמור, אין לאיש כוח או יומרה לרפא. כידוע, שופטי מדינת ישראל, מרחקים עצמם מכל עיסוק במצוקותיהם היומיומיות של אזרחיה. הללו יכולים להמתין 20 שנה ולעיתים אף יותר מכך לפתרון בעיותיהם. תחת זאת תרים להם השופטים, אחר דיונים יוקרתיים וריקניים, בנושאים בעלי פוטנציאל תקשורתי. מה בצע להם להשחית את זמנם, בשפיטה אזרחית מקצועית, שאינה מספקת כותרות ראוותניות, זאת שעה, שנבירה מסוקרת היטב בעבירות צווארון לבן של שרים ידועים וכדו´, תוך חידוש סטנדרטים מנופחים בטוהר המידות, או עיסוק נבוב בערכים שאינם מבינים בהם, מציבים אותם בראש סדר היום התקשורתי הישראלי.

כך, מועלים זכויותיו של האזרח הפשוט, הזקוק בדחיפות להתגוננות מפני עבריינים או לחילופין, ממתין שנים רבות להכרעת סכסוך שיש לו השלכות חמורות על חייו השוטפים, קורבן על מזבח שאפתנותם האישית של השופטים, המקבלים את שכרם מקופת המדינה.

כידוע, אין אנו רואים עצמנו כמופקדים על רווחתם של אזרחי מדינת ישראל, הנזקקים לערכאות. תשומת לבנו הופנתה לכיוון זה, עקב ידיעה נוספת שהופיעה שבוע קודם לכן, תחת הכותרת אהרן ברק נגד בתי הדין הרבניים:

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס אהרון ברק, קרא לשלול מבתי הדין של המדינה כל סמכות לדון בענייני רכוש שבין בני זוג — גם כזו הקיימת בידיהם כיום. לדבריו, במקרים רבים עומדת ההלכה בסתירה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. השופט בדימוס אמר (ברוב טובו, מ.ש), כי בעיניו, הדיינים יכולים לשמש כבוררים מוסכמים בכל נושא, כרבנים ופוסקי הלכה — אך לא כרשות שלטונית וללא כל מעורבות חקיקתית. "חייבים להודות בקיומו של מתח בין הזכויות החוקתיות לבין ההלכה", אמר, "מתח זה היה צפוי וידוע מראש, וצריכים להקטין אותו ככל האפשר כדי שתהיה סינתזה והרמוניה בין המשפט האזרחי למשפט התורה". בהתייחסו לסמכות הבלעדית של בתי הדין בנושאי אישות אמר, כי ההוראה לפיה נישואים וגירושים בישראל נעשים רק על פי דין תורה, היא "הפרה גסה ובוטה של זכויות אדם" שאינה מקובלת בעולם המערבי, אלא רק "במדינות הסובבות אותנו" (עפ"ל).

קשה להגזים בניגודן המשווע של שתי ידיעות משפטיות אלו. מצד אחד, עומד לו שר משפטים מכהן ומקונן על מר גורלם של אזרחי המדינה, הנאנקים תחת "חוליים רעים" בבתי המשפט, שאין אחראי להם יותר מ"הבדימוס" המהולל, שעיקר פועלו המשפטי — מלבד פגיעתו הרעה בשלטון הדמוקרטי, בעקרון הפרדת הרשויות ולהבדיל ביהדות — הוקדש לקביעת סדר היום המשפטי המעוות של מדינת ישראל, שהצמיח חוליים אלו. מאידך, התכחשותו היהירה של הלה למעשה ידיו, מעמידה לו עוז ותעצומות לחרף ולגדף את דיני התורה, ככאלו שיש בהם פגיעה בזכויות האדם ובכבודו.

הבה אפוא נעשה קצת סדר בדברים לגופו של עניין: זכותו של אדם לסעד משפטי סביר, מוכרת בכל העולם, למעט ה"ארצות שסביבנו". זכות זו אינה עומדת לדיון, מול גחמותיהם של עובדי מדינה שאפתניים, העושים את מלאכתם פלסתר וקרדום תקשורתי לחפור בו. בשום התגוללות, נבערת ככל שתהיה, על תורתנו הקדושה, אין בכדי לחפות על האמת הניכרת לכל בר דעת והיא: שהצהרותיו של ברק המעוררות בקרב שומרי התורה רק בוז, הינן כדקירת סיכה, לעומת "החוליים הרעים" אותם השפיע על ההמון הישראלי בארבע אבות נזיקין (לפחות).

מוטב לו אפוא לאהרן ברק, תחת שישאף ל"הרמוניה" בין המשפט האזרחי למשפט התורה באמצעות ביטולו הטוטאלי (ח"ו) של האחרון — לערוך "סינתזה" בין צרכיהם המשפטיים של אזרחי ישראל, לבין צרכיו הפרטיים לעשיית כותרות נבובות על חשבונם תרתי משמע.