כותרות TheMarker >
    ';

    Media Radar

    הבלוג הזה עוסק במיגוון נושאים שקשורים רובם ככולם לאינטרנט - עם התייחסות ספציפית לנושאי מדיה. חלק מהעניינים יהיו קשורים לזירה הישראלית וחלקם לזירה הבינלאומית, בעיקר בארה\"ב

    0

    "CTB" נגד טוויטר

    0 תגובות   יום שלישי, 24/5/11, 20:48

    ב-20 במאי הוגשה לבית משפט בריטי תביעה מוזרה. מה שהיה מוזר בה היה שהתובע לא הזדהה בשמו כי אם הסתפק בכינוי: "CTB".

    11 יום לפני כן נרשם שיא חסר תקדים בתנועת הגולשים לטוויטר בבריטניה – גבוה יותר מזה שנרשם אפילו בעת חתונתם של וויליאם וקייט, שבוודאי יצרה סקרנות עצומה.

    התביעה המוזרה והשיא בטוויטר קשורים באותו עניין – עניין המחדד את הפער המתרחב בין פרטיותם של אנשים וחברות ויכולתן של ממשלות ובתי משפט לשמור עליה.

    שורשיו נעוצים בכתבות בצהובון הבריטי סאן שתיארו מעשים מביכים של ידוענים, תוך כדי ניסיון למנוע את היכולת לזהות אותם. הסיבה למאמץ הלא-אופייני הזה של הסאן היא צווי איסור פרסום גורפים שהוצאו על ידי בתי משפט בריטיים וזכו לכינוי "Super Injunction" ושאוסרים אפילו לפרסם את דבר קיומם.

    גם בתי משפט בישראל מטילים לעתים צווים כאלה, אבל הטוענים נגדם בבריטניה סבורים ששם הם מוצאים ביתר קלות ומשרתים את האינטרסים של אנשים וחברות בעלי השפעה.

    חלק מהסיפורים שפרסומם נאסר היו עסיסיים ונגעו ליחסים אינטימיים בין דמויות מוכרות – יחסים שהיו בהם יסודות בעייתיים שהמעורבים בהם לא רצו שיתפרסמו, ואחרים נגעו לחברות בעלות השפעה, שאחת מהן, חברת נפט, נחשדה בפגיעה חמורה בסביבה. אלה ואחרים השיגו את הצו המדובר – ה-Super Injunction.

    הסאן לא יכול היה לפרסם את הפרטים של הפרשיות האלה ואחרות, אבל הדרך העקיפה שבה בחר יצרה סקרנות עצומה. התוצאה היתה שהפרטים האלה פורסמו על ידי גולשים לא-בריטיים בטוויטר, בין השאר היחסים האינטימיים שבין זונה בשם הלן ווד לבין שחקן נשוי ששמו נאסר לפרסום ורומן בין כדורגלן אחר, נשוי, רייאן גיגס, ומלכת היופי לשעבר של וויילס אימוג'ן תומס. אחד הנפגעים הוא התובע "CTB" והנתבעים הם טוויטר וכמה ממשתמשי האתר.

    בעולם שבו המדיה המסורתית והריכוזית שולטת, קל יחסית לאכוף צווים כאלה. כשהמדיה היא כמה עיתונים, רשתות טלוויזיה ותחנות רדיו שלכולם יש כתובת, עורכים, כתבים ובעלים, קל לדעת מי הפר וקל לנקוט נגדו בצעדים משפטיים. במקרה הזה, האכיפה יעילה.

    אבל עולם אינטרנטי שבו גולשים שאינם מתגוררים במדינה שבה הצווים מוטלים מרגישים משוחררים מהם, עולם שבו גולשים במדינה שבה הם מוטלים יכולים להיחשף למה שגולשים ממדינות אחרות מפרסמים ועולם שבו יש לכולם גישה לכלי מדיה רב-עוצמה ולא-מבוקר כמו טוויטר, הוא עולם אחר.

    האם העולם הזה הוא עולם שבו אין אפשרות לשמור על פרטיות? לשאלה הזו יש כמה תשובות. אחת מהן היא שככל שמערכת המשפט עושה שימוש רחב יותר בצווי איסור פרסום, כך החשש מפני האפשרות שהם משרתים בעיקר בעלי שררה גדול יותר. לכן מערכת המשפט צריכה להיות בררנית יותר בהוצאת צווים כאלה.

    תשובה שנייה היא שאלה שמעוניינים לשמור על פרטיותם צריכים לעשות עבודה טובה יותר – להיות הרבה יותר זהירים במעשיהם, או פשוט להימנע מהם.

    תשובה שלישית היא שבמקרים רבים שבהם פרשיות כאלה התגלו, במיוחד העסיסיות שבהן, למעורבים, כך נראה, לא רק שלא נגרם נזק כי אם ההפך: הפופולאריות שלהם גדלה. במקרים האלה, אובדן הפרטיות לא גרם נזק – כי אם תועלת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      אבו4 - מוצא מה שהקפה שכח

      ארכיון

      פרופיל

      natlipson
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין