0
גלי הים התנפצו אל שובר הגלים רוח נעימה נשבה לאיטה והיא עמדה שם יחפה אשה יפה ועצובה נפרדת לעולם מאהבתה. חול הים הרך, החם, הזהוב נפרש לרגליה כמרבד וכל שרצתה ברגע זה שעת בין ערביים אדומה, לשטוף לתוך הכחול הגדול את שעל ליבה. שעות עברו ושם בים, במקום הכי יפה ומושלם נתנה היא לנפשה ביטוי, לכאבה. במקום בו איש לא הכיר אותה יכלה להיות הכי שלמה להיות פשוט אשה יפה מפוייסת ושלווה. להיפרד לעולם מהאיש שאהבה. |