כותרות TheMarker >
    ';

    ספרים שאהבתי

    "אל מקום שהרוח הולך" של חיים באר
    עדיין במהלך קריאה..נהנית מאוד מהשפה,מהרעיון, מרוחב היריעה מידע העולם, הרגש והשנינה

    0

    על הסרט- "החיים הכפולים של וולטר"

    8 תגובות   יום שלישי, 24/5/11, 22:29

    "החיים הכפולים של וולטר"   "The Beaver"

     

    http://www.youtube.com/watch?v=hGFmuLDoCRs

     

    ''

     

     

      גבר בגיל העמידה –וולטר (מל גיבסון), לוקה בדיכאון, בני משפחתו (שני בנים ואישה – ג'ודי פוסטר) מנסים להתמודד , אך מתייאשים והוא נאלץ לעזוב את הבית. מבֵּין הדברים שהשליך לאשפה, טרם נכנס למכוניתו,הוא מחליט להחזיר בּובּת יד פּרוותית של בוֹנֵה.

    בחדרו בבית המלון, הוא מחליט לשים קץ לחייו , וכמעט מצליח.. אלא שבדקה התשעים, הבונה מתחיל לדבר אליו, ומחזיר אותו לתלם.

    ההתחברות לבובה, כאמצעי ריפוי, היא נושא מרתק לכשעצמו, ( בתקופות הקדומות, מכשפי השבט והשמאנים נעזרו במסיכות כדי לגרש שדים ולטהר את אנשי השבט. מהמסכה ,התפתחו בהמשך, הבובות..) . הבובה, בהקשר של הסרט, מייצגת את החלקים המתפקדים של וולטר, שיודע להתארגן ולהסתדר בצורה נפלאה, יצירתית, מחוברת לסביבה, ולכלליה.. קולו , דרכה,  איתן ונוכח, כהורה טוב מיטיב, רב תושייה, שלא רק מחלץ את ילדו שהלך לאיבוד, אלא גם מביא לנסיקתו ולהצלחותיו המזהירות. 

    עם התחושה שמצא את "נוסחת הקסם" עבור חייו,  מתחבר גיבורנו, לבובה חיבור עז, והיא אינה משה מידו,לא  ביום ולא בלילה.  הוא מגיע עימה , מדבר בקולה, במשרדו (כמנכ"ל חברת צעצועים), בביתו, עם ילדיו, ואפילו במיטה עם זוגתו.

    כשצפיתי בטרילר לסרט, חייכתי, וציפיתי למנת "צחוקים" גדושה, אך לא כך. זוהי דרמה פסיכולוגית, שמתארת באופן עקבי ואמין מצב של דיכאון קשה, ההתחברות לבובה, כך מתברר אינה נשלטת , ואינה ברת בחירה, כשעובדה זו מתבהרת , אנו מקבלים את המשך ההתרחשויות בהבנה.

    הסרט העלה בי אסוציאציות לסרט "אמריקאן ביוטי"(1999)  , שכמוהו, גם סרט זה, עוסק בתא המשפחתי, בתהפוכותיו , והתמודדותו עם מגמות פירוק.  לכאורה, בשני הסרטים , משפחה אמריקאית מבוססת, שעם קילוף התפאורה החיצונית והחיננית שלה, מתגלה עולם כאוטי על סף הרס.

    נזכרתי גם בסרט "שתיקת הכבשים"(1991) , בו מככבת ג'ודי פוסטר, לצד ג'ק ניקולסון, מותחן פסיכולוגי רב אימה, מידת האימה בסרט זה, כמובן אינה משתווה לו, אך בהחלט יש בו מסימניה.

    אהבתי את המשחק של ג'ודי פוסטר, שאמנם משחקת את תפקיד ה"אישה הקטנה" , אך משחקה רהוט , אמין ,

    ומראה עד כמה אנחנו כולנו קטנים מול "גלי הצונאמי" של הנפש, יחד עם זאת, קיימת תקווה , שתלויה בנכונות להשאר יחד, למרות הסבל, למרות שמה שאנו רואים, לא נראה בעיננו הגיוני, לא מתאים לעולם הערכים והמידות שהורגלנו אליו, נראה פשוט ביזארי מרגיז, וסר טעם.

    הנסיון והנכונות,  לגשת ולהתקרב לאדם, בצורה בלתי שיפוטית, מתוך חמלה, אהבה, (ומידה של "ביטול עצמי" ) טומן בחובו את הזרעים להחלמה וריפוי.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/5/11 11:28:
      התקרבות לאדם דרל חוסר שיפוטיות, חמלה ואהבה זאת באמת הדרך הנכונה. תודה רבה על ההמלצה.
        29/5/11 23:49:
      הזכרת לי את בני הבכור שהיה נדמה לי שיכנס אל מתחת לחופה עם "דובי סתם" ואולי גם יביאו לליל הכלולות . כשהיה כבן שנתיים הביא לו אחד הדודים דובי מברן שבשוייץ והיה הילד לוקח אותו כל לילה למיטתו ומורט את פרוותו ומכניס לנחיריו עד שהמסכן נהיה קירח והסבתא שיפרה את חזותו בתפרה לדובי סינר . כשהחל הילד ללכת לבית הספר נשתכח הדובי המסכן אך הוא עודנו בבית בארגז הצעצועים כאבן שאין לה הופכין .
        25/5/11 22:31:
      נשמע מעניין, תודה
        25/5/11 21:01:

      אהבתי לקרא את הסקירה שלך ואת דעתך בתוך תיאורייך...
      תודה רותי, בהחלט ארצה לראות *

        25/5/11 20:01:
      תודה על ההמלצה. זה נשמע מעניין.
        25/5/11 16:58:
      תודה על ההמלצה, נשמע מסקרן
        25/5/11 13:53:
      תודה על חוות הדעת.
        25/5/11 10:03:
      חוסר השיפוטיות - בגרות

      רשימה

      פרופיל

      רותי בלום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין