אתמול שמעתי הרצאה של אמא שבתה מתה משימוש באקסטזי. מצמרר מעמת עם האמת מקווה שגם משפיע ועוצר צעירים מטעויות מטופשות והורים מלעצום עיניים. אמרה שחודש לאחר שבתה מתה היא התחילה לשמוע צפצוף באוזן, הצעתי עזרה היא אמרה שאני רוחניקית. גמגמתי קלות והסכמתי למוסכמה. נו, מה כבר אפשר לעשות ככה היא רואה, למה לתקן?
היום פגשתי מישהי שגדלנו כמעט יחד (קצת צעירה ממני). פגישה של שמחה, סקרנות איפה כל אחת היום פירגון והשתתפות בחוויות של עכשיו. סיפרה לי על עצמה סיפרתי לה על ההתפתחות החדשה על השיטה שמתחילה ללמד, מתחילה לטפל יותר ברצינות והיא אמרה לי - טוב, המגע של נועה... גמגמתי קלות והסכמתי מוסכמה? כך אנשים גם רואים אותי? יש שמכירים אותי המון שנים, זה הרושם שהשארתי? משאירה?
פעם פתחתי כאן כרטיס שנקרא - הרוחניקית ה... משהו, לא זוכרת. הרעיון היה שאני מוכנה לקבל את המוסכמה שאני רוחניקית בעיני השאר כי מי שאני לא משתנה ממילא, רוחנית-רוחניקית-לא ממש משנה. ירדתי מהנושא, מוסכמות חברתיות מנצחות להיות רוחניקית זו מילת גנאי להיות רוחנית זו עוד חצי נחמה.
|