לפעמים, אני שואל את עצמי, מאיפה לוקחים את הכוחות להתמודד עם החיים, או פשוט יותר לומר, מאיפה לוקחים כוחות לחיות אותם בטוב, בזכות ולא מתוך כוח אינרציה, קורבנים של נסיבות?

התשובה היא בתוכנו. אנו יכולים להפוך אותם למסע ייסורים חסר תכלית, או להחליט לחיות עם תשוקה תמידית, עם להט. כי בידינו הדבר להתייחס אליהם כאל מתנה, זכות נשגבת שנפלה בחלקנו להשפיע ולהיות מושפעים משפעו של היקום...

כי בידינו הדבר לקרוא תיגר על יום האתמול, על כל מה שעומד בינינו לבין הרצון שלנו להתמיד ולהתפתח, אל הרצון ולא לומר נואש. כי בידינו הדבר לגדול, לצעוד, להתרגש, כעוללים בני יומם בכל רגע נתון, נפעמים מאוצר הבריאה, כאילו זה עתה פגשנוהו לראשונה... מקשטים את חיינו בהנאות צרופות בסוכת הבריאה...

זה בסדר גם לפוש קמעה, להביט נכוחה, להביט בעיניים אפלות פנימה... מכין את פחמיך לבעירת ההמראה... אך דע כי גם בעומדך קופא על שמרייך, הינך זורם במודעותך... כי הכל זורם ומה שלא נע יחשב לנא, לא בשל דיו לתפוס צורה ומרחב בפריים של חייך...