"והעברתי כף על לחיי ושרשי הזקן דוקרים אותה. ובקשתי להניח פנים על, אל שדייך כעת עתה, ואפילו אכאיבך מעט. וביקשתי לישון בחיקך הלילה, כל כך בשקט, ולדעת כי טוב לך להיות פילגשי בכל התנאים ובלי שום תנאים, כהיותך. ורק שאבטח בך, פלגשי רכה, תמיד ובכל עת, ושאבטח כי טוב לך שפילגשי את, ולא תהגי רעה וזרות מפעם לפעם בהתמרמרות, ותשמחי בבואי ולא תעצבי בלכתי, ותבטחי בי כפי שבטחתי אני בך, ולא תרימי כנגדי אקדח לעולם ועד (ועדיין נושא אני אות שריטתך בכף מרפק שמאלי). ושלא תעזי לעשות עוד בפרהסיה לעולם. ושתשמעי בקולי, ושלא תעמידיני בנסיונות שלא אוכל לעמוד בהם. ושלא יהיה לך רגש כאילו בעצם יש לך יסוד נכון ללכת מאתי. ושתהיי כולך ובכל עת טובה כעורך למגע כפי. וכולי רדוף ויגע-כח ומבקש אני את רוגע גווך. אולי תהיה לך כל שעה עימי כשעת פרידה שהלא בשבילי ילדתך אמך, בתולה שלי, ובמועד הנכון באת אלי, והלא תהיי לי פלגש בלב שלם ובוטח, תהיי לי בהיותי, ופלגש מדעת ומרצון ובהסכמת המח והלב שלי, כל כולך, ובלי שמץ כל קנא, רחומה שלי, שכבי הנאמנה, טפוחת חיקי.

בועלך, ירך שלי, בכל עת." (י. רטוש)

----------

והרגשתי את וחשבתי על המילים והמשמעות של הביטוי להיות אסיר-תקווה. שלפעמים זה מרגיש שלרצות מאד זה כלא --------- אתמול באמצע ישיבת צוות טלפון בהול (על שקט) בואי קחי אותי למיון (תאונת עבודה קלה) לזגזג נתיבים בדרך למחלקת עיניים במאיר הייתה שביתת רופאים אז זה לקח זמן (ועוד זמן) בלילה כשחיבקתי חשבתי שזה אמנם טבעי מאד אבל גם עצוב שאנחנו מלאי חסד ורחמים וחמלה פשוטה ואמיתית לזוגיים שלנו יותר כשהם חלשים או לא-בריאים (כמה נורא יהיה לשאול עכשיו: אז למה לא כל יום שבת?) ---------- והיה שם שלט: היגיינה זו מלחמת מנע. ומנה של היגיינת הנפש זה גם במלחמה --------- פני הדור- כפני הכלב שמת למגע ולאמשנה לו מאיזה יד מוכרת או זרה ואור שקרן (גם סגול גם פתח) מוליד ילדים שעשויים מחושך (וגם זה יותר עצוב מנורא) ---------- כשמשהו רועש בפנים אז לא רואים טוב רואים רק בקצוות- או את מה שרוצים שיקרה או את מה שמפחדים ממנו מאד. ומשוררת אחת כתבה: באשר הכי יגורתי- בא לי (לעולם לא יהיו לי משקפיים וורודות. יש לי משקפיים מלבניות (של ווג או פוג) המסגרת מנומרת מחשבה על חיה מבוייתת. או חכמה למראית. אין) --------- דווקא כשדיברתי על מה שהכי כואב לי הוא לא שמע אותי טוב. אני דיברתי על נשמה והוא חשב על גוף וזה עשה לי לראות אותו כמו ילד קטן שרק ממתקים יש לו בראש (ממתקים-אמיתיים-יותר-או-פחות) לרגע נפגעתי אחר כך זה השאיר אותי עצובה, החלל הזה שלו, לרצות למלא, לחבק וביחד עם זה לרצות להתרחק שלא להידבק (יש וירוסים טובים? פרו-ביוטי. פרו-בלמטי. פרו-כוסיאמשך)

---------

אני נכנס לחדר.  על המיטה שוכב לו חתול שחור לבן. על החתול מהלך לו פרעוש, על הפרעוש גדלה לה בקטריה, ועל הבקטריה נח לו ווירוס. אני פונה אליו ואומר "זוז קצת וירוס פנה לי מקום" הווירוס מתחלק לו למקום אחר ואני נכנס לי מתחת לשמיכה וחושב עליה שהיא בטח תהיה ממש שמחה לדעת שאני לוקח כדורים וכבר לא משוגע (Arik ealfy)

http://www.youtube.com/watch?v=VaHFTLxenog

(Sebastian Tixier)

רק באמצע היום אתמול שמתי לב שהייתי צריכה לשים חגורה (26 בג'ינס והוא יורד ויורד נמוך) הגוף שלי מבאר לי את המושג להשמין מנחת (רק הפוך) -- הכל עובר אצלי בגוף הבטן ראשונה להיות עדה (זה רעב שהיא עוד לא ידעה) --------- היום כל החצי יום החללית ואני ביום של בונדינג אחרי חמש דקות עלהבוקר עם טושחור שעברתי על המספרים נסעתי להעביר אותה טסט הכל היה בסדר חוץ מפנס ימין (הפיזור של האור-גבוה דפוק. חולה על שפת המוסכים) כשהוא שם יד על ההגה נרתעתי בלי כוונה (אני חושדת בסיגריית טיים שלו- זו כנראה הסיגריה הכי מסריחה. מי צריך שעון- מי צריך נוצות) אמרתי לו זה בסדר, שמאלה-ימינה גמאני יודעת לעשות -------- על הרכב שלפניי במסלול אל הבור הייתה מדבקה: סבלנות אין קץ מביאה לתוצאות מיידיות. חייכתי מרוב שזה נפלא -------- הנהלת מכון האהבה אחראית בהחלט על אובדן או גניבה של חפצים יקרי ערך כמו היגיון, דעת ומחשבה.

--------

פשטתי כותונתי- איככה אלבשנה?

פשטתי זרועותיי- איככה אשיבן?

שדיים נכונו ושערי צימח

כולי עירום ועריה (י. רטוש)

-----------

I had a dream

http://www.youtube.com/user/yaelley#p/a/f/2/AVNSXPKd-KI

------------

אצל משה-חשמל-ותיקונים-לרכב-עשר-של-בנאדם עשיתי לי שחור קטן וישבתי בצד (הוא אמר לכי תעשי סיבוב בקניון זה ייקח איזה זמן. אמרתי לו: אני מעדיפה את הריח של כאן) וכתבתי על הדפים של המאחורה של היומן--------- יש לו שם תלויים על הקיר במסדר שורת מברגים מהגדול אל הקטנטנים בהיתי בהם קצת ושיחקתי בהם אצלי בראש הזזתי מכאן לכאן. כל כך הרבה מברגים וכלום לא ישב אצלי בול על הנקודה לחיזוק ההברגה. הלוואי והייתי מכונה --------- בבוקר הייתי עם ברגוביץ היה לי מלא קצב בגוף (יש לו שירים שנשמעים שמחים אבל הם לא) ככל שהתקרבו הצהריים נמרח לי המצב רוח מהחום (פסיכו-דאלי זה לאו דוקא סמי הזיות) ונזלתי פנימה אליי שמעתי את הרצועות הראשונה והאחרונה של וויש יו וור היר (מכל הדיסק הן הפנינה) מוזיקה מחרמנת ועצובה ועודפם פיפי שצריך להתאפק וזה רק עושה יוד יותר וחשבתי אז: בוא תעביר אותי טסט עליך שנינו עם ברקסים דפוקים אז אין לנו בעיה לצלול אל הבור השחור רק שכריות האוויר מתפוצצות לנו בפנים כל פעם שרק יוצאים לנסיעה. הזייה של לדומם מנוע ולשבת רגע. יש שתיקה שכשהיא ביחד היא שירה. ומה עושים עכשיו עם מות ההילוכים?  --------- how I wish, how I wish you weren't so much here ---------- והיה לי איזה לילה השבוע שחשבתי שהוא לא ייגמר לי הלילה הזה כולו היה מרורים (זה זמן שאני רוצה וצריכה לישון אבל אני גם מפחדת ממה שאני אחלום) אין לי תעודת אחריות על חלומות. ואין לי מדבקה שאומרת מתי לחדש ולא כתובות לי העלויות. רק נורות אדומות דולקות

http://www.youtube.com/watch?v=AKRCo3347fw

(Sebastian Tixier)