אני הייתי בן עשרים ושלוש. מרתה הייתה אלמנה יפייפיה בת שלושים ושתים. אימא לחמישה ילדים. הכרתי אותה בבית של חברים. לא יודע מה בי הלהיב אותה. אבל כבר למחרת היא באה בחצות חנתה עם הפורד פיאסטה שלה מול הבית שלי והתחילה לצפור. כשיצאתי אליה היא תכף פתחה את הדלת רמזה לי לשבת לידה וככה היא חטפה אותי לילה לילה כאילו הייתי גנמיד. היינו מגיעים לגבעת הירח . מין מכתש על הצוק שמשקיף לים לא רחוק מהמזבלה העירונית היכן שכל הזוגות היו מגיעים אליו עם המכונית כדי להתבודד. והיא הייתה מדממת את המנוע מכבה את הפנסים פותחת את החלון משכיבה את המסעד לאחור מפסקת את רגליה כשהיא מניחה את רגל שמאל על אדן החלון, ואני הייתי יושב לידה מרעיד מהתרגשות ומייחל כבר לרגע שבו היה תתחיל להפשיט אותי מבגדי ותעשה בי מעשה. אבל היא במקום להתחיל להתענג עלי הייתה עוצמת את עינייה ומתחילה לדבר על בעלה המת שהשאיר אותה עם חמישה ילדים "מי ירצה אישה עם חמישה ילדים"? היא שאלה, וככה היא דברה ודברה וכל פעם שהושטתי את היד לגעת בה היא הייתה נועצת בי את ציפורניה עד זוב דם. והסיפור הזה נמשך ככה כמה חודשים. ואף פעם לא התייאשתי, תמיד אמרתי לעצמי "מחר אני יצליח להשחיל אותה" אפילו כתבתי לה ספרון שירים קטן ואיירתי אותו בציורים כדי לשכנע אותה שאני רציני וגם זה לא עזר לי. לפני עשר שנים כתבתי סיפור על מרתה, כמעט חמישה חודשים עמלתי עליו באותו יום שסימתי אותו פתאום ראייתי שכל האותיות רצים לי על צג המחשב וממש לנגד עיניי הסיפור הזה נמחק.. ואוו כמה התאבלתי עליו א"כ הבנתי שהמחיקה הזו היה בה משהו סימלי שמאפיין את כל סיפורי האהבה שלי.
בכל לילה אני והיא מתחת לכוכבים במכונית היא כל כך יפה במכונית כשחצי גופה באפלה ורק זרועה וקטע קצר ושמנוני של שוק רגלה מרצדים באור זהוב על אדן החלון, בדל ירח ממעל והשביט הבוער של הסיגריה שבידה מחליפים חוויות. היא מטיסה את הרשף מעלה יונקת את העשן ושוב כמו קשת בענן משרטטת סימן, מחיכת חיוך מסתורי מתוק. חושפת שינים צחורות מספרת לי את סיפור אהבתה הנדוש היא על יד ההגה ואני על ידה משעין ראשי במסעד חופן תשוקה שהולכת ומתקשה. כלב עזוב מתגנב מתחת לגלגלים רוצה להשתין. היא מפסיקה את שטף סיפורה צועקת "קישטה קישטה". הכלב נמלט אל הקוצים וזנבו מידלדל בין רגליו אני מביט בו בשתיקה. כואב את עלבונו מה כבר ביקש? להטיל מימיו להתרוקן והיא הקשתה לו בצווחות, מידה בו מטרניותה. מה כבר יכל לעולל לה? ליטול מעט מחום המנוע המצטנן.לנסות להידחק אל המיסבים והמפלט שעדין מבעבעת בו חמימות של מאמץ היא ממשיכה לדבר ולספר וקולה מתמוסס באפלה גוש בשר תופח כבצק פריך וחם פתאום היא נוגעת בזרועי ומנערת אותי מהרהורי "נו " היא אומרת "מה אתה אומר"? "מה יש לומר מותק" אני אומר "זה פשוט לא יאומן" השיר הזה הוא אחד מהשירים בספרון שנתתי למרתה
|