
כלומר, נהנית לקרוא - לראשונה מזה כמה שנים. הספר הוא "אלגנטיות של קיפד" שכתבה מוריאל ברברי. מעיון בעטיפה אני למדה שהוא זכה בכמה פרסים, וזכויות התרגום נמכרו עד יום ההוצאה לאור (2009) ל- 96 מדינות. תרגום נפלא מצרפתית של שרון פרמינגר. נסיוני כמתרגמת מלמד אותי כמה לא קל לגרום לטקסט מתורגם לפעום כאילו נוצר בשפה הזו. שאפו. עם השנים, העיסוק האקדמי בספרות גרם לי לשכוח כמה כייף לקרוא ספר טוב. אני מרגישה כמו אדם ששכח במהלך חיי השגרה של זוגיות שבעצם, התכנסנו כאן בגלל אהבה.
|
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שולה, תודה.
בשנים האחרונות קריאת ספר לשם תענוג נעשתה קשה יותר לוגיסטית: העברת דף היא מבחן קטן ליכולתי לבצע פעולות מוטוריות עדינות, ישיבה ארוכה בכיסא כשראשי מופנה מטה אינה קלה, אך בזאת תמו התלונות.
ואכן, ללא אהבה לא היה טעם בכל המאמץ.
הצד האפל של האהבה של רפיק שאמי.
האמת היא שעוד לא קראתי. אני עסוקה עד מעל לראשי. עובדת ללא הפוגה. באמצע פברואר בערך החליפה אותי רובוטית, טיפוסית שחברתה איננה נעימה כלל. אני מתגעגעת לעצמי, תוהה להיכן נעלמתי. ספרו של שאמי יושב אצלי על המדף ומחכה שאחזור ואוכל באמת לשקוע בו. גם כי התכנסנו כאן בשביל אהבה, על משפט זה שלך אני חותמת בשתי ידי ולדעתי גם שאמי, קראתי דברים אחרים שלו, וגם כי ברור לגמרי שזה ספר מהסוג הזה, שמזמן התענגות מופלאה.
תודה לך על ההמלצה.
ראשית, תודה על הכוכב.
ובעניין ההתכנסות וסיבותיה, איש מסיבותיו הוא. התאים לי רעיון רומנטי, אך איך שתרצה.
גם 'רגש כללי' או 'רעיון' הולך.
...כמו אחרי כל ספר טוב באמת.
אל דאגה, הרצון לקרוא יחזור עם הספר הטוב הבא.