ברמת הכאב אין חדש... ברמת הכאב אין חדש.שום דבר לא השתנה מאז ביקרתי שם בפעם האחרונה.אותם שדונים קטנים ושחורים עדיין עומדים עם מגלבים בועריםומצליפים באותם אורחים מוכרים.הקרואים הקבועים מתעקשים לחזור לשם פעם אחר פעם,למנה נוספת של צריבה וכאב מהמם,פוצע, חורך ולעיתים מדמם. "הצלקות שלי הגלידו רק לאחרונה"לוחשת לי עלמה פתיה,"לכן אני חוזרת לפחות פעם בשנה"."אני ביקשתי הפעם הנחה", נוהם לידי גברבר מצומקוחושף לעיני איבר מצולק. "ומה הסיפור שלך, אשה יפה?"שואלת בעיניין חתיכה חצופה,"מה הביא אותך לפה בחזרה?"."אני בטעות, ממש לא בכוונה,פניתי בפניה הלא נכונה.לקחתי טרמפיסט ששבה את ליביואיבדתי לשבריר שניה את דרכי..." "זה שקר גס ועלייך אני לא חס!"נוהם השדון הכי מיוחס,"בפניה, בסיבוב יש תמרור הזהרהואת תמיד מתעלמת מאותה נקודה.אותך מכירים, אל תספרי סיפוריםכבר שמענו שעברת ניתוח מעקפים". "לא נכון, זה אסון" אני מתממתועל מפתח הלב אני מגוננת."גשי, תהני, תורך שוב הגיע"דוחף השדון אותי בלשון,"תמשיכי כך לא תגיעי רחוקיש גבול למה שניתן לעשות". "זה לא רלוונטי"אני עונה בתגובהופוסעת בשקט לתוך הסערה,ליבי הולם בחוזקה,דפיקה אחר דפיקהכי לכאן אני חוזרת לפחות עוד פעם השנה... |