יש לי ידיד טוב , שמצא בי אוזן קשבת וכתף... ובכייף והוא יכול כי הוא ידיד אמיתי- אחד שרצה ולא יצא אבל אוהב אותי כאדם אז נשאר בסביבה כעת הוא חולק עימי את כאביו, שמחותיו, רגשותיו...חייו..... ואני לא אספר כאן את מה שאינו שלי אולם, ראיתי אצלו ואצל רבים אחרים משהו שמטריד אותי...מאוד... החשש הזה מ"מה יאמרו, "מה יחשבו", "איך יפרשו"...... את זה אני לא מבינה למי זה אכפת מה יאמרו או יחשבו או יפרשו????? כשהינך יודע מי אתה, מה אתה ומה הינך רוצה השאר הוא קטנות.... אדם חי את חייו עבורו...עושה מה שמתאים לו...מה שטוב בשבילו... הרי אי אפשר לרצות את כולם ואין גם צורך בכך.... לכן שכרו יוצא בהפסדו.... מדוע אנשים מסויימים כה שקועים ותולים את אושרם באישור הסביבה האם זו חולשה או שמא טיפשות??? ואולי חוסר ביטחון??? מי יודע? ואני תולה את אושרי בי, בבחירות שלי, בחלומות שלי ובהגשמתם.... אני בחרתי בי !
|