"רוצים שלטון, לא שלום" מדור פוליטיקה מאת ר. צביאלי

31 פעמים קמו ועמדו על רגליהם חברי שני בתי הקונגרס האמריקאי, כדי להריע ביום שלישי לנאומו של ראה"מ הישראלי, בנימין נתניהו. הוא דיבר אליהם בשפתם וידע לפרוט בדיוק על הנימים שיגרמו למאות האנשים שגדשו את האולם לקום ולעמוד פעם אחר פעם על רגליהם ולהריע.

נתניהו בוודאי שבע אין קץ נחת והתענג על אותם רגעים יפים מבחינתו וממחיאות הכפים הרמות והרבות. נאומו נמשך כמעט שעה שלמה, ואם היה יודע שזה מה שצפוי, אולי היה מכין נאום כפול. כך היה מקים את שומעיו 62 פעמים.

נתניהו מן הסתם חש באותם רגעים כמי שנושם אוויר פסגות. פסגת העולם. פסגת ההישגים אליו יכול להגיע מנהיג ישראלי. אבל קשה להשתחרר מן הרושם שבתוך תוכו, אי שם בין מחיאות הכפיים מספר 12 למספר 13, או מספר 22 ל-23, חלפה במוחו המחשבה והידיעה, שלמחרת עליו לעזוב את וושינגטון ולחזור למדמנה הידועה והמוכרת של הפוליטיקה המקומית. זו של מדינת ישראל. וזו לא חיכתה לו עם מחיאות כפיים. בוודאי שלא השמאל, אך גם לא הימין, לאחר שהזכיר את העובדה שכל ילד קטן יודע, שבכל הסכם שלום עם הפלשתינאים, יהא נוסחו, עוביו וסעיפיו אשר יהיו, תהיינה התנחלויות, ולא מעטות, שייאלצו לארוז אחר כבוד את מטלטליהן ולהתפנות.

נתניהו בנאומו הלך הכי רחוק שיכול היה. הוא אמר כמעט את כל מה שהיה מותר לו לומר, בלי לרסק את הקואליציה שלו ולהפוך לראש ממשלת מעבר בדלת היציאה מהקונגרס. וזה הרי הדבר האחרון שבו חפץ.

מי שרצה, יכול היה לשמוע בנאום הזה דווקא את מה שלא נאמר מפורשות. נתניהו, לראשונה, דיבר על כמה התנחלויות שלא יהיו בשטח מדינת ישראל, אך כל מי שעיניו בראשו ברור לו שהדרך מכמה התנחלויות לעוד כמה, ועוד כמה, ועוד כמה, כלל וכלל איננה רחוקה. ובדיוק בשביל זה מנהלים מו"מ.

נתניהו הרי רוצה, מאד רוצה, שהפלשתינאים יחזרו לשולחן המו"מ. זה ישתיק גם את מבקריו מבית, וגם יוריד ממנו את הלחץ הבינלאומי. שלא לדבר על כך שהדבר עשוי למנוע את ההכרזה באו"ם בחודש ספטמבר על הכרה במדינה פלשתינאית, דבר שעלול להביא בעקבותיו צונאמי מדיני, כאזהרת גורמים בכירים.

לפיכך, אין כל ספק שנתניהו בנאומו בעצם ביקש משומעיו להקשיב לא רק למה שנאמר, אלא גם למה שלא נאמר. והשומעים אליהם התכוון אלו בראש וראשונה הפלשתינאים, אך גם האופוזיציה המרכזית במדינת ישראל, מפלגת "קדימה" והעומדת בראשה.

אבל "קדימה" העדיפה לאטום את אוזניה. אנשיה הפכו פתאום לתמימים וחסרי השכלה בקריאה בין השורות. ב"קדימה" יודעים וידעו היטב במשך חודשים ארוכים למתוח ביקורת קשה על נתניהו ולזעוק על הקיפאון המדיני והאסון שהוא גורר ומביא על מדינת ישראל. אך ברגע האמת, במקום להריע לנתניהו שבעצם קיבל את עמדתם ודעתם; במקום לתת לו כתף ולהודיע על תמיכה בו, הם בחרו למתוח כנגדו ביקורת ולהמשיך להיות אופוזיציה כאילו דבר לא השתנה. כאילו נתניהו לא הציג מעל בימת הקונגרס בדיוק את עמדות "קדימה", עם עטיפת צלופן יפה ומפנקת, כדי לחצוץ בין הדברים לבין זעמו של הימין וחבריו בליכוד. ובכך חיזקו כמובן את סרבנותם של הפלשתינאים.

המסקנה היא ש"קדימה" לא באמת רוצה שלום. היא רוצה שלטון. אולי גם היא רוצה להיות זו שתעשה שלום. אך כעת, על מזבח רצונה בשלטון, היא מוכנה להקריב את השלום.

שאם לא כך, היא היתה צריכה להודיע ברבים מיד לאחר נאומו של נתניהו, על תמיכתם בממשלה ועל נכונותם להצטרף לממשלה כדי לכפות על הפלשתינאים לשבת מיד למו"מ, ולאותת להם כי קדימה והליכוד חד הוא. אין עוד הרבה הבדל ביניהם. לכן מדוע לחכות לימים אחרים שבהם אולי קדימה תהיה בשלטון, אם אפשר להגיע, פחות או יותר, לאותה נוסחה כעת?

איציק חוששת

"קדימה", חובה לציין, אינה עשויה מקשה אחת וגם לא מדברת בקול אחד. יש שם אנשי לבני, יש אנשי מופז, ויש גם אנשים מטעם עצמם. מספר הדעות במפלגה הזו הוא כמעט כמספר חברי הכנסת שלה.

יו"ר הכנסת, לשעבר וכיום יו"ר סיעת "קדימה" בכנסת, דליה איציק, דווקא הביעה תמיכה בהצטרפות "קדימה" לממשלת אחדות עם נתניהו. היא כן הבינה את מה שיו"ר המפלגה שלה לא בדיוק קלטה, או העדיפה שלא לקלוט, שנפתח פתח וחלון הזדמנויות של ממש, להעמיד את אבו מאזן והרשות הפלשתינאית שלו במבחן אמיתי אם רוצים הם בשלום אם לאו.

איציק יודעת שהציבור איננו טיפש, ושהעמדה הנוכחית שמציגה "קדימה" עוד עלולה לגבות מהמנה מחיר, על התעקשותה שלא לסייע לנתניהו לפעול למען השלום. לבני טובה בצעקות, טובה בתגובות אופוזיציוניות, אבל הציבור — נקעה נפשו מכך. הציבור רוצה לראות מנהיגות שפועלת ביחד למען השלום. אבל קולה וקריאתה נותרו בחלל האוויר.

אילו נתניהו היה סרבן שלום, ניחא. אבל נתניהו הציג בוושינגטון עמדה כמעט זהה לזו של "קדימה", וסרבני השלום האמיתיים אלו הפלשתינאים. הציבור מכיר בעובדה זו, ולכן מבחינתו אין כל היגיון בכך ש"קדימה" מסייעת דווקא לפלשתינאים ולא למדינת ישראל.

אך לא רק דליה איציק הביעה רצון בהקמת ממשלת אחדות כדי לקדם את השלום. גם חברים נוספים במפלגה, דוגמת עתניאל שנלר, הצטרפו לקריאה זו, ומעל כולם צחי הנגבי, חבר הכנסת והשר לשעבר.

הנגבי, שועל פוליטי ותיק ושבע קרבות, אולי האיש הכי מנוסה ומתוחכם שיש כיום ל"קדימה", איננו משמש בעת הזאת בתפקיד רשמי במפלגה. אך השפעתו שם היא עצומה ומכרעת, והכל יודעים שבבחירות הבאות הוא ישוב, ובגדול, אי שם במרומי הרשימה ובצמרת הגבוהה ביותר של הרשימה לכנסת הבאה.

הנגבי, בדיוק כמו איציק, כמו לבני, כמו מופז וכמו כל יתר אנשי "קדימה", רוצה לשוב לשלטון מהר ככל האפשר. אבל גם הוא מבין שהדרך בה נוקטת "קדימה" בימים אלו, שגויה ועלולה לגבות מהם מחיר בעתיד.

שאול מופז דווקא נמנה בעבר על התומכים הגדולים ב"קדימה" בהצטרפות לממשלה בראשותו של נתניהו, אך כיום גם הוא מתנגד. אולם ספק רב אם התנגדותו הינה עניינית ונובעת מחוסר אמונה במהלך שכזה, או שמא ההתנגדות היא פוליטית פנים מפלגתית, כשהוא טומן פח במהלך הזה ליו"ר מפלגתו, ציפי לבני, אותה הוא רוצה להחליף. שהרי היא זו שתואשם בחבלה בשלום. לא הוא.

מופז משוכנע שאת הפריימריז הבאים ב"קדימה" הוא מנצח. בניגוד לאלו הקודמים, אז הפסיד על חודם של אי אלו קולות. כעת הוא גם מוקף באנשי מקצוע משובחים יותר, וגם בפוליטיקאים משופשפים יותר שתומכים בו, לעומת הסיבוב הקודם. לכן, סביר מאד להניח שצעדיו מכוונים אל ההתמודדות, ולאו דווקא אל עניינים אחרים וזוטות, כמו השלום למשל...

יבוא בשר טרף

דו"ח מבקר המדינה האחרון, נסקר בהרחבה בכל כלי התקשורת, כולל כמובן גם מעל גבי "יתד נאמן". הכל טיפלו בנושאים שונים ומגוונים, זה בכה וזה בכה. אך כמדומני שנושא אחד, חשוב מאין כמותו, נעלם משום מה, בזדון או בשגגה, ולא הובא לידיעתו של הציבור, למרות חשיבותו הרבה והמופלגת.

המדובר בפרק בביקורת ממנו עולה כי קיימת פירצה חמורה ומזעזעת בתחום של ייבוא הבשר הלא כשר למדינת ישראל )כן, בשר לא כשר(, והפצתו ברחבי הארץ בניגוד גמור לחוק.

כידוע, לפני כ-16 שנה, חוקקה הכנסת תיקון לחוק יסוד חופש העיסוק, ולפיו נאסר ייבוא בשר לא כשר למדינת ישראל. החוק קיים ותקף עד היום, ולפיו ניתן לייבא רק בשר כשר לארץ. בשר כשר בכשרות רגילה או בכשרות למהדרין, ובלבד שיהיה כשר.

דא עקא, למרות החוק האמור, במקרה אחד מסוים כן מותר להביא לנמלי ישראל בשר לא כשר. ההכוונה לבשר המיועד לעבור לרשות הפלשתינאית. מבשר המיועד לעבור לרשות הפלשתינאית, אין דרישה שיהיה כשר.

והנה, מבקר המדינה בדק ומצא, כי מדובר בפרצה עצומה הקוראת לגנב, וגורמת להצפת הארץ בבשר מיובא שאינו כשר, תוך זיוף חתימות ותעודות חמור ביותר ושיווקו כבשר כשר.

על פי הנתונים שהמבקר בדק ומצא, הרי שבין השנים 2009 — 2007 יובאו למדינת ישראל 35 אלף טון בשר לא כשר שהיו מיועדים לרשות הפלשתינאית. ואולם, פחות מ-50 אחוז מן הכמות, רק 16,600 טונות של בשר הגיעו ליעדם אל הרשות הפלשתינאית, בעוד 19,400 טונות )קרוב ל-60 אחוזים( נעלמו בדרך ולא הגיעו אל שטחי הרשות.

המבקר כמובן לא יודע להצביע בדיוק להיכן נעלמו אותם כ-20 אלף טון בשר שאינו כשר, אך אין צורך להיות מומחה גדול כדי להבין מה קרה לבשר הזה. המבקר נזהר בלשונו וכתב בדו"ח: "קיים חשש שיתרת הבשר הוברח למדינת ישראל ונמכר לציבור ללא פיקוח וטרינרי ופגיעה בהכנסות המדינה בשל אי תשלום מכס, העלמת הכנסות מרשויות המס ופגיעה בציבור שומרי הכשרות".

המבקר מחבר את הדו"ח שלו תחת חובת הזהירות המרבית, ולכן ניסח את דבריו כדלעיל, על כך ש"קיים חשש". אולם במילים פשוטות וברורות יותר, ניתן בהחלט לומר שאין כל ספק כי הבשר הזה הגיע למחסנים ומקררים של יבואני בשר ישראלים, עבר שם שינוי אריזה והדבקה של תוויות מזויפות כאילו מדובר בבשר כשר, ומשם היישר אל השווקים הישראלים, המרכולים והחנויות, ואל המטבח והצלחת של הציבור במדינת ישראל, כולל ציבור שומר כשרות שקנה בשר טרף כאילו מדובר בבשר כשר.

לכל פשע יש למצוא את המניע, והמניע במקרה זה הוא ברור לחלוטין: כסף, כסף, ועוד פעם כסף. עלות בשר כשר גבוהה במאות אחוזים מבשר טרף. כדי להביא לארץ בשר כשר, יש לשלוח לחו"ל משלחות של רבנים, שוחטים, בודקים, משגיחים וכו´. וזה כמובן עולה כסף, והרבה. בנוסף, חלק מהבשר שנשחט נמצא טרף, אבל התשלום עבור שעות העבודה והשחיטה משולם גם על השעות בהן שוחטים בשר שבסופו של דבר איננו מיובא לארץ כיוון שאינו כשר.

המבקר מציין בדו"ח, כי עלות הייבוא של הבשר הלא כשר המיועד לרשות הפלשתינאית, היא כ-10 אחוזים בלבד לעומת העלות של ייבוא בשר כשר. לדבריו, המחיר לק"ג בשר לא כשר מסוג מסוים המיובא לנמלי מדינת ישראל, עומד על 1.55 דולר בלבד, לעומת 11.8 דולרים לק"ג בשר כשר מאותו סוג. דהיינו פי 7.6.

המבקר גם מציין, כי הפער העצום הזה נובע לא רק בשל עלות השחיטה הכשרה בחו"ל, אלא גם משום שעל ייבוא בשר למדינת ישראל מוטל מס בשיעור של 190 אחוז, מס שלא קיים על ייבוא בשר לא כשר לרשות הפלשתינאית.

המבקר כמובן דורש להגביר את הפיקוח כדי ליישם ולשמור על החוק ולמנוע את ההברחה, אך כל עוד אלו הפערים והתמריץ הכספי הגדול קיים, ספק רב אם הגברת הפיקוח תחסל את התופעה האיומה הזו. אולי רק תצמצם מעט, לא יותר. שום פיקוח, יהיה הדוק ככל שיהיה, לא יוכל למנוע מן היבואנים לעשות הכל כדי לנצל את הפרצה ולנסות "לעשות קופה".

שוב גם מוכח שכאשר מדובר בפרצה בחוק שקשור לעניין דתי, גורמי האכיפה מעלימים עין ושוכחים לפתע את תפקידם.