ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הצטרף לקודמיו כשהגה את צירופי המילים – "מדינה פלסטינית”, "ויתורים כואבים”, ו"פירוק התנחלויות”. ניתן לקרוא לתופעה –תסמונת ראש הממשלה. מדובר באנשים חכמים, בעלי ניסיון רב, שאם הגיעם לכס פתאום מתחלפת בינתם והם מתחילים להאמין באותם אלמנטים בזויים כמו פשרה ופיוס. הרופאים מדווחים שאחרי שלב "הוויתורים הכואבים", מגיע השלב של "התנגדות לכיבוש" ואפילו רחמנא לצלן השלב של "חלוקת ירושלים".
לזכותו של בנימין נתניהו אפשר לזקוף את נאומו הסוחף, שגרם אף לאנשי ארץ ישראל השלמה למחוא כף לנוכח הגאווה הלאומית, כאילו הנאום אינו מנפץ (שוב) את החלום לשלוט ביהודה ושומרון (וניתן להיזכר במשאות השטנה להם זכו ראשי ממשלה מהמחנה השני שאמרו אותם דברים). היחיד שלא נפל בפח, הוא הטוען לכתר ראשות הליכוד השר לשיתוף פעולה אזורי סילבן שלום, שמחא בתוקף על דברי נתניהו במילים: "זו לא דרכו של הליכוד".
עמידתו האיתנה של מר שלום בראש מחנה שוללי הפשרה, מעוררת השתהות. הרי מר שלום משתייך לפלג המתון בליכוד "הליברלים" - שעיקר עניינם הוא קידום אג'נדה כלכלית ימנית (ביטול מדיניות הרווחה). הרי מר שלום כיהן בתפקידים שדרשו ממנו לשאת ולתת עם העולם הערבי (הוא עצמו מתהדר בפעילות למען הידוק הקשר עם העולם הערבי המתון), להבין את נטייתו של העולם החופשי ולהבין את מגבלות הכוח של ישראל. צריך להזכיר שביום פקודה בו היה על מר שלום להחליט בין משרתו כשר חוץ, לבין תמיכה בתכנית ההתנתקות שבה הוסרו התנחלויות וחבל ארץ נמסר לפלסטינים (ללא כל הסכם) כמובן שמר שלום בחר במשרתו. מכאן שהסיבה האמתית לעמידה הנחרצת והאיתנה של מר שלום נגד כל פשרה עתידית, קשורה יותר בניסיונו לנצח את נתניהו בקרב על ראשות הליכוד, מאשר באמונה היוקדת בארץ ישראל השלמה.
למעשה ההתנגדות האיתנה של מר שלום לפשרה היא ההסבר הרפואי לתופעת תסמונת ראש הממשלה. הרי כל מי שמצוי מעט בפוליטיקה הישראלית יכול לדעת שהסיכויים שמר שלום יהיה חסין לתסמונת ראש הממשלה הם לכל היותר אפסיים. למעשה כל מי שנמצא בצמרת המדינה מודע ליכולות ולמגבלות של מדינת ישראל, ומכך מודע גם שמדינה פלסטינית תקום, שהיא תשתרע על רוב שטחי יהודה ושומרון למעט גושי ההתנחלויות, שהשכונות הערביות במזרח ירושלים יהיו חלק מאותה מדינה וכו'. לכן נתניהו, אולמרט, שרון, ודומיהם לא נתקפו ב"וירוס" ששיבש את דעתם, ה"וירוס" הזה קינן במוחם הרבה לפני כניסתם לתפקיד. הסיבה היחידה שהם מכרו לנו אשליות שהם עצמם לא האמינו להם, היא רצונם העז להיבחר. במקום לומר לנו את האמת המרה והפשוטה הם החליטו למשכן את עתידנו.
ואולי מילה טובה על מנהיגינו לסיום. הרי לא הכל אופורטוניזם. לא פעם נבחרנו מרגישים רגש מסירות לבוחריהם, ולכן מתוך אהבת הזולת (ואולי גם מתוך רצון להיבחר בעתיד), המציאו נבחרינו אין ספור טקטיקות השהייה לדחות את "רוע הגזירה". המדינה הפלסטינית תקום מן הסתם (כבר כל ילד יודע) אך לפחות שלא תקום במשמרת שלהם. |
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איך אני שמח לדימוי האב המכה, זה שמאמין שרק עוד מכה טובה אחת, עוד איזה זפטה קטנה והילד יצא מחונך...
עכשיו בוא נבדוק את הנחת המוצא הנפוצה אצלנו (ואצל הפלסטינים) הגורסת ש"רק כוח הם מבינים", עוד הפצצה קטנה אחת, עוד מבצע תגמול (ולחילופין עוד פיגוע) והתודעה של הצד השני תצרב. ביננו האם לא מדובר על אותה תופעה בדיוק?
ולענייננו - לדעתי הדימוי המתאים לבעיה הפלסטינית היא של מחלה בעייתית, שלצורך ריפוייה יש לנטול תרופה מרה - מאוד מאוד מרה. הילד יתעקש שהתרופה מבחילה אותו וגורמת לו להרגיש לא טוב, אך ההבדל בין המרות של נטילת התרופה, לנזק שהמחלה גורמת יגרום להורה האחראי לדאוג שהילד יטול את התרופה. אפשר גם לדמות את הבעיה לפצה שהוזנח שנים רבות עד שהוא מסכן את הגוף כולו. אם כבר הזכרתי את דימוי הפצע (או המחלה) - כדאי להזכיר שני דברים. 1. החולה המכחיש - חולה שאמור לעבור ניתוח כואב - ומנסה לבטל את רוע הגזרה - הוא כבר התרגל למחלה, הוא לא מאמין שניתן לרפא את המחלה, טוב לו במצב הזה, הוא לא מאמין ברפואה, הוא חושש שהניתוח יגרום יותר נזק מתועלת (נשמע מוכר?). 2. תהליך ההחלמה - עם הבעיה הפלסטינית היא פצע - מדובר בפצע מאוד מאוד מאוד בעייתי. גם לאחר נטילת תרופה, גם לאחר מעבר ניתוח הפצע לא ירפא ביום אחד, גם לא בשנה אחת - מדובר בתהליך החלמה ארוך מאוד. צריך להביא בחשבון שישראו צלקות שלא יצליחו להרפא - ואל אף כל זאת לדעתי מדובר בניתוח חשוב מאין כמותו, שיאריך עד מאוד (וצריך להוסיף - מאוד מאוד מאוד) את חיי החולה.
יכול להיות. העניין הוא שהחזון שהעם רוצה מבוסס על הסתרת עובדות שידועות מראש לאלו שמעמידים עצמם לבחירה, כך קורה שיש מי שמופתע פעם אחר פעם מכך שראש הממשלה שינה את דעתו אחרי שהגיע לתפקיד, התזה שלי שראש הממשלה לא שינה דעה, אלא שהוא פשוט הסץיר את האמת לפני הבחירות. העניין הוא ששיח הסתרת האמת הזה יוצר אידיאולוגיה של אשליות.
_____________________________
אם כך, אתה מקדיח את התבשיל. ככה לא דואגים לעם שלך, בחתירה תחת זכותו הטבעית ובהבנה ללבו של הטרוריסט והרוצח והגנב, תוך העלאתו למדרגת עם בעל זכויות והתחשבות בתביעותיו השקריות.
זה נשמע כמו אבא שמנסה לשכנע שהוא מכה את הבן שלו מתוך אהבה ודאגה, ושעומד לצדם של המלעיזים והמאשימים את הילד, כדי לחנך אותו להסתדר בחברה ולהגיע למצב שבו כולם, מורים, שכנים וחברים, יהיו מרוצים ממנו.
אך למעשה, אתה דואג שהוא לא יעשה לך פדיחות, כי הוא מייצג אותך בחוץ.
דאגה למישהו אומרת קודם כל התייצבות מוחלטת וטוטאלית לצדו כלפי חוץ.
אחר כך, בשקט, בבית, אתה יכול לנסות ללמד אותו מה שרצית, לנזוף בו ולנסות להראות לו את האור, אם אתה חושב שטעה.
לא הייתי רוצה שמי שמתיימר לדאוג לי, ידאג בקטנה גם לאויב שלי וינסה לאחוז את המקל הארוך בשני קצותיו. באופן טבעי זה מרגיש כמו בגידה.
1. למה לא - גם למשפחת מוזס מגיע ראש ממשלה מטעמם.
2. הפוסט לא כוון נגד סילבן שלום - כמשורר אתה בטח מודע לכך שהמילה משל אומרת שלא רק מר שלום הוא הנמשל (כפי שמשלי שועלים לא מכוונים רק כלפי שועלים).
3. אבל אם כבר במר שלום עסקינן: את הרזומה של מעטרת הרפומה של מיסוי שוק ההון. בהחלט יש מה להתפאר - מיסוי שוק ההון לא רק שביטל את העיוות מכך שכל הכנסה אחרת חייבת במס, אלא חשוב מכך יצב את שוק ההון ומנה בועות פיננסיות. העניין הוא שהרפורמה שמר שלום חתום אליה גובשה זמן רב לפניו. קודמו בתפקיד - שר האוצר בייגה שוחט גיבש אותה, אלא שעדת לוביסטים מנעו מהרפורמה לצאת לפועל (והילכו איימים שהרפורמה תהרוס את שוק ההון). ומי עמד בראש המתנגדים - נחשת נכון - מר שלום. אופורטוניזם כבר אמרנו?
-----------
השכלתי. אם אני לא טועה גם הצונאמי ביאפן הוא תוצר של שטיפת המוח של השמאל. (איך הם לא מתביישים).
אז את טוענת שגם ט באב זה חרטא?
____________________
אויש, ליברמן כזה איש מתוק וגבר שבגברים... נראה לי שייקח שנים רבות עד שהוא יצליח להתנער מרצח האופי הזוועתי המתמשך והדה-הומניזציה שעשה לו השמאל בתקשורת, שמעי, הוא היחיד שמפחיד אותם, כי כל מנטרת הפשיסטים-מקארתיסטים-נאצים-אנטידמוקרטים של השמאל נתקלת אצלו בקיר חלק ובנחירות בוז.
באמת שליברמן חמדמד, הוא כמו דוב פנדה, עוד תראו.
היי יא עצבן;
אם לא שמת לב הפוסט שלך הגיע לשער אתר 'הארץ'.
בכאבוד :)))
ואיזה דיאלוג מרנין רץ פה. שעות צחקתי.
____________________
כן, הבנתי, אדון משורר מסופלס, הבנתי שיש לך ג'ורה מטונפת כך שאל תדבר על פה מזוהם של אחרים, אם דפקט כמוך תומך בסילבן, זה רק מראה שהפיצי הממושקף והמתיימר עם האישה הפתטית שעושה הרבה רעש מעצמה לא שווה כלום, מעתה, כל פעם שידברו, לא משנה איפה, על סילבן כמועמד לראש ממשלה, אזכיר לכולם שיש לו תומך בהמה עם רגשי נחיתות, משורר לאומי מהתחת, שמעיד על איכות המועמד.
ואין שום קשר לשמאל. ליברמן יהיה ראש ממשלה.
הבנת, זבלון מכונם ונחות?
גברת סמאחטה שחור עם פה מזוהם
הגיע הזמן להתפכח: זה רצון העם
אין היום בארץ אישיות יותר מעולָה
מסילבן שלום להיות ראש הממשלה.
הוא מכיר את הארץ, כל פינה ורגב
היה שר אוצר, חוץ, ושר לגליל ולנגב
מילא את כל תפקידיו, ודי בהצלחה
זה הזמן לתת ל"פרענק" את המלוכה
ואם זה לא מתאים לשמאל ולביקורת
אז תאכלו תחת... הבנת, שחרחורת?
_______________
סילבן לא יהיה ראש ממשלה על אפך ועל חמתך, יענו יצמחו לך שערות סגולות עם נצנצים בכף היד לפני שהוא יהיה. ישראל תסתדר בלי אדון ג'ודי מוזס.
הפוסט לא עסק בניתוח נאומו של ביבי. אם כל הכבוד לצעד האמיץ של ביבי עיקר פעילותו בזירה הבינלאומית היא "מיזעור נזקים". לדעתי הנאום של ביבי פנה לאזניהם של מנהיגי מערב אירופה וצפון אמריקה. הסב-טקסט - תראו: אני רוצה שלום מוכן לויתורים כואבים - לכן אין צורך לתמוך ביוזמה החד צדדית של הפלסטינים.
מעניין לראות שמי שיוזם את המהלכים בזירה המדינית הוא אבו מאזן, ואילו ראש ממשלתנו מגיב לארועים (לטעמי באופן מעט שבלוני וגמלוני). מי שזילזלנו בו עד לא מזמן מתגלה כמנהיג בעל שיעור קומה (למה לנו אין כאלו?).
לגבי ההצבעה באו"ם, נראה לי שהכל מבינים שלהצעה תהיה רוב עצום במליאה (כל מדינות ערב, כל המדינות האיסלמיות, מדינות דרום אמריקה (אנטי אימפריאליזם), מדינות אפריקה (אנטי קולוניאליזם), המדינות הקומוניסטיות והקומוניסטיות לשעבר... השאלה הגדולה היא מה יעשו הידידות הותיקות שלנו -מדינות מערב אירופה וצפון אמריקה. במידה ורובן יצביעו נגד או לפחות ימנעו תוכל ארצות הברית להשתמש בזכות הוטו מבלי לעורר אנטגוניזם עולמי, במידה וגם מדינות אלו יצטרפו לחגיגה קשה לראות כיצד ארה"ב מטילה וטו.
זה כל העניין - כל מי שהגיע לתפקיד ראש הממשלה (למעט בגין בקדנציה הראשונה), כבר היה אמור לקרוא לא פעם את האקסלים המדוברים. משמע לא נפלה עליהם תובנה חדשה. כלומר העמדה הקודמת שהם הציגו היתה תרמית.
______________________
הפחדנות הזאת, הרכנת הראש וההשתחוות אל מול "לחצים בינלאומיים" פשוט מחליאה... כאילו זאת איזו גזרה משמים שאין לערער עליה... יהיו לחצים בינלאומיים? נהיה תקיפים עוד יותר: לא לגבולות 67, לא לזכות השיבה, וכן להכרה מפורשת במדינת ישראל כמדינה יהודית.
לוחצים? נלחץ בחזרה.
מניעיו של סילבן היו שקופים מתחילת הדרך. וכאבו הגדול שהוא לא יושב שם על הכסא של ביבי, מדירים שינה מעיניו ואין דבר שהוא לא עשה כדי להפריע. יחד עם זאת, כל הדיבורים על הנאום ועל ההכרה וההבנה ייגמרו בספטמבר.
או כמו שנאמר the doomday יגיע .
שם ואז כל האוויר החם, המסוגנן והמנוסח
והמלוטש ייאבד בלחצים בינלאומיים שיתקפו אותנו.
נפגש בין 20-10 לספטמבר-אני אבוא לשלוף את הפוסט הזה.
יש הבדל גדול בין רצונות של הימין לבין הקהילה הבינלאומית.
עם כל הכבוד, סילבן שלום הוא לא פקטור בהקשר המדיני.
לדעתי מה שקורה לאלה שמגיעים לשם הוא הבנה אמיתית של מגבלות הכוח.
פתאם כשיש לך את צה"ל בידיים אתה מגלה שלא לכל דבר הוא מתאים ו/או מספיק.
אתה כנראה גם מקבל את האקסלים ומבין מי בעל המאה.
ברוטוס: שפתיים יישקו. סילבן שלום אינו משל לכלום ושום דבר כמו שהקוף מטיח בתכנית הספורט הידועה. סטיב (לא אוסטין אף לא מוריס) הוא פוליטיקאי בינוני ומטה, פעיל מרכז ליכוד אופייני שכל מה שמניע אותו הוא מה יביא לו כותרת נאה במעריב, הרי את ידיעות אחרונות כבר יש לו ממשפחת מוזס. לעולם לא נשכח לו את סיום תפקידו של נציב מס ההכנסה הטוב שהיה בהסטוריה בעת שזה סעד את רעייתו הגוססת מסרטן
נטוס: לעניין הפרספקטיבה המשתנה עם קבלת תפקיד ראש הממשלה, יפים ביותר מילות השיר
..