כותרות TheMarker >
    ';

    הקשבה

    34 תגובות   יום שישי , 27/5/11, 14:28

    כאשר פגשתי אותה לראשונה שאלתי "מה החלום שלך?". היא ענתה "שם!" והצביעה מערבה. במערב שכן תיאטרון 'הבימה', והיא הייתה מזכירה בת שלושים ושמונה בחברת בנייה.

     

    לפני שנים השתתפה בקורס למשחק באחד מבתי הספר לתיאטרון בתל-אביב. מאז שיחקה בהצגת ילדים, שלא המריאה וניגשה לאודישנים, שלא נשאו הצלחה. פעם  אמרו לה שמתלבטים בינה לבין שחקנית אחרת. היא לא ישנה, והסתובבה סהרורית בעבודתה. בסוף אזרה אומץ והתקשרה לברר. הודיעו לה שהתפקיד ניתן לשחקנית השנייה. באותו יום ביקשה להשתחרר מוקדם מהמשרד. שבוע שלם לא יצאה מביתה, וכמעט שעמדה על סף פיטורים. מאז הפסיקה לגשת לאודישנים, אבל הקפידה להשתתף בערב שנתי לשחקנים חובבים. בערב זה לכל שחקן ניתנה הזדמנות קצרה להציג על במה כל אשר יחפוץ. זמן רב לפני הייתה כבר מתכוננת. קונה אביזרים ושמלה מתאימה, משננת מונולוג ממחזה מוכר, ועורכת חזרות בביתה. השנה לראשונה החליטה לעבוד על טקסט מקורי וחיפשה במאי לעבוד איתו. הייתי מיודד עם מארגנת הערב ונודבתי לעזור לה. קבעתי עימה פגישה והגעתי לדירתה.

     

    "יש לך כיוון מסוים?" שאלתי.

    "לא," ענתה "אני לא טובה בלכתוב."

    "אז אולי ניקח חוויות מהעבודה שלך, מונולוג של מזכירה, או משהו כזה?"

    "לא לא, בשום פנים. זו עבודה זמנית. באותו ערב הולכים להיות אנשים מ'התעשייה'. חשוב לי שיידעו שאני שחקנית ולא מזכירה."

    המשכנו לחפש כל מיני כיוונים, אך היא פסלה הכל על הסף. לא חוויה מהילדות ולא מגיל הנעורים. לא אהבה נכזבת ולא דייט סהרורי. "אני לא רוצה להיכנס למקומות האלה." אמרה. נותרתי חסר אונים והתחלתי לאבד את סבלנותי.

    "תקשיבי" אמרתי "אני לא חושב שכדאי שנמשיך לעבוד ביחד."

    "למה?" התפלאה.

    "כי זה לא הולך לשום מקום. אם את רוצה משהו מקורי שירגש את הקהל, את חייבת להיחשף. את צריכה לגעת בנקודות כואבות, אחרת זה יהיה משעמם."

    "כן, אני מבינה. חשבתי שנוכל להמציא משהו מן הדמיון, זה לא חייב להיות אישי."

    "אבל אני לא מחזאי, אני במאי דוקומנטרי. אני יכול לעזור לך בשכתוב חוויה אישית שלך, לא הרבה מעבר לזה."

    "אז תספר לי על חוויה אישית שלך ונשכתב אותה למונולוג." אמרה.

    "תשמעי, אני מצטער." אמרתי ואספתי את תרמילי "אני חושב שאולי מישהו אחר יוכל לעזור לך יותר. חוץ מזה שתדעי, אף אחד מ'התעשייה' לא יבוא לערב חובבים ויגלה אותך. זה לא עובד ככה."

    היא התיישבה על הכיסא ובהתה בשתיקה ברצפה המצויירת. יצאתי את החדר וחציתי את המסדרון. כל כך רציתי להיות כבר מחוץ לדירה.

     

    ערב השחקנים החובבים הגיע והוזמנתי לצפות. האווירה הייתה ביתית וחמה. הקהל היה מורכב מחברים קרובים שבאו לעודד, וחלקם צילמו את ההופעה. כל שחקן עלה בתורו על הבמה והציג קטע משחק. שאלתי את ידידתי אם היא הגיעה. "לא", ענתה "היא גם לא אישרה שהיא מגיעה". מסביב כולם המשיכו לצהול. יצאתי מהמקום ולקחתי מונית לביתה.

     

    צלצלתי בפעמון אך לא הייתה תשובה. דפקתי על דלתה מספר פעמים עד ששמעתי את קולה.

    "כן,  מי זה?"

    "אני, הבמאי. את זוכרת?" עניתי.

    האור במדרגות כבה, לחצתי על המפסק להדליקו. היא קירבה את ראשה לעינית ואחר כך פתחה את הדלת עד מחציתו. ברקע רחשה הטלוויזיה ועל השולחן קרטון פיצה ריק.

    "אני מתנצל שהגעתי בשעה כזו וללא הזמנה." אמרתי "פשוט באתי מהמופע של השחקנים. את יודעת זה הערב, ולא ראיתי אותך שם. חשבתי אולי זה באשמתי שלא באת, ורציתי להתנצל."

    האור בחדר המדרגות כבה שוב ולחצתי על המפסק כדי להדליקו.

    "איזה מוזר," אמרתי "לפני אולי עשרים שניות הדלקתי אותו."

    "מישהו קיצר את הזמן של האור בשביל לחסוך בחשמל." ענתה.

    "אה, הגיוני."

    "לא ממש, בשביל להגיע לדירה שלי אני לוחצת עליו פעמיים. פעם אחת למטה ופעם שנייה כשאני מגיעה לדלת. אחרי שאני נכנסת לדירה האור נשאר דולק שניות ארוכות, וזה סתם מיותר. לפעמים אני עייפה והאור נכבה באמצע העליה בחדר המדרגות."

    "אני מבין. טוב אני לא רוצה להפריע, היה לי.."

    "אתה רוצה להיכנס?" קטעה את דבריי.

    "רק אם זה נוח לך."

    "כן, זה בסדר."

    נכנסתי לדירה. היא כיבתה את הטלוויזיה ופינתה את קרטון הפיצה. התיישבתי על הספה והיא צעדה למטבח.

    "אתה רוצה קפה או תה?" שאלה.

    "לא תודה, אני לא רוצה להטריח." עניתי.

    "אתה לא, בכל מקרה אני מכינה גם לעצמי."

    "בסדר, תודה. אז שחור עם כפית סוכר."

     

    היא הגיעה עם מגש, עליו היו קפה, תה וצלחת עוגיות. פיניתי לה מקום והיא התיישבה על הספה. לגמתי מהקפה ואמרתי לה שהוא טוב, למרות שטעמו היה חיוור.

    "תטעם מהעוגיות." אמרה ונטלה עוגיה אחת "הן נורא טעימות, אני אוהבת לטבול אותן בתה."

    היא טבלה עוגיה בתה מספר פעמים ואחר כך שמה אותה בפיה בהנאה.

    "בכל אופן" פניתי אליה "רציתי להגיד לך שאני מתנצל. נראה לי שהייתי קשה מידי ולא מנומס אז בפגישה. כעסתי על עצמי עוד יותר כשלא ראיתי אותך על הבמה הערב".

    "אתה עוד לא טעמת מהעוגיות." אמרה.

    נטלתי עוגיה אחת ונתתי בה ביס. העוגייה הייתה יבשה.

    "נכון שזה טעים?" הכריזה "אתה יכול לטבול בקפה, זה הולך נהדר."

    "בסדר, תודה, אני אנסה."

    עשיתי כמותה וטבלתי עוגיה בקפה. היא המשיכה לטבול את שלה בתה בהנאה. כך במשך כמה דקות של שתיקה התרחש הטקס המוזר. אני טובל עוגייה והיא בזמן זה מספיקה לטבול שלוש. אחרי שסיימה את התה, קמה ממקומה.

    "אני הולכת שנייה להחליף בגדים, לא נוח לי עם הטרנינג הזה. זה יפריע לך?"

    "לא, זה בסדר." עניתי.

     

    היא פנתה לחדרה וסגרה את הדלת. מכיוון המרפסת דילג לסלון חתול אפור מנומר ושמנמן. הוא קפץ על הספה ונשכב ליד ברכיי. ליטפתי אותו, והוא הזיז את ראשו בהנאה מצד לצד. עברו עוד כמה דקות והיא טרם יצאה.

    "את בסדר?" קראתי לעבר דלת חדרה, אך לא הייתה תשובה.

     

    החתול קם מהספה וחזר חזרה למרפסת. התחלתי לאבד את סבלנותי. איך שהיא תצא מהדלת, אודיע לה שמאוחר ואני חייב ללכת הבייתה.

    לפתע דלת חדרה נפתחה. היא נכנסה לסלון בסערה, לגופה שמלה לבנה בסגנון שנות החמישים. על רגליה סנדלי עקב בהירות, שיערה היה קלוע ופניה מאופרות. היא נעמדה במרכז הסלון, בין הטלוויזיה לשולחן הקפה.

     

    "למה הסתכלת עליי ככה??" אמרה לפתע.

    חשבתי לענות, אך היא התקדמה לעברי.

    "על מה אתה חושב שאתה מסתכל עליי ככה??" היא הרימה את קולה.

    ניסיתי לומר, שאני לא מבין על מה היא מדברת, אך היא לא הקשיבה.

    "אתה חושב שאני לא יודעת, אתה חושב שאני לא יודעת שנעשיתי קשה, קיצונית, אכזרית??! אני יודעת מתי עשיתי את השגיאה שלי, כשסיפרתי לך את האמת על הדבר הזה עם סקיפר - זו הייתה טעות פטאלית. הפעם אני מתכוונת לגמור מה שאני חייבת להגיד לך. סקיפר ואני עשינו אהבה, אם אתה קורא לזה אהבה, מפני שזה גרם לשנינו להרגיש קצת יותר קרובים אליך. אתה מבין, בנזונה שכמוך, אתה דורש יותר מדי מאנשים, ממני, ממנו. מכל הבני זונות הדפוקים והאומללים שבמקרה אהבו אותך... אתה דרשת יותר מדי מאנשים שאהבו אותך, אתה יצור עליון! חצי אלוהים שכמוך! אז עשינו אהבה כדי לחלום שזה אתה, שנינו. יש לך את סוג הקסם הנדיר הזה שאופייני רק לאנשים זקנים מאוד או חולים, שאין להם תקווה, הקסם של המובסים. אתה נראה כל כך אדיש, אדיש עד קנאה. אתה יודע אם הייתי חושבת שאנחנו כבר אף פעם, אף פעם לא נעשה אהבה יותר, הייתי יורדת למטבח ולוקחת את הסכין הכי חדה וארוכה שהייתי מוצאת ותוקעת אותה לעצמי ישר בלב. נשבעת שזה מה שהייתי עושה! אבל דבר אחד אין לי, אין לי את הקסם של המובסים. אני עדיין בתוך התחרות ואני מתכוונת לנצח! ואתה יודע מה זה ניצחון בשביל חתולה? חתולה על גג פח לוהט? פשוט להישאר על הגג, כל זמן שחתולה יכולה. מאוחר יותר הלילה אני מתכוונת להגיד לך שאני אוהבת אותך, ועד אז אולי תהיה מספיק שתוי כדי להאמין לי."

    שקט השתרר בסלון. היא נעמדה קפואה מטר ממני. את ידה הימנית החזיקה על ליבה, וידה השמאלית הייתה מושטת לעברי. הייתי נבוך וכדי לשבור את השקט התחלתי למלמל ברפיון, "יפה מאוד", אך היא קטעה אותי מייד.

    "מאוחר יותר הלילה" חזרה בקול רם "אני מתכוונת להגיד לך שאני אוהבת אותך, ועד אז אולי תהיה מספיק שתוי כדי להאמין לי."

    היא שוב קפאה באותה תנוחה. הבנתי שהיא מצפה ממני שאעשה משהו, שאגיב. אך לא הבנתי בדיוק מה.

    "ועד אז אולי תהיה מספיק שתוי כדי להאמין לי!" חזרה ביתר שאת ובדרמטיות על המשפט.

    פתאום הבנתי את כוונתה, ומחאתי לה מחיאות כפיים. היא קדה מולי כאילו הייתי קהל של אלף איש. הגברתי את מחיאות הכפיים, והיא חייכה מאושרת.

    "בראבו!" צעקתי תוך כדי מחיאות הכפיים, "כל הכבוד!!".

    היא קרנה, קדה שוב, ואחר כך נכנסה לחדרה. הפסקתי את מחיאות הכפיים וציפיתי שתשוב, אך היא לא חזרה. היא כיבתה את האור, ונכנסה למיטה. מתחה מעליה את השמיכה ונרדמה. החזרתי את המגש למטבח, ונטלתי את התרמיל שלי מהספה. כיביתי את האור בסלון, ויצאתי מדירתה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/9/11 11:21:

      צטט: הזוהר הצפוני 2011-09-22 12:59:07

      כייף לקרוא מהסוף להתחלה... מעניין פה. קצת הזוי אבל מעניין. וכתוב נפלא.

       

      תודה על הפרגון, 

      הזוי. אני מתחיל להבין שאני כזה (נראה לי רק בכתיבה, לא?)


      תודה רבה :-))

        22/9/11 12:59:
      כייף לקרוא מהסוף להתחלה... מעניין פה. קצת הזוי אבל מעניין. וכתוב נפלא.
        11/9/11 02:02:

      צטט: חד פחמוצת 2011-09-10 17:03:34

      בכל רגע פחדתי ש"הנה היא קופצת", ואחר כך "הנה הם הולכים יחד". כל מה שנדחף לי למוח במשך שנים. או שאולי עשית את זה בכוונה? והכי אהבתי את הדיון הקצרצר על האור, הוא היה נפלא, בעיקר בגלל שנמשך משפט אחד יותר מידי.

       

      אני חושב שכל מפגש בין גבר לאישה טעון, ללא קשר לסטטוס וגיל. לפעמים לא קורה כלום בפועל, אבל המחשבות צולחות את נהר המבוכה עד לגדה שממול.

      יפה ששמת לב, באמת חשבתי להוריד (יותר מפעם אחת) את המשפט האחרון של הגיבורה על האור... הוא קצת סטה מאופי הדיבור שלה; המינמליסטי והחיצוני...

       

      תודה לך :-))

      ושבוע נפלא!


        10/9/11 17:03:
      בכל רגע פחדתי ש"הנה היא קופצת", ואחר כך "הנה הם הולכים יחד". כל מה שנדחף לי למוח במשך שנים. או שאולי עשית את זה בכוונה? והכי אהבתי את הדיון הקצרצר על האור, הוא היה נפלא, בעיקר בגלל שנמשך משפט אחד יותר מידי.
        25/8/11 21:24:

      צטט: hilulialf 2011-08-25 14:00:31

      צטט: hilulialf 2011-08-24 17:00:42

      מצויין, איש, מצויין! וכבר נאמרו כל המילים ונותר לי רק לקוות שברור שהמילה "מצויין" טעונה בהרבה מטענים. ומפרגנת לך על המילים "צניעות" וביישנות" שהפיעו בדך הראשי שלך....

       

      אחת מהנאות החיים היא לתת "מחמאות ישירות", לא כך?

      בכיף, איש..., בכיף...

       

       

      תודה :-))

        25/8/11 14:00:

      צטט: hilulialf 2011-08-24 17:00:42

      מצויין, איש, מצויין! וכבר נאמרו כל המילים ונותר לי רק לקוות שברור שהמילה "מצויין" טעונה בהרבה מטענים. ומפרגנת לך על המילים "צניעות" וביישנות" שהפיעו בדך הראשי שלך....

       

      אחת מהנאות החיים היא לתת "מחמאות ישירות", לא כך?

      בכיף, איש..., בכיף...

        24/8/11 20:33:

      צטט: hilulialf 2011-08-24 17:00:42

      מצויין, איש, מצויין! וכבר נאמרו כל המילים ונותר לי רק לקוות שברור שהמילה "מצויין" טעונה בהרבה מטענים. ומפרגנת לך על המילים "צניעות" וביישנות" שהפיעו בדך הראשי שלך....

      תודה רבה הילולי,

      איזה כיף לקבל מחמאה כה ישירה ממך.

       

      תודה

      ויום נפלא :-))

        24/8/11 17:00:
      מצויין, איש, מצויין! וכבר נאמרו כל המילים ונותר לי רק לקוות שברור שהמילה "מצויין" טעונה בהרבה מטענים. ומפרגנת לך על המילים "צניעות" וביישנות" שהפיעו בדך הראשי שלך....
        3/8/11 08:26:

      צטט: גליתגלה 2011-08-01 10:17:14

      אתה לא חייב להיות מספיק שתוי כדי להאמין לי - תענוג. כמו תמיד.

      בוודאי שלא חייב יקירתי.

      תענוג לקבל מחמאה ממך.

       

      יום נפלא.

      תודה גלית :))

        1/8/11 10:17:
      אתה לא חייב להיות מספיק שתוי כדי להאמין לי - תענוג. כמו תמיד.
        23/7/11 18:40:

      צטט: green I 2011-07-23 00:36:35

      מעולה. אני כל כך שמחה שנתקלתי בבלוג שלך :)

       

      תודה אנה.

      מחמאה שכיף לשמוע :-)

        23/7/11 00:36:
      מעולה. אני כל כך שמחה שנתקלתי בבלוג שלך :)
        9/7/11 16:41:

      צטט: אינדיאנית אדומה 2011-07-09 10:49:38

      מזמן לא הייתי פה. כיף לחזור ולקרוא. אתה מצליח להעביר את הטקסטים שלך כ"כ טוב שאני מרגישה כאילו אני נכנסת לחלום שלך, הכל כל כך מוחשי ומעורר את הנשמה. תודה!

       

      תודה מיכל :)

      תענוג לשמוע כזה קומפלימט.

       

      כמה כיף שחזרת :-)

      מזמן לא הייתי פה. כיף לחזור ולקרוא. אתה מצליח להעביר את הטקסטים שלך כ"כ טוב שאני מרגישה כאילו אני נכנסת לחלום שלך, הכל כל כך מוחשי ומעורר את הנשמה. תודה!
        5/6/11 10:31:

      צטט: Rain Drops 2011-06-04 18:39:09

      איזה יופי של סיפור (ויופי של תגובה למטה) :-)

      תודה על המילים החמות ליאת :) 

        4/6/11 18:39:
      איזה יופי של סיפור (ויופי של תגובה למטה) :-)
        31/5/11 17:12:

      צטט: סער ליבן 2011-05-31 14:35:29

      הי שחר... יופי של סיפור קצר. ממש נהניתי לקרוא . תביא עוד כאלה. ובכלל..מקווה ששלומך טוב.

      תודה סער :)

      שלומי מתובל בסימני חדווה קטנים,

      שהולכים ומצטברים כמו טיפות על חלון המכונית. 

      רק שימשיך לנוע..

       

      מקווה שגם אצלך :-))

        31/5/11 14:35:
      הי שחר... יופי של סיפור קצר. ממש נהניתי לקרוא . תביא עוד כאלה. ובכלל..מקווה ששלומך טוב.
        31/5/11 11:05:

      צטט: Shmerlingit 2011-05-30 18:12:09

      הזוי (במובן חיובי)...

      תודה דארלינג :-)

       

        31/5/11 11:04:

      צטט: *אריקסון* 2011-05-30 14:43:53

      אין על הסיפורים שלך!

      תודה יקירה :)

        30/5/11 18:12:
      הזוי (במובן חיובי)...
        30/5/11 14:43:
      אין על הסיפורים שלך!
        29/5/11 10:36:

      צטט: ענבל ר נקש 2011-05-28 21:29:24

      בראבו לך.

       

      תודה ענבל :))

        29/5/11 10:35:

      צטט: קרמבווניל 2011-05-28 21:12:54

      מקסים ומרגש!

      תודה מירב :)) 

        29/5/11 10:29:

      צטט: dikla121 2011-05-28 18:51:37

      בראבו!! איזה יופי. סיפור מעולה.

      כיף לקבל קופלימנט ממך.

      תודה דיקלה :) 

        29/5/11 10:26:

      צטט: michhh 2011-05-28 14:22:20

      אאאאאהההההה!

      ממממווווווווווו!

      תודה מיכלי 

        28/5/11 21:29:
      בראבו לך.
        28/5/11 21:12:
      מקסים ומרגש!
        28/5/11 18:51:
      בראבו!! איזה יופי. סיפור מעולה.
        28/5/11 14:22:
      אאאאאהההההה!
        28/5/11 12:01:

      צטט: karma2233 2011-05-28 01:30:09

      מעולה אתה, כתבת נפלא

       

      בשביל מחמאה כזו

      היה שווה לכתוב :)

      תודה כרמית הנפלאה.

        28/5/11 11:58:

      צטט: ליאי 2011-05-27 19:21:33

      וואו. אתה הורג אותי. אתה (גם) תסריטאי מצוין.

       

      יקירתי ליאי,

      הסמקתי מהפרגון.

      רק חיים :)

      תודה.

        28/5/11 01:30:
      מעולה אתה, כתבת נפלא
        27/5/11 19:21:
      וואו. אתה הורג אותי. אתה (גם) תסריטאי מצוין.