נראה לי אם שרה נתניהו הייתה ראש ממשלה אפילו חמאס היה משקשק

ארוע בטיסת ראש הממשלה ארצה !!!עצוב מאד ארוע בטיסת ראש הממשלה ארצה ביום ששי בואו נדלג רגע לטיסת ראש הממשלה ופמלייתו ביום שישי שעבר בחזרה ארצה, לאחר ביקור בלונדון ובפריז. בשלב מסוים קראו אנשיו של ראש הממשלה לעיתונאים להגיע לתדרוך באגף ה"ביזנס," בו ישב ראש הממשלה, ישבה גם רעייתו וישבו אנשיו. העיתונאים הגיעו, תודרכו, וכשפנו לשוב למקומם בירכתי המטוס, פנתה הגברת שרה נתניהו לעיתונאית לילך ויסמן מ"גלובס ואמרה לה "אמרו לי שאת לילך ויסמן." אכן, זו אני, אישרה ויסמן. כשהזיהוי אושר, החלה ההסתערות. הגברת נתניהו החלה לגעור בויסמן גערות עזות, קולניות, מביכות עד אין קץ. הסאגה ארכה כארבעים דקות. איש לא היה מסוגל לעצור את זה. גם מי שניסה, עשה את זה בצורה רפה, כמי שכפאו שד. ולא שחסרו שם עדים. יועץ התקשורת של ראש הממשלה גידי שמרלינג עמד משמאלה של ויסמן, ראש הלשכה גיל שפר עמד מימינה, ראש הממשלה עצמו ישב כעלה נידף ליד רעייתו. שרה נתניהו זגזגה בין צעקות לבין דיבור רגיל, והאשימה את ויסמן באלף ואחת האשמות. הטריגר לכל הסיפור היה מאמר שכתבה פעם ויסמן ובו ציינה שהגברת נתניהו מעורבת עד צוואר במינויים ממלכתיים, ואף כתבה שאילו היו מציבים מצלמות בכניסה לבית ראש הממשלה ובודקים מי מתייצב שם לראיונות עבודה אצלה, האמת הייתה יוצאת לאור. היו שם אנשי לשכה, אנשי צוות, וגם עיתונאים רבים. כולם היו מובכים, כולם היו המומים, אבל כולם היו חסרי אונים. הם יודעים היטב, המקורבים, שמי שימשוך את החבל חזק מדי, ייתלה עליו עוד באותו לילה. וכך נאלצה ויסמן לשמוע את "הגברת הראשונה" מטיחה בה שהיא אינה משכילה. וכשסיפרה שהיא בוגרת תואר שני ועובדת על דוקטורט, דרשה הגברת נתניהו בקולי קולות הוכחות, ניירות ותעודות, כי "אני לא מאמינה לך," וחזרה שוב ושוב על כך ש"את לא משכילה," ומדי פעם תיבלה ב"את עיתונאית זוטרה••," וכמובן "את שקרנית," ו"אני אתבע אותך," וכו' וכו.' היא ציינה שויסמן ממומנת על ידי איש העסקים רוני מאנה )מקורב לשעבר לבני הזוג נתניהו,) והאשימה אותה שמאנה הוא שמשלם את שכר הדירה שלה. ואני, כששמעתי את הסיפור הזה, שאלתי את עצמי מה היה קורה אילו מאנה היה גובה מבני הזוג נתניהו שכר דירה על הימים, על השבועות, על החודשים וע השנים שהם שהו אצלו, על סיפון העץ היוקרתי בפרויקט "סי אנד סאן," אוכלים, שותים וסובאים על חשבונו. איפה היו מוצאים נדבן שיממן את זה. ובשלב מסוים הגברת נתניהו אמרה לויסמן ש"אם היית באמת משכילה, היית קוראת 'הארץ."' למה "הארץ?" כי שם, על פי הגברת נתניהו, פורסם בכותרות" איך איש העסקים מרטין שלאף מממן את אהוד ועליזה אולמרט )אגב, למיטב זיכרוני זה לא פורסם שם, ולא בשום מקום אחר. שלאף מקושר בכלל לחבורה אחרת .) בשלב הזה הזדעק ראש הממשלה בעצמו, שזיהה את פוטנציאל הנזק, והודיע ש"השיחה הזו לא מתקיימת." אבל היא התקיימה לגמרי. וזה מה שמחריד בסיפור שלנו. ובכלל, הלב יוצא לבנימין נתניהו. זה לא שהוא לא בישל את התבשיל הזה, זה לא שהוא לא אחראי על התוצאה הזו, אבל הוא, בכל זאת, צריך לחיות עם המצב הזה 24 שעות ביממה. מדי פעם הוא סימן "שרה די," או "שרה מספיק," או "שרה בואי נפסיק עם זה," אבל רעייתו המשיכה במרץ בלתי נדלה. היא דרשה מויסמן להתנצל על מה שכתבה, אבל ויסמן, שהפגינה בתקרית הזו אומץ ותושייה, אמרה שאין לה כוונה כזו, אבל היא מוכנה לקבוע פגישה מסודרת ולשמוע את הטענו נגדה. זו הייתה הרמה להנחתה בשביל הגברת הראשונה שמיהרה לצעוק שאין לה זמן, שהיא עובדת כמו חמורה מאור השחר ועד צאת הלבנה, וכו וכו,' וכשויסמן שאלה אותה אם היא קראה את הריאיון שהעניקה ד"ר אורית גלילי-צוקר ל"גלובס," שבו סיפרה איך אשת ראש הממשלה אכן מעורבת בכל ההחלטות והנאומים של בעלה, קפץ נתניהו עצמו ואישר בקולו, שהוא מעביר כל נאום שלו לעיונה של שרה בטרם יושלם, והיא מעירה ומוסיפה. ושרה עצמה אמרה ש"אפילו בנאום שלו באו ם, מי שהוסיפה את הפסקה על איכות הסביבה הייתי אני." כשהעיתונאים שותקים לילך ויסמן עצמה סירבה להגיב לדברים. היא גם לא כתבה מילה על התקרית. היא עיתונאית חרוצה, העושה את עבודתה נאמנה )היא גם זו שפרסמה שבלשכת ראש הממשלה ביקשו להתקין מערכת שינה במטוס לקראת המסע הזה, בעלות אסטרונומית, על אף שלא מדובר בטיסה חוצת אוקיינוס .) למרבה הצער, היא במיעוט. הסביבה הולכת ומתקרנפת. עיתונאים בכירים משמשים חצרנים בחצר ההזויה הזו, ואינם מבינים על מה המהומה. פה ושם יש דיבורים או מלמולים, אבל השיירה ממשיכה לקרקש קדימה, עמוסת שקיות מ"הרודס," ועולם כמנהג נוהג. צריך להיות ברור: אין שום בעיה עם רעיית ראש ממשלה שעוברת על נאומי בעלה. בני זוג משתפים זה את זה בחוויות מהעבודה, לפעמים גם בניתוח של מצבים והחלטות. אבל כל מי שמכיר את המציאות בבית נתניהו, יודע במה מדובר. יודעים ראשי מערכת הביטחון, יודעים השרים הבכירים, יודעים כל המקורבים, יודעים רוב העיתונאים. יודעים, ושותקים. ובמטוס ראש הממשלה בדרך חזרה הייתה אווירה מלנכולית מעט. יותר מכל דבר אחר, אמרו העיתונאים שנחשפו לתקרית שרה, מדובר בנושא עצוב. והם צודקים. זה עצוב, אבל זה גם מסוכן, ואפילו קיומי. העיתונאים נזכרו בטיסה הלוך, כשיצאו מהארץ למסע המדיני באירופה, וגם שם היה תדרוך של ראש הממשלה, ובסיומו ביקש אחד העיתונאים לקבל משהו מהדברים "און רקורד," לשימוש ישיר, ונתניהו ענה ואמר שיבקשו מיועץ התקשורת מאוחר יותר, אבל העיתונאי התעקש, למה יועץ התקשורת, הנה תחליט עכשיו איזו פיסקה אתה מאשר לנו לפרסם ממה שאמרת, ואז נתניהו הניח יד על רעייתו, הסתכל בעיניה, ואמר לעיתונאים ש"אני לא יכול לאשר לכם עכשיו ציטוט, קודם אני צריך להתייעץ עם היועצים שלי." העיתונאים החליפ ביניהם מבטים במבוכה. אבל למה צריך להרחיק למחוזות הללו. הרי נשיא המדינה בעצמו, שמעון פרס, האיש והאגדה, מקיים מרתון שיחות שכנוע מדיניות ארוך עם נתניהו, ומקפיד להזמין לכל המפגשים הללו את רעייתו. פרס מדבר בשיחות האלה בעיקר אל שרה. כן, זו מציאות חיינו בזמן האחרון. ואפשר להוסיף לנתונים הללו את העובדה שגם בנסיעה הזו לאירופה איחרה פמליית ראש הממשלה איחורים בולטים כמעט לכל אירוע. גם לטיסות עצמן שעוכבו עיכובים ארוכים, כששאר הנספחים ממתינים במכוניות המונעות. גם כאן, על פי גורמים הבקיאים במה שקרה, מדובר באיחורים שאינם מן העניין, אינם קשורים ללו"ז או לפגישות מדיניות. איחורים שקשורים לקניות, לארוחות, לגחמות. אבל גם כאן, איש אינו פוצה פה ומצפצף. העיתונאים הנלווים לראש הממשלה שאלו זה את זה איך זה אף אחד לא כותב על הדברים, או מדווח אותם, אבל לא הייתה להם תשובה הרי הם אלה שאינם כותבים, או מדווחים. נכון, הם צריכים להמשיך לעבוד עם הפמליה הזו, עם ראש הממשלה הזה, עם הרעיה הזו, ועדיף להם להחריש. ומה עם הכבוד העצמי? ומה על עקרונות המקצוע? וזכות הציבור לדעת מה קור בסביבה האינטימית, המיידית, הקריטית של ראש הממשלה שלו? איך מתקבלות שם ההחלטות? מדוע הוא צריך לפני כל החלטה להתקשר הביתה? ומדוע הוא צריך, באמצע הדיון עם הילרי קלינטון על הארכת ההקפאה, להפסיק הכל ולרוץ לארוחה איטלקית עם הגברת? ומי בעצם מקבל שם את ההחלטות?