כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    האי-מייל האחרון - סיפור מאת רמיאב

    24 תגובות   יום שבת, 28/5/11, 01:20

    האי-מייל האחרון   -  סיפור מאת רמיאב  

    -  (שישאיר אותך במתח רב...)  -   

      -    (ש. ח. מעובד)    -   

     

    "עכשיו, כשאנחנו יושבים על המרפסת שלָך, ככה מול השקיעה. כשכל כך טוב לנו ביחד. אני נהנה לראות כמה השקעת בהכנת הארוחה הזאת, שעה שאני ישנתי בחדר השינה הנהדר שלך, ממש מחמם לי את הלב. כבר המון ימים שלא הרגשתי כל כך טוב. לא חשתי כל כך רצוי. כל כך נאהב..."

     

    "חמוד שלי, שלושת הימים שאתה מתארח אצלי, שינו את חיי, אני כל כך מאושרת, מרגישה את עצמי שוב אישה אמיתית. נתת לי כל כך הרבה."

     

    היה זה בסוף הסתיו. השמים המעוננים חלקית, באור אחרון של קרני השמש השוקעת אל הים שממול, מאירים בכל גווני האדום, במסתרי מהמורות העננים. תחזית מזג האוויר הזהירה מפני סערה קרבה, אך זו בוששה לבוא. מרפסת הגג של הוילה, על רכס הגבעה המשתפלת ועולה ממישור החוף, הייתה עטורה בצמחיה מגוונת המטופלת בידי גנן אומן. השולחן לידו ישבו, עמד קרוב למעקה המערבי העשוי סבכת ברזל ומעליו פרגולה חסרת קירות, עטויה בצמחים מטפסים.

     

    "רציתי לדעת ועד היום לא שאלתי, ז'קלין, למה הזמנת אותי לבוא איתך הביתה, כשהייתי במצב כל כך עלוב?"

     

    "ראיתי שאתה לא סתם קבצן של צמתים, משהו בהתנהגות שלך, בנימוסים שלך. ראיתי שאם רק תתרחץ ותחליף בגדים תהיה בן אדם אחר. ואני רואה שצדקתי. עד עכשיו לא שאלתי איך הגעת לאותו מצב?"

     

    "זה סיפור ארוך, אני מרגיש כל כך טוב איתך שאולי באמת יהיה לי האומץ לספר... אולי אחרי הקינוח."

     

    סיימו את הארוחה הקלה, התרווחו בכיסאות נוח מרופדים-צמודים ונהנו ממשב הרוח ההולכת ומתגברת ומהחשיכה העוטפת אותם בתום השקיעה. הוא התחיל לספר.

     

    "היום, אחרי כמעט ארבעה חודשים, נראה לי שכל מה שקרה, בטרם הפכתי לחסר-בית, התרחש בגלגול הקודם.

     

    ישבתי ערב אחד ליד המחשב שלי והורדתי מכתבים מהדואר האלקטרוני. אחד המכתבים, מכתובת בלתי מוכרת, נשא את הבותרת "אזהרת וירוס". היות ולא חידשתי את תוכנת האנטי-וירוס שלי, מתוך הזנחה טיפשית, הסתקרנתי ופתחתי את המכתב... ואז הכל התחיל...

     

    המסך התחיל לרצד בהציגו כל מיני דפים מתחלפים, צבעים משונים ורשימות רצות. ברמקולים נשמעו קולות מוזרים, חריקות, מעין צריחות מעורבות בהלמות כלי הקשה. הכונן הקשיח חרק. מגירת כונן התקליטורים יצאה ונכנסה בלי הפסקה. לצד כל אלה, המדפסת עברה למצב פעולה והוציאה דף כתוב, מבלי שביקשתי...

     

    לפתע נדם הכל. המחשב כבה ונדלק מחדש. הופיעה הודעה כי ללא מערכת הפעלה המחשב לא פעיל. ניסיונות בדיסקט ההצלה הראו שכל הכונן הקשיח - מחוק. קיללתי את כל שולחי הוירוסים ופניתי לדף המונח במדפסת.

     

    נראה היה לי שהוא כתוב בצרפתית, שפה שאינני יודע. קיפלתי את הדף ותחבתי לכיסי. כעסתי נורא על עצמי... איך נפלתי בפח...

     

    בבוקר לקחתי את המחשב אתי, נסעתי אל ידידי אמנון העובד במעבדת המחשבים. סיפרתי לו את כל הסיפור.

     

    "ומה עם הדף שיצא במדפסת?" שאל אמנון.

     

    "הנה הוא." הוצאתי מהכיס והגשתי לו, "אתה יודע צרפתית?"

     

    "לא, אבל הבוס שלי, מנהל המעבדה יודע, נשאל אותו." אמנון לקח את הנייר והלך לחדר האחורי.

     

    לפתע פרץ הבוס אלי, עם הנייר ביד כשאמנון מאחוריו, צרח עלי בתוקפנות:

     

    "קח את המכתב הזה ואת המחשב שלך ועוף מכאן!!!"

     

    "מה קרה? מה כתוב בנייר???" שאלתי בתימהון.

     

    "אל תעשה את עצמך... לא רוצה לראות אותך כאן, לך מפה!!!" דחף לי את הנייר ביד והרים-הגיש לי את המחשב שלי.

     

    הוא לא היה מוכן להסביר ויצאתי חזרה למכונית מבולבל לגמרי. הכנסתי את המחשב למושב האחורי וישבתי ליד ההגה. למה הוא התנפל עלי ככה? אני מוכרח לדעת מה כתוב שם. נסעתי למקום העבודה שלי בחברת ההיי-טק הגדולה. ישבתי ליד שולחני, מנסה להתרכז בעבודה. אלברט שכני לחדר שאל אותי למה אני נראה מוטרד. סיפרתי לו.

     

    "הצחקת אותי! הרי אני למדתי בצרפת... תראה את הנייר הזה..." הוא ניגש וטפח על כתפי בידידות, כמו שנהג תמיד.

     

    הושטתי לו את הדף המקופל. הוא פתח אותו, קרא בעיון. פניו שינו צבעים, הוא תקע בי זוג עיניים שמעולם לא הכרתי, החוויר. הושיט לי את המכתב ביד רועדת ואמר:

     

    "אם לא הייתי קורא, לא הייתי מאמין... תסלח לי מאוד! אני לא יכול להבין כזה דבר... אני מכיר אותך כבר שנתיים וחצי.... כאלה דברים????.... לא!  לא!... תסלח לי שנפגשנו. תשכח ממני, אני איתך לא מדבר יותר..."

     

    "מה כתוב שם???" שאלתי.

     

    "באמת, ממני אתה רוצה לשמוע???...  אני אבקש לעבור לעבוד בחדר אחר... אצטרך לדווח להנהלה..."  אמר ויצא מהחדר. נשארתי עם המכתב.

    .

    .

    "תגיד, מה היה כתוב שם????" שאלה ז'אקלין באמצע הסיפור.

     

    "חכי... אולי עוד תדעי..." המשיך לספר.

    .

    .

    "הייתי ממש במתח, ירדתי לחדר המזכירות. קולט ג', מנהלת הארכיון הייתה אתי בידידות, מאז שעזרתי לה בעמידה על זכויותיה במקום העבודה. היא קצת חייבת לי. סיפרתי לה את כל הסיפור, עד כאן. היא צחקה מאוד. ביקשה לראות את המכתב.

     

    "תזכרי, אני לא יודע מי כתב ולמה... אין לי שום קשר, כאילו מצאתי ברחוב!" ככה אמרתי ונתתי לה את הדף.

     

    "אל תהיה כל כך מודאג..." צחקה אלי והתחילה לקרוא. כשסיימה פרצה בבכי נוראי. "איך??? איך???... איך יכולת להראות לי... אני המומה!!!"

     

    "רק תגידי מה כתוב???" התחננתי, ביקשתי.

     

    "עשה לי טובה, אל תקלקל יותר... שברת אותי לגמרי. אני לא יכולה. עזוב אותי בשקט..." הושיטה לי את כתב האשמה וברחה ממני כמו ממצורע.

     

    לקראת אחר הצהריים, יותר ויותר אנשים במשרד, הביטו אלי במבטים של שנאה ובוז... בסוף היום הגיעה מההנהלה הודעת פיטורין יבשה, ללא הסבר. נסעתי הביתה המום וכועס. לא הבנתי אם אני בחלום או במציאות. איך אראה את הפרצוף בבית?

     

    פתאום נזכרתי. אולי אשתי תעזור לי. הרי אשתי למדה ואפילו נבחנה בצרפתית בבחינות הבגרות ועדיין נפגשת עם השפה הזו. מי יותר מאשתי מכיר אותי ויבין שאין לי ולמכתב שום קשר?

     

    לא הייתה לי בחיים אכזבה יותר גדולה. סיפרתי לזוגתי את כל מה שסיפרתי לך עד עכשיו. נתתי לה את המכתב. היא קראה בפנים רציניות. הסתכלה במילון לוודא פירוש של שתים-שלוש מילים ואז פרצה הסערה.

     

    "אני איתך עשרים ואחת שנים," היא אמרה לי, "ואם עכשיו אני סוף-סוף יודעת, אין סיכוי שאני אהיה אתך אפילו שעה נוספת..."

     

    "אבל מה כתוב שם יקירתי?" שאלתי.

     

    "אני כבר לא יקירתך. אני לא אעיז לבטא אפילו מילה אחת מהזבל הזה," אמרה אשתי, "אבל למען הילדים, מוטב שאתה תעזוב את הבית ואם תעשה את זה עכשיו, אני לא אתחיל לצרוח!!!" היא הרימה את קולה.

     

    "מה פתאום שאעזוב, תסבירי לי!" דרשתי.

     

    "אני נותנת לך חצי שעה שתגמור לארוז לך מזוודות עם כל הסמרטוטים שלך, תעמיס את המכונית ותמצא לך מקום אחר. אני אמצא לי עורך דין שידבר אתך." ובצעקה הוסיפה. "תתחיל לזוז!!!"

     

    ניסיתי להתווכח. הטונים עלו. היו צעקות והיא ממש התחילה לתקוף אותי באלימות. לא הייתה לי ברירה, לקחתי כמה חפצים הכרחיים וקצת בגדים בתקווה שתוך יום-יומיים היא תירגע. דבר שהתברר כאשליה. יצאתי כשמטאטא מתנפנף באיום מאחורי.

     

    לנתי שבועות במכונית כדי לחסוך בהוצאות. התרחצתי בשירותים ציבוריים. די מהר חשבון הבנק שלי נחסם. ניסיתי להשיג עבודת תיכנות במקצועי ללא הצלחה. מה שהעסיק אותי הכי הרבה בתחילת ה"חיים לבד", היה ניסיון לפתור את חידת המכתב. פניתי ליודעי צרפתית אקראיים. אנשים שלא מכירים אותי. סיפרתי את הסיפור, עד כאן, למי שרק הייתה סבלנות לשמוע, לפני שהצגתי את המכתב. ספגתי רק עלבונות וקללות, לפעמים סטירות לחי או בעיטות. אף אחד לא רצה לתרגם לי מה כתוב.

     

    אחרי חודשיים התייאשתי מפתרון החידה. הישרדות היה שם המשחק. עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות, בריאותי נפגעה וירדתי מדחי אל דחי... עד שהגעתי להיות קבצן של צמתים מרומזרים בכביש... שם מצאת אותי."

    .

    *    *    *

    .

    "איזה סיפור..." אמרה ז'קלין, "אפילו הברקים שרואים באופק, משפיעים על האווירה. בוא נחזור לשולחן נשתה קפה."

     

    "רעיון טוב, נחזור לשולחן." קם, עזר לה לסלק את הכלים הקודמים למטבח והיא הביאה את קנקן הקפה למרפסת. ישבו לשתות.

     

    "תגיד דני, אתה שומר את הנייר הזה?"

     

    "וכי מה חשבת? מכתב ששינה את כל חיי ואני לא יודע למה... אני הולך בערבים לשעורי צרפתית בשגרירות... אולי אצליח לקרוא אותו."

     

    "בחייך, אז אוכל לדבר אתך צרפתית?" ציחקקה, "שפה של אהבה..."

     

    "לצערי אני שונא את השפה הזאת, רק צרות הביאה לי." אמר כשהרוח המגבירה את משביה, מעוררת צמרמורת בגבו.

     

    "לא עוד... תלמד לאהוב אותה ואיתה..."

     

    "ז'אקלין, אחרי שכל כך התקרבנו וסיפרתי לך הכל.... האם תסכימי לתרגם לי את המכתב?"

     

    "אין בעיה יקירי, ראית כמה אני סקרנית וכמה אני אוהבת אותך... תוציא אותו, את המכתב. אביא בינתיים את משקפי הקריאה שלי." נכנסה לדירה, יצאה כשנרתיק המשקפיים בידה והתיישבה ליד השולחן.

     

    "הנה הוא," הוציא נייר מקופל ומקומט מארנקו, פרש אותו ומסר לידה בדאגה לא נסתרת.

     

    "רק אשלוף את המשקפיים מהנרתיק." הניחה את הדף הפרוש מידה, על השולחן והחלה לשחרר את משקפיה ולפתוח את יצוליהם.

     

    באותו רגע, בא משב רוח חזק במיוחד והעיף את הנייר מן השולחן אל מרחבי החושך, מעבר למעקה הגג.

     

    הנייר עף, הסתחרר לגובה ונעלם אי שם, לאורו של ברק שהאיר לפתע את הכל.

     

    "אוווופס!!! המכתב!!!" הוא צעק וכשנשמע הרעם, נפתחו ארובות השמים... גשם זלעפות...

    .

    *    *    *

     

    כל הזכויות שמורות ©

     (הערה  -  הרעיון השלדי בא מסיפור עממי ישן, עוד בטרם היו מחשבים...)

     

     

    נמתחת?  רוצה למתוח מי מחבריך? שלח/י להם קישור לכאן... חיוך

     

    גם קוראים מזדמנים רשאים להשאיר תגובה ... מגניב 

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/6/11 21:48:
      מכירה את השלד, אהבתי את מה שעשית איתו. תודה, ג'ודי.
        30/5/11 22:57:
      נפלא. סיפור יפה. אהבתי. *
      איזה מזל שירד גשם....יופי של סיפור :-)
        30/5/11 00:18:

      רמיל'ה מספר הסיפורים המפליא במלאכה 

       

      }{

        29/5/11 12:50:
      מקסים, יופי של סיפור
        29/5/11 09:19:

      סיפור מרתק ארוג במתח נהדר,,
      תודה רמי שהבאת*

        28/5/11 22:41:
      יופי של סיפור. אהבתי..כרגיל אתה מפתיע אותי. ******
        28/5/11 22:27:
      רמי, ככה השארת אותנו במתח....? שננחש?? אבל מה, אם זה הציל אותו מניתוקשר בטוח, אז אולי ננוחם בזאת...?
        28/5/11 21:56:
      איזה סיפור!
        28/5/11 21:55:
      תודה רמי ושבוע טוב !
        28/5/11 21:50:

      רמי,
      אתה בהחלט יודע ליצור מתח,
      סיפור נהדר,
      בעיקר על אנשים שממהרים לשפוט
      אך לא מוכנים להקשיב,

       

      שבוע טוב

      דבי

        28/5/11 18:58:
      יפה מאד רמי :)
        28/5/11 14:26:
      בדרך כלל אני מגיב בקצרה ,מילה או שתיים אבל פה השארתי אותי ריק גם מאות אחת. מה זה ...ככה לעוף באמצע משפט ולהשאיר אותנו במתח. חביבי אני אחר צינטור והלב חלש......לא יפה
        28/5/11 13:50:
      המשך מחויב, עבורנו ועבור ז'קלין. אחלה סיפור.
        28/5/11 12:29:
      לא יפה להשאיר במתח... עכשיו ומיד המשך הספור.....
        28/5/11 11:00:

      חיוךרמי הב הב הב

      לויודעת אם הגבתי אז....
      (אף פעם לא חוזרת לפוסטים שהייתי שם כבר)
      קודם כל הסיפור נהדר
      כלל לא מענין אם זה מסיפור עממי ישן
      אתה פשוט מספר נהדר...
      אממא?
      לויודעת אם בגלל שקראתי את זה פעם
      או סתם - אבל ידעתי שהרוח תעיף את הנייר
      הייתי באמת במתח כל הסיפור....
      ועכשיו אני סקרנית מה כתוב היה שם?קריצה

      אז מי יפתור לי ת'חידה?

      יפה רמי הב הב

      ותודה

      שבת מחבקת

      סבתאביה

      (כל הזכויות שמורות לך לבחירת השם שלי)קריצה

        28/5/11 10:31:
      לא זוכרת מה הגבתי לך לפני שנתיים אבל עתה אני כולי סקרנות. היום זו אינה בעייה-מעתיקים ל-traduka ומקבלים מייד את התרגום-חחחח אבל אתה מספר נפלא!!
        28/5/11 09:20:
      רמי סיפור מרתק..... תמיד מאמינה בכוחות על שמסדרים הכל לטובתנו, ומסייעים לנו לעשות את התהליכים ההכרחיים לקידומנו:) ועכשיו סקרנית: מה היה כתוב שם לעזאזל???? חחח.... אפשר שכ"א יתן את עצתו....ומה ועל מה חשבת???
        28/5/11 07:59:
      יופי ..:) יש דברים שככל הנראה.....עדיף לא לדעת . בנית דמויות עלילה ומתח - סיפור קצר כלבבי :)
        28/5/11 07:51:

      באה רוח והעיפה את הנייר לכל הרוחות

      יופי של פאנץ'!

      מחיר הסקרנות המסופקת

      עלול לעלות בזוגיות מתפרקת

        28/5/11 07:09:
      מה שקרה לו הינו הסיוט של כל אדם....בבת אחת לאבד הכל..עבודה, אשה ובית, חברים...להיות הומלס ועוד מבלי לדעת את הסיבה לכך....איזה מזל שהמכתב עף ולא סיכן לו את הקשר האחרון שהציל אותו....אולי שי מסר נסתר בסיפור......לא תמיד כדאי לדעת הכל....כתבת מרתק ושוטף...המתח נותר עד הסוף ואלי זה טוב, כי אילו היינו יודעים אותו אולי היינו מתאכזבים.
        28/5/11 05:41:
      איזו אכזבה....קראתי בנשימה עצורה וחיכיתי לדעת מה כתוב במכתב....הוי רמי רמי...למה לא בא אליי ?ואולי גם אני הייתי מתחלחלת מתוכנו (של המכתב) מי יודע ? בכל אופן..תודה על הסיפור המותח והמרתק....שבת טובה ורגועה..סאלינה
        28/5/11 01:48:
      נו... אז מי יודע מה היה כתוב במכתב הזה ? ((: סיפור יפה מרתק ומסקרן .. והמתח נשמר לכל אורך הסיפור .... תודה על החיוך .. שב"ש ..
        28/5/11 01:39:
      *

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין