בוקר.

ריח של גשם נכנס לחדר.

הריח של הצבא. של בוקר בצבא

עם גשם שמנקה את הסבל והנשמה.

הריח של גשם שנספג בבד

זה לא ריח של גשם רגיל.

גשם ראשון רק מנקה את האבק

השני כבר מנקה עוד יותר

והשלישי פוגש עלים ירוקים

אבל הראשון? הראשון רק מנקה את האבק

והריח, הוא ריח של גשם נקי

טהור כזה

עם טיבול של מה שהוא ניקה.

בחדרים האחרים קולות של 3 ילדים

האחד - הוגה דעות. מסביר לכולם את ההיגיון של הדברים.

השנייה - תמה. התם. בקול פוער עיניים. משתאה. של ילדה בת 3.

השלישית קנטרנית. "דיי!" זו שפתה.

והרביעי ישן במיטה.

לשמע הדברים

או צלחות הקורנפלקס הגדושות

יש לי מה לומר.

כבר יומיים יש לי הרבה מה לומר

על הרבה דברים שהם עושים.

ואני יודע, ש 90% ממה שיש לי לומר

עדיף שלא אומר.

זה נכון שכמו כל הורה אני עייף מלומר

ואסור לי להרים ידיים מתוך עייפות.

אבל

הרבה מאוד מהדברים שיש לי לומר

לא רלבנטים

ושאובים ממני. מעצמי. מאיך שאני כאילו גדלתי

ואני רוצה אותם ככה.

זאת, כשאני בכלל בטח גדלתי קצת כמוהם

והיום אני רואה את זה מהעיניים שלי.

להרפות.

להרפות שליטה.

לתת להם לגדול/לדבר/להתווכח/למצוא את הדרך שלהם.

אחד מהם היה משהו אחד לפני שנה

והיום הוא משהו אחר. הם מתפתחים יפה.

ואני? אולי תפקידי הוא בעיקר לא להפריע להם.

להרפות שליטה.

לנשום עמוק. לתוכו. לתת לנשימה לפרק לי את המועקה

ולתת להם למצוא את הדרך שלהם.

הם אפילו לא טועים. אף אחד לא קבע

שדעתי היא הנכונה

ושהם טועים.

ליהפך. ראיתי פעמים רבות שהם "צודקים" בדרכם.

לעצום עיניים. לא במובן של להתעלם ולטמון את ראשי בחול.

אלא לנוח. לנוח מהם. מההחלטות. מההתערבות.

מהניסיון לשלוט ולכוון את הדברים.

"תנוחי" אני אומר לעצמי בסלנג של הטלויזיה.

כדי לטבל את הריח של הגשם בעוד קינוח גורמה

באות הציפורים שלי

ציפורי השכונה שלי

עם ריחות של טיגוני שבת בבוקר מדירות השכנים

ומחבקים.

הריחות והקולות מחבקים.

את רחוקה. או ישנה או במקום אחר

ואת לא פה עכשיו

ואולי בחלומות שלך את איתי.

נודדת לעולמות אחרים

ובעולם הזה, בינתיים מתרחשים

דברים.

"התרחשות" זו מילה נחמדה.

שבוע הבא אני פוגש את יאיר חבר שלי בארה"ב

חבר הילדות שלי שגר בנכר.

ואת דן חבר שלי. חברת הילדות שלי. שגם הוא גר בארה"ב.

שני חברי הילדות שלי

שאנו ביחד מגיל 13 ו 14

גרים בארה"ב.

שניהם מיוחדים. מוכשרים. לב פעיל. עומק.

ואקבל מהם זריקת דוגמית

בעוד שבוע.

זה היו"ס שלי. יומן הסבבה שלי. הדבר שלו אני מחכה

ועושה לי נעים בלב. הידיעה שיש למה לחכות.

ובצהרים היום, נהיה עם אחותי יעלי

ועם המשפחה. וזה כיף. ארוחות המשפחה האלה.

ואגב, היא מבשלת טוב. אחותי ...

להרפות. הרפיתי ביחד איתך. נשמתי

הוצאתי. ולא התערבתי

ב 3 קולות

3 ילדים

שבטח יגדלו בכל מקרה

לתפארת.

באהבה,

ערן