יש אנשים שמכירים אותי כבר שנים אבל לא מכירים אותי בכלל.
זה משונה איך בעניין הזה. זה של הזמן, עם כל כמות האינפורמציה שאנחנו אוגרים במילון ה"יודע" חיים, זה לא טופס.

יש אנשים שהכירו אותי לפני שנים, שנפגש שוב אחרי שנים הם יכירו אותי בעכשיו כמו אז.
 כמו איזה מקצב ברור וידוע, ידיעה שלא בזכות הראש, חיבור אחר…

יש אנשים שחושבים שהם מכירים אותי, אבל זה נשמע כל כך זר שהם מדברים אותי.
לפעמיים מספרים סיפור שבבסיסו הוא נכון, אבל האינטרפרטציה והספקולציה כמו לא קשורים לכלום..

יש אנשים שלא יכירו אותי, אפילו לא ידעו על קיומי.



תשומת לב ראשונה הייתה לאור המסנוור את עפעפי, אט אט הלבן הפך וורוד העזתי לפתוח מעט את עיניי בכדי לראות, הרבה צהוב לבן סביבי ואז שתי עיניי נפתחו, חול חול חול מקיף אותי, מדבר שממה ואני עדין במיטה, זו שהלכתי לישון בה.
הרבה מדבר, רק מדבר ודלת!? לפתע הדלת נפתחה ונכנסה גברת שנראית כמו הזמן עמד מלכת ועצרנו בשנות השמונים… מחכה לך פציינט.
[אני יכולה להגיד שברגע זה ממש, ממש לא הבנתי, מה…?]
אוקי, השתחרר מבין שפתיי, כמו מישהו אחר לקח שליטה עליהם.
בדלת עבר איזה בחור, גבוה בהיר במראה אמריקאי משהו, הוא צעד "פנימה" וברגע שבא להתיישב צמחה תחתיו ספה, כבדה בסגנון מעוגל בצבע כחול כהה.
[גם בשלב הזה, ממש ממש לא הבנתי, מה?]
שלום סיננתי מבין שפתיי, אלו שאומרות מעצמן, שלום הוא השיב משיר אלי מבט, שהיה נראה משונה וכמעט מיד מסתכל סביב.
שלומך? שאלתי
אני בסדר ועוד כמה מילים של בעיקר בלה בלה…בלה בלה בלה…
[הוא הביט מסביב מתבונן, עשיתי כמוהו, אבל כל מה שהיה, זה הרבה חול]
על מה אתה פאקינג מסתכל?
הוא הסתכל עלי [לא מספיק, מופתע מהפקינג מילת פאקיייינג שלי ולצעוק אותה שוב בראש…] אני לא אוהב מדבר, הוא אמר, זה מלוכלך וחם, טוב נו עכשיו לא חם, אבל זה משעמם.
אתה מרבה לראות את, המה לא?
כן, הוא השיב.
אוו נחמד לשמוע כן, לפחות בלא שלך יש כן. [סססאמק על מה אני מדברת, חשבתי לעצמי.]
כן, הוא הנהן בהסכמה.
מה הוא המדבר הזה? שאלתי
זה הפנים שלי, לא גדל פה דבר, שממה. ניסיתי לשתול פה אבל בכל פעם שהנחתי גרעין הוא הפך להיות עוד גרגר חול וככה צמח לו מדבר.
[תגיד לי בנאדם, אתה רציני? מה זה השייט הזה, מה זה האטיטיוד המחורבן הזה? ומה אני אמורה לעשות? להגיד לך שזה הכל בראש שלך, את זה אתה כנראה כבר יודע, או שלא!? ואז שוב חשבתי שלדעת משהו זה רחוק שנות אור מלעשות משהו..]
אני צריך אהבה, הוא פתאום אמר.
אז... נעמדתי על רגלי, הושטתי ידיים מלא והשתחררו ממני תחושות ורגשות שקיבלו קולות שלא ידעתי על קיומם… רעם עז נשמע וברק חצה את השמיים וגשם, טפטוף מדגדג התחיל.
‫[‬עצמתי את העיניים, בתקווה לפתוח אותם ל"מציאות"]
שוב פקחתי את עיניי, יער סביבי, רוח קלילה נושבת מרקידה את הירוק הירוק הזה, עלים לוחשים בין מקצבי הטיפות…
אני יכולה להתקיים במקום שצומח..להשתקף במקום של מים…אוויר חם תחת כנפי ואני עפה…