אלג"ם היה גבר בשנות הארבעים לחייו, מסודר ובעל גינונים ארופאים כמו ז'קט בחום יולי אוגוסט לדוגמא, מגבעת ויחס ג'נטלמני אדיב לכל סובביו, תמיד התנהג בנימוס והריח טוב.... לא באמת קראו לו אלג"ם, בכל זאת הוריו אהבו אותו, קראו לו גדעון. הוא כונה אלג"ם משתי סיבות: הראשונה היא, היה לו זיכרון מופלא לציטוטי מפורסמים השניה היא שלא הייתה לו חשיבה מקורית משל עצמו , לכן חייו התנהלו בצטוטים.... א-אמרו ל-לפני ג-גדולים מ-ממני בקפה, בפרלמנט הפוליטי של הבוקר ,תוך כדי ויכוח נוקב על עתיד המדינה ומנהיגיה היה אומר "רק שני דברים הם אינסופיים, היקום וטיפשות האדם, ולגבי הראשון איני בטוח" (אלברט איינשטיין) כולם היו מצחקקים קצת אומרים שהוא צודק, והשיחה הייתה מתגלגלת הלאה... בסופר ,כשהקופאית הייתה שואלת את השאלה המתבקשת לגבי המועדון,הוא היה עונה בחיוך: "אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותי כחבר" (גראוצ'ו מרקס) שוב הדבר עור ציחקוק ומעולם לא היה לא כרטיס חבר מועדון באמת. כשהיה פוגש חבר שלא ראה זמן רב, סתם ככה לגמרי במקרה, היה אומר בחיוך"צירוף מיקרים זו הדרך של אלוהים להישאר אנונימי"(שוב איינשטיין, מה לעשות איש חכם היה) והמפגש עם אותו חבר היה נעים ונינוח חם וחברותי... כשניסה לנחם את המדוכאים שסביבו היה אומר " לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים" (אוסקר וויילד) תתחילו לחיות... וכשמת ,על המצבה שלו כתבו חבריו : "פה נח גדעון גידי אלג"ם, "כי לכל דבר יש סוף, רק לנקניק יש שניים" (השכנה המצחיקה ממול) |