מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
0
אופטימיות
הרגע הייתי על הרצפה. סדרה של נסיבות חברה למצרף אומלל שבסופו הייתי שרועה על הרצפה, הכיסא הממונע לידי כחפץ שאין לו הופכין, והפלאפון משמש לי קרש הצלה... אפרט: זה 8 ימים אני נוטלת אנטיביוטיקה. לא שלפני כן הייתי מצ'יסטה, אך כעת אני חלשה עוד יותר. כשהמטפלת יצאה מהבית לשעתיים רציתי ליטול כדור אנטיביוטי. כשכל החפיסה נפלה על הרצפה, התכופפתי להרים - טעות מרה. לא לקחתי בחשבון כמה נחלשתי. התחלתי לאבד שווי משקל. מכיוון שלא הצלחתי - מרוב חולשה - הבנתי שהדרך היחידה לצאת מן המצב הזה היא ליפול נפילה מבוקרת מן הכיסא לרצפה. עשיתי זאת. למזלי, המטפלת הייתה לא רחוק, ובאה לעזרתי. כשהלכה שוב, הזהירה אותי שלא אתכופף שוב. 'יותר מזל משכל', כבר אמרתי? אני בוחרת לחשוב שאמנם יכול היה להיות טוב יותר, אך יכול היה להיות הרבה הרבה יותר גרוע. |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מזל באמת. אצלי זה היה שילוב של חולשה (אנטיביוטיקה), יוהרה ('אני אעשה בעצמי', כמו ילד בן שנתיים) וטפשות.
טוב שנגמר בבהלה, ו-20 דקות על הרצפה.
לא יוצאת מספיק מהבית - זה ישתפר בשנה הבאה, אם אלמד לתואר 3.
או, אולי, לא: העברית בחוג לספרות עברית בעייתית גם היא...