לטעמי, המוות מניע את החיים. אל מול האימה וחוסר התכלית מחפש האדם משמעות. היטיב לתאר את חוסר התכלית פרנץ קפקא בסיפורו 'לפני שער החוק' מתוך 'המשפט'. לפני החוק הוא משל העוסק בשאלה קיומית שאיתה צריך להתמודד האדם בחייו. הסיפור מציג בן כפר היושב לפני החוק ומחכה שהשומר בשער יאפשר לו להיכנס. בן הכפר יושב וממתין לקבלת רשותו של השומר מתוך אמונה בכך שסיכוייו לעבור בשער בלא רשות כזו קלושים, לנוכח יתרונו הפיזי של השומר והעובדה שעל פי דברי השומר מצויים בהמשך הדרך שומרים נוספים חזקים עוד יותר. בן הכפר מנסה לשדל את השומר לאפשר לו להיכנס, אך אינו מנסה לעבור בשער בדרכים אחרות. בהיעדר רשות הוא יושב ורוטן במשך שנים. בערוב ימיו הוא מגייס את כוחותיו האחרונים ושואל את השומר הכיצד ייתכן שלמרות שכל בני האדם רוצים להיכנס אל החוק, אף אחד זולתו לא בא בשער במשך כל השנים. השומר משיב כי השער היה מיועד אך ורק עבורו וכי עתה יש לסוגרו.

הרצון למשמעות דוחף את בני האדם בדרכים שונות, מי בחמלה ומי ברצחנות. מי בתבונה ומי בעליבות. הרצון למשמעות הוא אבי האגו והמנוע מאחורי כל מעשינו הטובים והרעים. ללא הרצון למשמעות לא היינו מתקיימים ולו רגע אחד.

שלוש דרכי התמודדות זיהיתי בחיי. הרעיונות אינם חדשים. הם קיימים מאז שחר המין האנושי ועם קצת תשומת לב נוכל למוצאם בפרשת בראשית. את ה'דרך' הראשונה אותה אנו מאמצים לרוב, מנסח באופן מופלא הרב אשלג בהקדמתו לתלמוד עשר הספירות.

אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו. כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם. או ביתר דיוק, למי אני מהנה. והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעיתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחנו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול.

הדרך השניה היא האהבה, אהבת אמת שאינה תלויה בדבר. אהבת איש או אישה, אהבת האל או אידאה. האהבה היא נחמה או הלך רוח בו כל הנ"ל נהפך להיות חסר חשיבות.

 והדרך השלישית היא הקשה מכל, פתלתלה ורובצת על פי האימה. אך היא המשחררת יותר מכל. הדרך השלישית היא וויתור על הצורך למצוא משמעות או משמעויות. היא הסתכלות על הדברים נכוחה ובפשטות.

 Imagine there’s no heaven, above us only sky.

עלה נושר הוא עלה נושר. מי נחל מפכים הם מי נחל מפכים. פרפר מרפרף על פרח הוא פרפר מרפרף על פרח. אהוב שאבד הוא אהוב שאבד.

מוקדש לעילוי נשמתה של אורנה שליין ז"ל, אשת מורי אפי שליין סנסאי.