מהי גניבת זרע?
אין לכך הגדרה משפטית ברורה וחדה. גניבת זרע הוא מונח המתאר מצב חברתי ותחושה סובייקטיבית של גבר שאשה הרתה מזרעו בניגוד להסכמתו, בניגוד לידיעתו ובניגוד לרצונו.
במערכת אינטימית של גבר ואשה רב הנסתר על הנגלה. גניבת זרע על ידי אשה, דהיינו הריון הנוצר בניגוד לידיעתו או להסכמתו של האב, מתוך הנחה כי האשה מוגנת מפני הריון לא רצוי - הינה עתיקת יומין. שורשיה מגיעים אף לתקופת התנ"ך.
על פי תפיסת השיטה המשפטית שלנו גבר המקיים יחסי מין עם אשה צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל תוצאה ולכל התפתחות היכולה לנבוע מקיום יחסי מין. התעברות – כניסה להריון – הינה תוצאה טבעית של יחסי אישות, ועל כן גבר המקיים יחסי מין צריך להביא בחשבון אפשרות סבירה שדבר זה יקרה. זוהי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון לפני שנים רבות ולא שונתה עד כה.
העקרון כי גבר המקיים יחסי מין עם אשה אחראי לתוצאות הטבעיות הנובעות ממעשהו לרבות מהריון לא רצוי, נקבע בפסקי דין רבים והינו בבחינת הלכה מחייבת מזה שנים רבות. גבר כזה יחוייב במזונות בנו הקטין כאשר אין חשיבות ולו גם מזערית לנסיבות בהן נוצר הילד, גם אם האשה רימתה את הגבר ואפילו אם טמנה לו פח במכוון.
רצונו או אי רצונו של גבר בהולדת הילד אינה רלוונטית ואין לאדם שליטה באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי מין. גבר גם אינו רשאי לכפות על האשה לבצע הפסקת הריון או למנוע ממנה לבצע הפסקת הריון (הפלה).
טענת גבר כי הוסכם בינו לבין האם כי לא תיכנס להריון, ואפילו התחייבות שנתנה לו להשתמש באמצעי מניעה בטוחים – אינם יכולים להוות טענת הגנה ראויה מפני תביעה למזונות ולאבהות לגבי התינוק שנולד. טענה שהאשה "סידרה" או "רימתה" את הגבר לא תישמע ככל שהדברים נוגעים לקטין והיא לא תיבחן כלל בתביעת אבהות או בתביעת מזונות.
המישור היחידי בו טענה כזאת יכולה לעלות הינה במישור הנזיקי או במישור החוזי. מכוח עקרונות דיני הנזיקין השוללים מצג שוא או מצג כוזב וכן מכוח עקרונות תום הלב והדרך המקובלת על פי חוק החוזים (חלק כללי) התשלג - -1973 יכול גבר לטעון כי על האשה היה ליתן גילוי מלא ולפעול בהעדר זדון.
אשה שביודעין נכנסה להריון תוך שהיא מציגה מצג שוא בפני הגבר עמו היא מקיימת יחסים כי הינה מוגנת מפני הריון – מקימה כנגדה עילת תביעה בנזיקין או עילה תביעה חוזית.
עם זאת קיים קושי לגבר להוכיח את טענתו. קשה להוכיח כי הגבר דרש מהאשה להשתמש באמצעי מניעה בטוחים (כמו גלולות) וכי היא אמרה לו כי היא משתמשת בגלולות ולמרות השימוש הרתה בכל זאת. הקושי נובעת מהאפשרות להוכיח את טענת התרמית או מצג השוא, שכן מטבע הדברים שיחות בנושא אמצעי מניעה נעשים במערכת סגורה בין גבר לאשה ובדרך כלל אין שותפים לשיחות אלו.
גם אם תוכח טענתו של גבר כי האשה התחייבה בפניו כי אין לה כל סיכוי להרות אין לכך כל השפעה על חבותו של האב כלפי בנו הן במזונות והן בנוגע להכרה באבהותו. במישור היחסים שבין הילד לאב – מחוייבותו של האב קיימת בלא כל קשר להתנהגות של אם הילד והאם נהגה בתום לאו או לא והאם עשתה שימוש במצגי שוא או הרתה בזדון (או אף מתוך רשלנות) מתוך כוונה לגנוב את זרעו. יש גם רגליים לטענה כי לגבר יש רשלנות תורמת.
המסקנה העולה מבדיקת מספר פסק דין שניתנו בנושא זה היא כי באופן עקרוני עילת הנזיקין של מצג שווא שרירה וקיימת ולו אותו גבר-תובע היה מסוגל להוכיח כי הוטעה לחשוב שהאשה נוטלת גלולות או משתמשת באמצעי בטוח אחר – ייתכן והיה זוכה בדין, ואולם מפאת טבעם של יחסים בין גבר לאשה והיותם נעשים בחדרי חדרים ובצנעה, יקשה על גבר – אשר הנטל הראייתי הוא עליו - להוכיח כי האשה הציגה מצג שווא בדבר היותה מחוסנת מפני הריון.
האם ניתן לחייב גבר לעבור בדיקת אבהות (נטילת דם) לצורך שלילת או אימות האב?
שאלה נוספת העולה היא האם ניתן לחייב גבר שנתבע לאבהות ולמזונות לעבור בדיקת רקמות וכיצד מתבצעת בדיקת רקמות זו?
הבדיקה הינה בדיקת דם הנעשית לילד, לאב הנטען, ולאם. הבדיקה נעשית במעבדות של מספר בתי חולים בארץ בעלות של 3,000-4000 ש"ח, ואחוז הוודאות הינו גבוה כתוצאה מבדיקה כזאת. על פי הפסיקה בדיקת האבהות הינה ראיה מכרעת.
העקרון הוא כי אין פוגעים בכבודו של אדם. זכותו של אדם כי כבודו יוגן הינה זכות יסוד. הזכות קיימת כחלק מהותי מתפיסת היסוד האנושית והחברתית שלנו ועל כן יש לה מקום בהוראות החוקיות של המשפט כביטוי לערכים שאנו מגנים עליהם, ערכים שלנו כחברה וכמדינה. משמע, לא ניתן לכפות על אדם לתת את דמו לצורך בדיקה או מכל סיבה אחרת.
כבוד האדם מובטח ומוגן על ידי מתן ביטוי ממשי ומוחשי לשמירה עליו. בתי המשפט שוקדים על ההגנה המעשית של כבוד האדם. המימוש המעשי של עקרון יסוד זה מונע מבית המשפט לכפות את ביצועה של בדיקת רקמות. אין חוק שיכול לכפות על אדם לעבור בדיקה פולשנית שאין הוא רוצה בה ואין כופים על אדם לחקור בניגוד לרצונו בעברו. זכות היסוד של דם מעניקה לו את הזכות "שלא לדעת על עצמו יותר מאשר ברצונו לדעת" אולם זכות זו כפופה לזכויותיהם של אחרים ונבחנת מתוך התחשבות ובהקפדה על זכויותיהם של אחרים, ובמיוחד כשמדובר בקטינים.
על בית המשפט לערוך איזון בין זכויות היסוד של פרטים שונים המתנגשות זו בזו. לצד זכותו של הגבר שלא לדעת האם הוא האב אם לאו וזכותו שלא יכפו עליו בדיקה פולשנית דוגמת בדיקת דם – עומדת זכות יסוד של הקטין לכבוד כאדם, וזכותו לדעת את מוצאו ומיהו אביו. זכותו של קטין לדעת מיהו אביו גוברת על זכות הגבר שלא לדעת. בתחרות בין שתי זכויות יסוד אלה גוברת זכותו של הקטין.
בתי המשפט מצאו כי הפגיעה היחסית בילד עקב שלילת זכותו לדעת מיהו אביו חמורה בהרבה מן הפגיעה בזכותו של הגבר – שלא לדעת.
זכותו של אדם שידע מנין בא, מיהם הוריו, מי הולידו, מהו המטען הגנטי שלו, ומהי מורשתו. כבוד האדם של קטין כולל את רצונו לקבל את המידע על זהותו ולא ניתן למנוע ממנו לבקש לדעת את זהותו.
על כן כל אימת שגבר מסרב לערוך בדיקת רקמות שמורה הזכות לשופט היושב בדין להכריע כי עקב הסירוב לעבור בדיקת רקמות להסיק כי הגבר הינו אבי הקטין ועל כן להכריז עליו כאביו הקטין ולחייב אותו במזונות הקטין על פי יכולתו וצורכי הקטין. כלומר סירוב של גבר לערוך בדיקת רקמות לא נותן לא כל יתרון. בכל מקרה הוא יוכרז כאבי הקטין ויחוייב במזונותיו.
יש לציין כי במדינות רבות בארצות הברית ובאירופה רשאי בית המשפט לצוות על עריכת בדיקות דם לצורך קביעת אבהות ואף לכפות על בעלי הדין לבצע את הבדיקות. גישת המשפט שלנו היא כי ללא חקיקה ברורה של הכנסת לא תבוצע בדיקת דם בכפיה, וכאשר גבר מסרב לעשות כן ללא צידוק או נימוק סביר יסיק בית המשפט את המסקנה הראייתית המשתמעת מסרובו ויקבע כי הוא אבי הקטין.
בשנת 2002 התקין בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חידוש בנוגע לבדיקת אבהות. באותו מקרה הגבר הנתבע הכחיש את אבהותו על הקטינה ואף סירב לערוך בדיקה לצורך כך. אין חולק כי עריכת בדיקת רקמות באמצעות דמו של אדם הכרוכה בחדירה לגופו של אדם ובנטילת דם ממנו אינה ניתנת להיעשות בכפיה. לעומת זאת בדיקת רוק הינה שונה. במקרה זה אין מדובר בחדירה לגופו של הנתבע אלא מדובר אך בנטילת דגימת רירית שאין עמה חדירה לגופו של האדם כי אם למשטח בחלק הלחי הפונה לחלל הפה. נטילת משטח רירית פה שונה בתכלית מנטילת דם שהרי אין עמה פגיעה בשלמות גופו ואין היא בבחינת פעולה חודרנית לגופו אלא במגע שאין עמו גרימת כאב, פציעה או פגיעה.
הקבלה להבחנה זו ניתן למצוא בהליך הפלילי, שם לזכותו של אדם לשלמות גופו נלווית הזכות לאי הפללה עצמית (שאין לה מקום במקרה דנן). בחוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד) תשנ"ו - 1996 הוגדר מהו "חיפוש חיצוני" ומהו "חיפוש פנימי". בדיקת דם, הדמיית פנים הגוף, שיקוף פנים הגוף, בדיקת גניקולוגית לרבות לקיחת חומר הנם בגדר "חיפוש פנימי". מאידך, מתן דגימת רוק ולקיחת תאים מחלקה הפנימי של הלחי הוגדרו כ"חיפוש חיצוני".
על כן לאור זכותו של קטין לדעת מיהו אביו כחלק מזכויות יסוד שלו וכחלק מכבודו כאדם נקבע כי זכות זו גוברת על זו של האב, ובית המשפט יכול לכפות על הגבר הנטען לערוך בדיקת רוק שאינה פולשנית. בדיקה זו בצירוף סוג הדם שלו (מידע הקיים בידי רשויות הצבא לאור שירותו הצבאי) - יכולה לקבוע בוודאות גבוהה האם הוא אבי הקטין או לשלול את אבהותו.
המסקנה שעולה ממידע משפטי זה היא שעל כל גבר המקיים יחסים באופן אקראי להבין בחשבון כי בילוי אחד מיותר, עשוי להביא לתוצאות מרחיקות לכת שיש להן השפעה לכל החיים, הן מההיבט הכלכלי (מזונות, ירושה) והן מההיבט האישי (עצם ההורות והידיעה כי יש לך ילד שלא חפצת בו).
המשקל הפסיכולוגי שנותן בית המשפט לעובדה כי המדובר ב"גניבת זרע" הוא מועט ביותר. בדרך כלל לא יהיה בכך כדי להשפיע על גובה המזונות שיפסקו כנגד אותו גבר ובית המשפט יתחשב בצרכי הילד וביכולת האב ולא בעובדה ש"רומה".
מוזמנים לאתר הבית שלנו "גירושין" או לדף האוהדים בפייסבוק שלכם עו"ד אלינור ליבוביץ | 
גילהסטחי
בתגובה על עקרון טובת הילד
דגניתיפרח
בתגובה על עו"ד אלינור ליבוביץ - על תהליך הגישור
itzikyy
בתגובה על האם גבר שלא מפרנס במהלך חיי הנישואין פטור ממזונות ילדיו לאחר הגירושין או בעת משבר בין בני הזוג
יוסי69
בתגובה על העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש
מיכל..shalev
בתגובה על על קביעת אבהות וחשש לממזרות
חלקת אהבה
בתגובה על חובת גבר לשאת במזונות ילדי בת זוגו גם אם אינו האב הביולוגי ואף לא אימץ את הילדים וגם לאחר שנפרדו
תגובות (63)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נניח שהאישה לא מודיעה לגבר כלום. היא עדיין "אונסת" אותו, כלשונך, להיות אבא? ברור שלא. אם כך, ההבדל הוא באמירה שלה? אם היא רק מודיעה לו שיש לה ילד ממנו היא "אונסת" אותו, ואם אינה מודיעה לו, היא אינה "אונסת" אותו? אחלה הגיון.
נניח שהאישה עשירה ומודיעה לגבר שעשתה ממנו ילד (בניגוד לרצונו), אבל אין לה שום דרישות כספיות או אחרות.
עדיין אם לא הייתה להם כל הסכמה משותפת להביא ילד, מדובר באינוס להיות אבא ביולוגי, על כל ההשלכות הנפשיות לכל הצדדים (הילד והאב).
אני לא יודעת מאיזה חומר חסר רגשות את חושבת שגברים עשויים- אבל נראה לך שהתזכורת החד חודשית בצורת מזונות ,שמשהיא לקחה מהם בלי רשות משהוא כל כך יקר-את הצלם שלהם, הגנים שלהם ובדרך כלל-גם חלק מנשמה, עוברת להם מעל הראש? תארי לעצמך שהיית צריכה לקבל תזכורת פעם בחודש לכך שנאנסת.
לא אונסים אף גבר להיות אבא. מאלצים אותו לשלם עבור גידול הילד. זה לא אותו דבר!!!
נכון מאוד
אינוס אדם להיות הורה זה רע לכולם ומעשה נפשע
הורות יחידנית עדיפה ויותר מכובדת גם אם היא לא פיתרון אידיאלי
ילד איננו תאונת עבודה בעיני, ובכל מקרה אני אינני הנושא. אני נשואה ואין לי נגיעה אישית לנושא. הדוגמא של תאונת עבודה הובאה רק לצורך האנאלוגיה בהיבטים הרלוונטיים. כמובן שאיני רואה את כל נושא ההולדה כניין כלכלי נטו, אבל אנחנו דנים כאן בסוגייה כלכלית גרידא - הדרישה מהגבר לשלם דמי מזונות. זה נושא הדיון עד כמה שהבנתי מגעת.
זה רק כסף, האנאלוגיה שלך לחלוטין אינה במקומה. החוק מחייב אותו לשלם, לא שום דבר אחר. האם הדעת סובלת שאדם, נקרא לו בעל הבית, ישלם כל חייו כסף לעובד שעבד אצלו בבית ותוך כדי עבודה נחבל והפך לנכה? בעל הבית הרי לא התכוון לגרום לעובד לנכות, ולא רצה בכך, אבל החוק מחייב אותו לשלם משום שהוא, בעל הבית, לא נקט את אמצעי המניעה הדרושים. והחוק לא חלם להסתפק בכך שהעובד הבטיח שאם יקרה לו משהו הוא לא יתבע את בעל הבית.
נשיאים ורוח,
רציתי לכתוב אבל בעצם כתבת הכל... תודה על מילותייך...
וצריך להבין שגבר שרוצה להיות מוגן - יש דרך... זאת לא רק אחריות האישה...
ושלא יובן שאני בעד גניבת זרע, רחוק מזה... אבל כל אחד צריך להבין את הסיכונים ולא רק את ההנאות..
סיגל
לא, הבחירה להביא ילד לבד איננה מפרה מראש את טובת הילד. על סמך קבעת כך? כי זה מה שלימדו אותך בבית? כי לזה את רגילה? כי זה מה שאת מרגישה? מחקר שנעשה בארץ מראה בדיוק ההפך, שילדים כאלה הם ילדים מטופחים יותר בממוצע, מושקעים יותר בממוצע. זה לא שמעכשיו אני ממליצה על הורה יחיד כמתכון לילד מאושר, אבל הגיע הזמן לשים קץ להפרחת הדעות הפסקנית הזאת שמבוססת על כלום. בעיקר כשאנחנו עדים לעלייה תלולה באחוזי הגירושין, שמלמדת על המון ילדים בלתי מאושרים שנולדו לשני הורים. ילד זקוק לאהבה ולטיפול עקבי ומסור, וזה ממש לא חשוב אם הוא מקבל את מה שהוא צריך מהורה יחיד/ה משני הורים או משלושה הורים, מהורה ממין אחד, משני הורים מאותו מין או כל וריאציה אחרת על הנושא.
וגם בלי טיפולי פוריות (באמת עמדתך היא שמגיע רק לעשירים להרות, אם הגורל לא מאפשר זאת בדרך הטבעית?) ישנם עדיין אין ספור תחומים שממונים מכספי משלם המיסים שכל מטרתם לתרום למימושו העצמי של ההפרט. כן, גם שמירת הריון (שבניגוד למה שטענת ברוב המקרים היא נצפית מראש, וגם אם לא נצפתחה מראש היא עדיין נתונה לבחירה - האם להשאיר ליד הגורל לקבוע את עתידו של ההריון) נכנסת לתחום זה.
וזאת הרי ממילא סטייה מהנושא הנדון. הנושא הנידון כאן הוא האחריות המשותפת להריון. אני חוזרת על דברי - תם העידן שבו ההריון היה בעייתה הבלבדית של האישה. מעתה יש שני שותפים להריון (באמת חדשות מפתיעות), וגבר שרוצה להימנע מהריון שינקוט צעדים ממשיים למניעתו (כפי שנשים עושות כשהן רוצות להימנע מהריון).
מי שלא מבינה מראש מה כרוך בגידול ילד לבד- לא ממש מבינה את המהות האמהות.
אין פה שום שיוויון בין המינים- להפך. זה משמר באבק כוחות שביד צד אחד בלבד להחליט על שינוי מהותי מאוד בחייהם של שני אנשים לפחות. הגיע הזמן לשנות את החוק- וכן להכיר בהבדלים בין גנבת זרע במרמה לבין הריון שלא תוכנן גם על ידי האשה. קשה להוכיח ,אמנם, אבל חייבים לשים קו.
אני גם בעד שמי שהולכת לבנק הזרע "לעשות ילד" (ביטוי נוראי, דרך אגב...) תחתום מראש על ויתור זכויות כחד הורית. להביא ילד בלי לחכות לזוגיות-זאת החלטה שלה ושלה בלבד. אין סיבה שאני ושאר משלמי המיסים (ודרך אגב-אני חיכיתי עד גילי "המופלג" כדי להקים משפחה עם בן זוג תומך שיאהב את הילד לא פחות ממני) נממן את הגחמה הזאת.
(יש גם אפשרות להביא ילד עם הומו או לסבית או עם אדם נוסף שלא מצא זוגיות אבל מוכן להורות משותפת. ככה שהבעיה פה היא בעיית תקשורת, לא העדר "זרע זמין". המדינה צריכה לעודד הורות משותפת, לא יחידניות. וזה נכון גם להומואים שבוחרים באופציה המזעזעת שגובלת בסחר בבני אדם : "פונדקאות")
היחידות שזכאים לזכויות של חד הוריים הם או גרושים שבן או בת הזוג נעלמו או אינם מסוגלים מסיבות בריאותיות לתפקד כהורים או אלמנים. כל השאר- שיסתדרו בינהם כהורים.
ראשית - תודה מקרב לב על המידע שהוגש בבהירות ורהיטות ראויים לשבח.
באשר לנושא עצמו - אני מניח שדעתי דעת מיעוט היא אבל היא נשארת על כנה:
אחת האגדות מספרת על "אוזני החמור של המלך" או משהו בסגנון.
הרעיון פשוט: אם אתה רוצה להיות בטוח שסודך שמור ונצור - אל תספר על כך לאף אחד באף מקום.
גם אם נדמה לך שאתה לבד ואף אחד לא בטווח ההקשבה - אתה אף פעם לא יכול היות לגמרי בטוח.
במילים מאוד פשוטות:
מה שיוצא מהפה שלך ובימינו - גם מהמקלדת שלך - אין לך יותר שליטה על כך.
מבחינתי - כשגבר ואישה מקיימים מגע מיני מהסוג שיש בו אפשרות להיווצרות הריון - בזה ניגמר הסיפור.
זה לא משנה אם היה שימוש באמצעי מניעה או לא ומצד מי.
זה לא משנה מה הם חשבו , התכוונו, שיערו, הסכימו, החליטו וכד'.
כל מה שמשנה - זה המצב הקיים.
אם נוצר הריון - זה לא משנה אם הוא רצוי או לא רצוי.
כל מה שמשנה זה שהוא מצוי.
עד כה ליצירת הריון דרושים זרע וביצית.
לאישה יש ביצית - ולגבר זרע.
כשהגבר גומר בתוך האישה
( אני מתנצל אם זה נשמע לא משהו - לא רואה כרגע דרך בהירה יותר לתאר את זה )
זה בכלל לא חשוב כמה אמצעי הגנה יש
ומה המניעים לכך.
או שיהיה הריון או שלא.
אם כן - ואם נושאת ההריון רוצה
על הגבר להיות גבר,
להכיר בתוצאות ולקחת אחריות
בכל צורה שיתבקש.
הצד השני - האישה עשויה לעומת זאת
למצוא עצמה חולקת גידול ילד אם מישהו
שהוא לא בדיוק בחיר ליבה.
על המשפט האחרון אין בינינו מחלוקת. הלחץ החברתי על נשים להיות אמהות הוא בלתי נסבל ובלתי תקין. אבל זה לא סותר את העובדה שהשינוי המשמעותי ביותר באיכות חייה של האישה היא העובדה שהיא יכולה להיות אמא ללא בן זוג, דבר שכלל לא היה מובן מאליו עד לפני עשרים-שלושים שנה. והדרישה שהאבא ישתתף בעלות הכלכלית איננה התנערות מאחריות כלכלית על הילד אלא להפך - היא תוצאה של הבנת הצרכים של הילד שהתגבשה אצלה כאמא, ונכונות לההאבק למען סיפוק צרכים אלה, גם אם מלכתחילה לא התכוונה האישה לשתף את האב בעלויות.
הסצנריו שאת מתארת לגבי אישה ש"שלא מבקשת כלום, רק להיות אמא" אינו מוכר לי, למרות שגם אני הספקתי להכיר בחיי אישה או שתיים. כנראה שזה הרבה פחות נפוץ ממה שאת מתארת. לעומת זאת אני מכירה מקרים שבהם גברים הפכו לאבות בעל כורכם, וכעבור זמן מה הם מגלים את האושר באבהות ושמחים מאוד על כך. כן, גם זה קיים, ובכל מקרה זאת לא הנקודה. הנקודה היא שנגמר העידן שבו גבר יכול להתנער מאחריותו על ההריון שנוצר, והאישה היא היחידה שנושאת באחריות. שינוי זה משרת את הן טובת הילד והן את החתירה ליתר שוויון בין המינים.
ולהחליט שאת עושה ילד לבד ואחר כך להתנער מהאחריות הכלכלית על הילד (הרי כל מי שנכנסת להריון,בכוונה או לא, מגבר שלא מעוניין בילד -מתחילה את ההריון ב"אני לא אבקש מימך כלום. אני רק רוצה להיות אמא". לו היה לי שקל על כל מקרה כזה שאני מכירה....) וללדת ילד לתוך מאבקים משפטיים ידועים מראש והידיעה הודאית שהאבא שלך מתעב את האדמה עליה את דורכת, זה הוגן כלפי הילד?
תקראי מחקרים-ילדים לא רצויים מועדים יותר מילדים אחרים להפרעות נפשיות, פשיעה והתאבדות בגיל צעיר.
אבל העיקר שהאשה האומללה "תממש את אמהותה".
האחריות החברתית שלנו היא לרדת מהעץ עליו אנחנו מחנכים בנות שעיקר שאיפת חייה היא האמהות.
הדבר היחיד שאינו הוגן זה לשכב עם אישה ולהתנער אחר כך מן התוצאות.
תודה על פוסט מרתק וחשוב.
גניבת זרע היא דבר שכיח ומרגיז כאחת.
אילו הייתי גבר הייתי כועסת עד מאוד על דבר שכזה,
אני חושבת שאין זה הוגן לגנוב זרע מגבר
ולהעמיד אותו בפני עובדה מוגמרת לאחר כשנה.
ישנן נשים שמרחיקות לכת
ובמקום "לגנוב זרע",
הן נישאות לבחור שהגנים של,ו על פניו, נראים בסדר,
ולאחר לידת ילד או שניים, פשוט מתגרשות.
כאשר כל המטרה הייתה הילדים ולא החיים המשותפים.
מסכימה לחלוטין.
האחריות מוטלת תרתי משמע על שני הצדדים
וזה לפני שנגעתי בכלל באמצעי הגנה, קונדום לא מגן רק מפני אידס וילדים לא רצויים (על ידי אחד מהצדדים)
יש די רעות חולות אחרות.
התקרבנות (שצוינה בתגובה אחרת) כמו גם מחלות איומות, היא תופעה נפוצה אצל שני המינים.
אז לפני שמתחילים להתקרבן- מה עם לקיחת אחריות?
מסכימה מאוד עם הנאמר למעלה...
תודה על הפוסט המרתק:-)
ברצוני להתייחס ל 2 נקודות בפוסט.
וע"כ מבחן התוצאה קובע, יש ילד - צריך לדאוג לו
ולא משנה מה היו תובנות הזוג ביחסי המין.
וע"כ אני מזדהה עם הפסיקה שהגבר יכול לתבוע את האשה בתביעת נזיקין בגין תרמית אך זה לא פוטר אותו ממזונות
איני יודע אם קיים מושג מקביל לממזר שאסור לבוא בקהל ישראל גם באומות העולם.
וע"כ נוהגים בארץ שהבא ביחסים עם אשה נשואה - חזקה שהנולד פרי הזוג ואין מכריחים את האבא הביולוגי לעבור בדיקת רקמות
אני מסכים
מצטרפת לתגובת חברתנו היקרה.
אמת!!!
ילד עושים בהסכמה אושלא עושים בכלל!!!
חוק המזונות יתוקן כשיהיה שכר שווה לנשים וגברים.
עכשיו גם לך יש סיבה לשאוף לשוויון בשכר בין נשים וגברים.
זו כמובן איננה עבירה פלילית. גברים משקרים כל העת לנשים, נשים משקרות כל העת לגברים. אם לשקר היתה עבירה פלילית כולנו היינו יושבים בבית הסוהר.
לאורך כל ההיסטוריה גברים הכניסו נשים להריון והניחו להן לשאת לבדן בתוצאות. בדרך כלל, עד לפני כמה עשרות שנים, התוצאות לנשים היו הרות אסון - ממוות כתוצאה מהפלה בלתי חוקית ועד לנידוי חברתי, עוני וחרפת רעב. תודה לאלוהים הטובה שהושם קץ למצב הזה ומעתה גם הגברים אחראים לתוצאות.
כן, האמת פשוטה. למרבה הצער, לא כל מערכות היחסים בנויות על יושר.
האמירה: "יש בנק זרע, מדוע שאישה תרצה לגנוב זרע?" דומה לאמירה: "אפשר לעבוד ולהתפרנס, למה שאדם יגנוב?"
אבל במציאות יש גנבים ורמאים ורמאיות בכל תחום.
ההמלצה לגבר להניח שאישה שעימה יש לו קשר אינטימי משקרת לו, האם אמורה לחול על כל מה שהוא שומע ממנה? האם חזקת השקר יכול להיות בסיס ליחסים בין אנשים?
נכון מאוד!
תודה על תשומת ה
לא הבנתי מדוע הגבר צריך\אמור לסמוך על כך שהאשה נוטלת גלולות למניעת הריון, או משתמשת בכל אמצעי מניעה שהוא.
אם הוא רוצה להיות בטוח (לפחות במרבית האחוזים...) שהאשה לא תיכנס להריון, הוא צריך להשתמש בקונדום. בצורה זו, גם יחסוך מעצמו, וממנה, את האפשרות שמא תועבר איזו מחלה מינית.
בשורה התחתונה השכל הישר אומר:
יש תוצאה של תינוק שלא אשם בשום הדחקה שגברים נוטים לעשות כשהם נכנסים למיטה.
ולצערי גם שום סוג של מצג שווא, לא עניינו של התינוק.
טובתו מעל לכל. כל פעם שהנושא הזה עולה
זה צורם לי שגבר לא עוסק כלל בגורלו של התינוק.
וברור שבנסיבות עצובות אלה גם האישה מסתובבת
עם הריון דחוי, בטוח לא מוסיף לשלוות הריונה ולתינוק שהוא יצור חי וחש כל דבר.