מר צפריר היה איש מיוחד. מאוד מאוד מאוד חכם ומאוד מאוד מאוד יצירתי.

במראהו לעומת זו היה הממוצע המושלם, גובה ממוצע, שיער דליל ממוצע, אף יהודי ממוצע,אשה ממוצעת, ילדים ממוצעים, אוטו ממוצע, בית ממוצע. ממוצע לכל דבר ועניין.

אך למר צפריר, מיודענו הממוצע, היה סוד שהעולם לא ידע כדוגמתו מעולם...

מר צפריר היה חובב היסטוריה מושבע, הספריה שלו הייתה עמוסת ספרים, כריכות מהוהות, וריח עומד של ידע ,נייר ועור ישן. הוא לא היה מפספס ולו פרק אחד ,בתוכנית אחת בערוץ ההיסטוריה והיה לו זיכרון פנומנלי למאורעות ותאריכים. הזיכרון אכן היה פנומנלי, פרטים קטנים או גדולים ששינו את פני ההיסטוריה, היו חקוקים בראשו כאותיות מצבה, לצמיתות.הוא טיפח את התכונה הזו כדי לשנות את פני העולם. מר צפריר סופרהירו.

במרתף הבית של מר צפריר בנס ציונה הייתה תיבה. די גדולה למען האמת והתיבה הזו היא שהפכה את מר צפריר לסופרהירו... התיבה הייתה מכונת זמן, ומר צפריר הנהג.

מר צפריר החליט שילמד כל אשר אפשר ללמוד, ואז ינחת בנקודת מפתח בזמן וישנה את הכל, הוא יביא את הדברים למקום שבו היו צריכים להיות, לדעתו.

אחרי שנים של לימודים ואימונים הוא חש מוכן ונכנס לתיבה, בעוד הוא בתוכה הקליד בגלגלת הזמן נובמבר 1963

ושניות לאחר מכן נעלם...