לא ברור לי מה יצא כאן

ברור לי מה אני מרגישה

ברור לי שלסיר לחץ חייבים שסתום שיחרור

וברור לי שהמקום הכי לא מתאים לעשות זאת זה בפרהסיה

מה שבכל זאת מניע אותי לכתוב כאן זו הידיעה שיותר מאשר חשיפה

יש כאן בסך הכל שיקוף של התנהגות אנושית גורפת.

כפי שנאמר אם יצבטו אותי לא אצתבט?

היום שאל אותי חבר קרוב איך אני מצליחה לשדר עסקים כרגיל

כשסביבי מתרחשים כל כך הרבה דברים.

לא צריכה לחשוב הרבה, מספיק ששואלים אותי את השאלה המדוייקת

על מנת שיתבהרו לי דברים

וכך מצאתי עצמי אומרת לו: אני פשוט לא סובלת לרחם על עצמי

וחוץ מזה לפעמים אני חיה בסרט...תמיד אמרו לי שאני חיה בסרט

וכשאתה צופה על עצמך מהצד אתה מגלה שאתה לא מעורב ריגשית בדבר

אני פשוט לא מצתבטת או שאני מצתבטת חזק מדי

בדברים הבאמת חשובים פיתחתי נתק לא ברור

בדברים היום יומיים, שם אני קורסת

מבט אחד לא במקום

עודף מבט שקיבל כיוון לא טוב

מבטים בכלל

פנים מחמיצות ישר מתכווננות לליבי

שלי, לא שלי

הן שם מתבייתות עלי כטיל חץ לא נסיוני

והיום חזרתי מיום רווי

וכל שהייתי צריכה לשמוע הוא שמחר הוא ימשיך כנראה להיות כזה

למרות שבימי שלישי עד חמישי יהיו ימים.........עוד יותר רוויים

כל כך הרבה רוויון, שהחמצתי.

אז כשתשאל אותי פעם הבאה חבר יקר "איך אני משדרת עסקים כרגיל?"

דע לך שאני מעדיפה פשוט לא להבין את העסקים כי כששמים עלי קש ואני גם כך במצב צבירה 'רוויון'

זה מגיע, הרגע בו הכל מתפוצץ

הערב התפוצץ לי

והעסקים כל כך לא כרגיל...ואולי זה רגיל שכך.