כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הספרים שלי

    קטעים מתוך הספרים שפרסמתי עד כה:

    השחקנית, מלודרמה בשלוש מערכות - ידיעות ספרים, סדרת פרוזה עברית, 2007

    ליבשן - ידיעות ספרים, סדרת פרוזה, 2004

    ויהי סיפור - ידיעות ספרים, סדרת פרוזה, 2002

    אל נא תאמר לי שלום - כתר, 1999\t

    אלכסנדריה יקירתי - כתר, 1998\t

    שחקנית השנה והשחקנית הזונה

    15 תגובות   יום שבת, 17/11/07, 08:09

    שחקנית השנה והשחקנית הזונה 

     

    היא בטח יורדת עכשיו במדרגות שמובילות ליציאה השחקנים האחורית, אחותי, מציתה לה סיגריה, משתעלת: עוד שחקנית, פחות שחקנית... אלוהים, היא שׂונאת את עצמה לפעמים, את האֶגו הזה, המנופח, את השקרים שהיא מגבּבת לפני הקלעים ומאחוריהם. הרי זה כמו עונש ממש! מאסר עולם לכל החיים: להיות שׂחקנית! והיא יוצאת אל הרחוב ושואפת אוויר, מחפשׂת את המונית מהקסטל, איפה היא? הִנה היא, הנה אחותי: שיער-מצח-עיניים. מסֵכה. ורעד משונה בנחיר השׂמאלי (מה, היא בוכה?). אלוהים אדירים, היא נחנקת, היא צריכה אוויר... ושירחמו עליה עכשיו, שיצעקו עליה, שיתנפלו, שיחטיפו לה סטירה אפילו... הצילו!

    נו... מישהי ברחוב צועקת לעברה, מתנפלת, מטלטלת: מַרגי, מַרגי, זה אני! התייבּשתי שעה מול הקוּפּות. אמרת שעתיים, יא כלבּה. הרי קבענו לפני יציאת השׂחקנים האחורית. איףףף... 

    ומֶגי מתעוררת, ומחייכת, ומדביקה נשיקה לאַנטי-ליבּידו שלה: אוי, נשמה, זה בכלל לא תלוי בי. ככה זה בתיאטרון, ההצגה יכולה להימשך מעבר לעצמה. כמו זיון. כמו אורגזמה לא מתוכננת. זה טבעי, מותק. זה בזמן אמיתי. זה לא סרט. ויאללה, תעלי למונית, אחותי. ותיישרי ת'פּאה על הראש, הפּוני יושב לך על האוזן השׂמאלית. ותפסיקי לרחם על עצמך, אַת. זה פתטי! 

    תִּראו מי שמדברת... זונה! 

    נו-נו, הטְרַנסוֶסטיט מרחמת על עצמה באופן כללי, הרי בשביל זה היא נפגשת עם שׂחקנית השנה בלילות, לא ככה, קֶרידה? והיא ישר מתבּכיינת, אוהו, לא נותנת למֶגי להשחיל אפילו פְּסיק לתוך הדמעות:

    כבר לא הולך לי כמו פעם רחמנות עלי אחותי לא מעודכנת הכול נופל לי מהידיים אפילו המאניאקים הסוטים מעקמים לי ת'אף מסובבים לי ת'תחת צועקים יאללה יאללה עופי קוֹקְסי חתיכת זְבָלים פתאום שינוּ את הטעם רוצים אותךְ מנותחת טוטָלית איףףף... הלך על הסטִיות הישָנות מסכֵּנות זה כבר לא כמו בשנות השבעים אחותי כשאִשה עם ביצים היתה נחשבת אטרקציה סנסציה יאללה כּפּרה תִּדפקי אותם בתחת וההם יצעקו לך הללויה הללויה עוד ברֶקטוּם מותק שלי שמה למעלה איפה שהנקודת-גִ'י של הגברים איזה ימים היו לי איזה אושר גדול חשבון בנק מקום קבוע מעריצים מה לא איףףף... אבל עכשיו זה כבר סיפור אחר אחותי אין הנחות לגברות עם אופי כמוני שהקוֹקְסים הצעירים מושלמים עד העצם משוּחזרים טיפּ-טוֹפּ במיקרוסקופּ לא תִּראי שזֶה גבר אין סיכוי בכלל הַיידֶה חותכים להם ת'זין מלמעלה למטה והופכים כמו גרב לתוך הבטן ואגינה בְּטוֹפֶס 17 של קופת-חולים הגשמת חלומות בסל התרופות מעמידות להם ת'שטרוּנגוּל חתיכת חרמנים נגמרו הימים הטובים איףףף... עכשיו רוצים אותָךְ אמא טבע משוּגרדת עם כל הפעלולים כמו בסרטים נו אין להם זמן לתיאטרון של פאות נוכריות וסיליקונים בַּבּוּנים פרימיטיבים יושבים כל היום באינטרנט מתחרעים על מוצצות פותחות יורדות בזמן אמיתי גברים בלי טיפת דִמיון איףףף... ואני מה אני משומשת במצב לא הכי-הכי אומללה לא חתוכה אפילו את הגרגרת לא שִייפתי וההם צוחקים שעבר זמני ושנגמרה ההצגה שלי עוד זונה פחות זונה מי צריך לא חתוכה שׂחקנית שקרנית זה לא אשה זה תיאטרון של אשה איףףף... הֵי מַרגי נשמה למה את בוכה אמרתי משהו מעליב?  

     

    תִּסתמי, טיפאני. ותחבּקי אותי. אני צריכה שייחבּקו אותי עכשיו.  

    הן בטח נוסעות לרמת אביב עכשיו, אל הילדות ואל הבעל עם החתך במצח. אל החתול שבטח יושב מהורהר לפני הפְּלָדלת. הן בטח שותקות עכשיו, שׂחקנית השנה והשׂחקנית הזונה, כי נגמרו להן המילים. ליבּידו וְאַנטי-ליבּדו. כמו צללים. ושקֶט. ולילה.  

     

    מתוך השחקנית, סדרת פרוזה עברית בעריכת רנה ורבין, עורכת הספר: ננו שבתאי, ידיעות ספרים

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/5/08 12:55:

      החתול שמהרהר לפני הפלדלת

      איך מצאת כזה ניגוד מושלם בסוף

        9/5/08 10:39:
      ואתה גם מצחיק בטירוף, וזה עוד לפני ארוחת הבוקר. מיכל
        10/3/08 22:40:
      יופי.
        30/12/07 14:20:
      חוזרת מדי פעם לבדוק אם חסת עליי והגדלת.מחשבים ניידים הם בעלי מסך קטן,ויש להתחשב בנו.אולי בחדשים שתכתוב ...
        29/12/07 02:46:
      מה יהיה על כתב הנמלים?יוסי,רחם עליי.
        23/12/07 22:28:

      נפלא!!!

      כמובן חשבתי לעצמי "יאאאוווווווווווווו, זה גדול, כל כך אלמודובר.."

      אבל כבר אמרו את זה...

      אז מה?!

      להיות מזוהה עם אלמודובר, נראה לי משמח מאוד ושווה חזרה!

       

      "יווואאאוווווווווווווו, זה גדול, כל כך אלמודובר.."

      (אין לי כוכבים :-?)

        22/12/07 13:48:

      תודה ענקית לכולכם!

      יוסי.

        22/12/07 13:41:

       

      אוהב את הכתיבה הזאת.

       

      גם לי עברו בראש תמונות מ"הכל אודות אמא"

        22/12/07 12:24:

      סיפור חזק אמיתי ומאוד עצוב

       

      כולנו הלכנו  לאיבוד

        3/12/07 21:05:

      מעולה

      אהבתי מאוד מזכיר סצינה מהסרט של אלמודובר TO DO SOBRE DI MADRE

      הכל אודות אימא ....

       

      כתיבה בועטת לפנים ...

      רק יש לי שאלה איש יקר נקודת הג'י של הגברים ושל הנשים לא ממקומת בדיוק באותה נקודה?

      ולכן ככל שהאיבר יותר גדול אז כשעושים עם האיבר הגברי והנשי את פעולת ההחדרה אז רק כשמגיעים עמוק עמוק פנימה מגיעים לנקודת הג'י ?

       

      או כשאת יודעת לעשות את העבודה זה מגיע לאותה נקודה ?

      אשמח אם תעמיד אותי על טעותי ...

       

      ערב נפלא

        3/12/07 20:25:

      "אורגזמה לא מתוכננת"..מעניין, אף פעם לא חשבתי על זה.

      כתיבה קולחת, רעננה, שבאה ישר מהקישקע.

        3/12/07 19:24:

      אין לי באמת מה להוסיף על התגובה שמעלי

      עדיאיתן - הכתיבה טובה וזורמת, לפוסט

      הספציפי הזה לא כל כך מתחברת.

        27/11/07 22:26:

      את הספר "ליבשן" אהבתי. חיפשתי עוד ספרים בצומת ספרים- ולא היו.

      את הספר הזה- לא חושבת שאקנה. "כתיבה חזקה", כמו שנכתב בתגובה למעלה, זה לא הצד החזק שלי. זה לא שאני איסטניסטית עדינה, פשוט- לא מתיישב אצלי.

      גם לא בסרטים. ותמיד מנסה להבין את "האמת האומנותית" המוצהרת מאחורי חובת התיאורים הפלסטיים הכתובים או המצולמים. ומאמינה ליוצר, באמת, אבל מדלגת.

      אתה כותב נהדר,

      ולדעתי "כתיבה חזקה" זה סוג של הלבשה.

        27/11/07 21:32:

      חזק!! כתיבה בלי חשבון, כנה, ישירה.

      כוכב ירוק יהיה חיוור לעומתה, אבל זה מה שיש לי כאן לתת.