החלב, "מלך המיתוסים", סביבו נקשרות אמונות טפלות שהשתרשו מימי הסבתות ועד בכלל, לא מצליח לנקות מעליו את רוב הכתמים. עובדה: כ-65% מהנשים החרדיות עדיין מאמינות שחלב ומוצריו גורמים לליחה ובעיות בדרכי הנשימה, כ-18% עדיין קושרות בין חלב לאלרגיות וכ-54% בטוחות שבזמן בעיות מעיים חובה להתנזר מחלב מיידית. ד"ר מיכל גילאון דיאטנית קלינית של מועצת החלב, על עשרות מחקרים מדעיים ונתונים מוכחים שלא יכולים למיתוס מנופח אחד. שחור ולבן.

אלף מסעי שכנוע לא יצליחו לנפץ מיתוס סבתאי עתיק יומין, שצבר קהל מאמינים מדור לדור. ומי אם לא החלב, מלך המיתוסים, סביבו נקשרו רוב האמונות הטפלות הגדולות, יכול להעיד.

"אנחנו עדיין מתפלאים כל פעם מחדש איך אנשים שותים בצמא כל מיתוס חלבי כזה או אחר, חרף כל ההוכחות המדעיות הבדוקות והמסמכים הרפואיים הברורים שהופצו נגדם" — אומרת ד"ר מיכל גילאון דיאטנית קלינית במועצת החלב.

נאמני המיתוסים

אם אתם מאלו שמפסיקים אוטומטית אכילת מוצרי חלב עם מחושי הבטן המעומעמים הראשונים, שמאשימים את החלב בכל אלרגיה, שיעול או ליחה לא מוגדרת, אתם בהחלט בחברה טובה. מועצת החלב העבירה אלינו נתונים המצביעים על קהל גדול, בייחוד מקרב האימהות החרדיות, המגדלות ילדיהן על ברכי מיתוסים לבנים כאלו ואחרים, ולכו תתווכחו עם הסבתא שהורישה את האמונה הרווחת. שימו לב: המחקרים מצביעים על כך שכ-65% מהנשים החרדיות עדיין מאמינות במיתוס המיתוסים הקושר לחלב ולמוצריו את בעיות הליחה והבעיות בדרכי הנשימה הנפוצות מאד באוכלוסיה. כ-18% מהנשים החרדיות עדיין מאמינות כי מוצרי חלב גורמים לאלרגיה וכ-54% בטוחות שבזמן בעיות מעיים בילדים המאופיינות בשלשולים אסור לאכול מוצרי חלב כי הם מעודדים את התופעה.

בד"כ כשמציגים לאימא הדאגנית הבקיאה המצויה נתונים חותכים היא פועלת בהתאם, אז למה שלא נדבר מדעית גם הפעם ונתרשם מעבודות נמלים בינלאומיות של חוקרים מנוסים, שאינם נגועים באינטרסים?

מיתוס מספר 1: חלב מייצר ליחות

"הקשר בין חלב לליחות מקורו באמונה עתיקת יומין, שהמקור שלה מבוסס על הרגשה אמיתית הנוצרת כשהחלב נמצא בפה בגלל המבנה המיוחד שלו" — מסבירה ד"ר גילאון — "שילוב של אמולסיה, השומן והמים בחלב, מדמה בחלל הפה תחושה שומנית כעין ליחה. יש גורמים אלטרנטיביים המאמינים בכך. ברפואה הסינית סבורים כי חלב מגביר ליחה אבל ברפואה המערבית אין מושג כזה. כל המחקרים הרבים מאד שנעשו בתחום הוכיחו באופן אובייקטיבי כי אין קשר בין צריכת חלב לייצור ליחה או להגברת נוזלים.

באחד המחקרים שנערך באוסטרליה חילקו החוקרים 125 משתתפים לקבוצה שקבלה 300 מ"ל חלב פרה לשתייה ולקבוצת ביקורת שקבלה 300 מ"ל משקה סויה. נמצא שיעור דומה של משתתפים בשתי הקבוצות שדווחו על עלייה בתחושות של ציפוי הפה והחלק האחורי של הגרון, צורך לבלוע הרבה, עיבוי רוק וקושי בבליעה. במחקר אחר שכלל 60 משתתפים מצוננים בגילאי 18-35 שנים נמצא כי אין קשר בין צריכת חלב למשקל הנזלת או לתסמינים שדווחו ע"י המשתתפים כמו שיעול, גודש או נזלת. הממצא המעניין ביותר דיבר על הפן הפסיכולוגי של התופעה, שכן התחושות המתוארות היו בעוצמה רבה יותר אצל אלו שהאמינו בהן. רוב האנשים שהאמינו כי החלב מייצר ליחות חשו הקלה רבה כשהם הפסיקו לצרוך אותו.

מיתוס מספר 2: חלב מחריף את הסימפטומים האסתמטיים

חולי האסתמה מאמינים כי מקור הבעיות הנשימתיות הכרוניות שלהם קשור בעיקר לצריכת חלב ומוצריו. את הבסיס לכך הם מקבלים בנדיבות אצל טבעונים ומומחים אלטרנטיביים למיניהם. מחקרים קליניים שנעשו בתחום מעלים כי אין קשר בין התופעות הנ"ל לבין צריכת מוצרי חלב. היוצאים מן הכלל הם מספר מצומצם של אנשים אסטמטיים המאובחנים גם כאלרגים לחלבון חלב, שסבלו מתופעות נשימתיות מוגברות בזמן שצרכו מוצרי חלב. התופעות הפסיקו מיידית עם הפסקת הצריכה. שכיחות מחלת האסתמה אמנם עלתה מאד בסוף המאה שעברה, אבל רק במקרים בודדים נמצא הקשר שכולם מנסים לטפול על החלב. במחקר בו השתתפו 300 חולי אסתמה, רק משתתף אחד נמצא אלרגי לחלבון חלב פרה. הוא לא פיתח תסמיני אסתמה, מה שהוכיח כי אסתמה כתוצאה מצריכת חלב נדירה ביותר.

אם זה לא מספיק משכנע, נמצא קשר הפוך ומרתק בין צריכת מוצרי חלב לסיכון נמוך לפתח אסתמה. מחקר שנערך על כ-3000 ילדים בהולנד מצא כי לילדים שצרכו בגיל שנתיים מוצרי חלב מדי יום היו שיעורים נמוכים באופן משמעותי של סימפטומים של אסתמה בגיל 3, בהשוואה לילדים שצרכו מוצרי חלב 5 פעמים בשבוע ופחות מכך. במחקר אחר נמצא כי לילדים עם צריכה נמוכה של מוצרי חלב יש סיכון גבוה פי 2.5 לפתח אסתמה בהשוואה לילדים שצורכים יותר מ-3 מנות ביום. גם נייר עמדה שהוציאו רופאי הילדים בישראל מדגיש ברורות כי אין קשר בין אסתמה, שיעול כרוני, נזלת כרונית, דלקת האוזן התיכונה וליחה לבין מוצרי חלב. הרופאים המליצו ברוב המקרים לכלול מוצרי חלב בתזונה כחלק מתזונה מאוזנת ובריאה.

מיתוס מספר 3 : מוצרי חלב גורמים לאלרגיה

אלרגיה היא מילת קסמים מרגיעה, שאפשר לקשור על ראשה כמעט כל דבר. א"א תמיד להוכיח מה קדם למה, לכן, כשיש תופעה מבלבלת ולא ברורה הכי קל לייחס אותה להתפרצות אלרגן עלום. החלב, אחד המרכיבים הבולטים בתפריט, הוא האלרגן הכי זמין בסביבה. כיון שאין פעוט, ילד ומתבגר שלא צורך אותו, כמעט כל כאב בטן, שיעול ופריחה אוטומטית מיוחסים אליו. המחקרים השונים מראים כי קיים בלבול בין שתי תופעות שונות. ד"ר גילאון מבדילה בין אלרגיה לחלב ששכיחותה באוכלוסיה מאד נמוכה (כ-1%) לבין אי סבילות ללקטוז. באלרגיה לחלב חובה להימנע מכל צריכת מוצר חלבי ונדרשת אבחנה מסודרת כי מדובר במצב העלול לסכן חיים, שמייצר תופעות קשות, אם כי נדירות. בין 2-5 אחוזים מהילודים בשנות הינקות והילדות המוקדמת סובלים מאלרגיה זו, החולפת עד גיל 5 שנים. בתקופה זו הם נמנעים לחלוטין מחלב ומוצריו ומכל המזונות המכילים חלבוני חלב פרה (קזאין למשל).

התופעה השנייה, אי סבילות לקטוז (הסוכר העיקרי המצוי בחלב) אינה אלרגיה אלא רגישות. המשמעות היא שלערכת העיכול קשה לעכל כמות גדולה של לקטוז בבת אחת ולכן עלולים לסבול מכאבי בטן, שלשולים והתנפחות. מערכת החיסון תקינה לחלוטין וקיימת בעיה מקומית רק במערכת העיכול, מה שלא מצריך הימנעות טוטאלית. ההמלצה היא לבחור מוצרי חלב מתאימים דלי או נטולי לקטוז (חלב נטול לקטוז, סוגי יוגורט דלי או נטולי לקטוז וכן גבינות קשות כמו גבינה צהובה עם כמות אפסיות של לקטוז) ולהקפיד על צריכה מדודה. שתיית חצי כוס חלב למשל לא תגרום לתופעות לא רצויות אבל אחרי כוס חלב שלמה עלולים בהחלט להרגיש רע. מי שסובל מאי סבילות, יכול עדיין לאכול מוצרי חלב רק בהתאמה ועם יד על הדופק. יש לבצע הפרדה בין תינוקות אלרגיים לכאלו שסתם מפסיקים להם את אכילת הפורמולה בגלל כאבי בטן שאינם קשורים לאלרגיה כלל. ההמלצה היא לא להפסיק כי פורמולה חלבית עדיפה ע"פ צמחית.

מיתוס מספר 4: מוצרי חלב מגבירים שלשולים

כמה שלא יסבירו, הפעולה הכמעט רפלקסיבית בזמן שלשול היא להפסיק את אכילת מוצרי החלב. עם תחושות בטן אמיתיות המומחים לא מתווכחים, אבל חשוב לזכור שמבחינה מחקרית האמונה הזו נטולת כל יסוד. לפני למעלה מעשר שנים יצאה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים עם נייר עמדה בנושא טיפול בילדים עם שלשול חריף, כשהנחייה הגורפת הייתה לחזור מיידית לאכילה רגילה, כולל מוצרי חלב בילדים הסובלים מיובש. רק בשלשולים קשים המחייבים לפעמים אשפוז או בשלשולים ממושכים קיימת אפשרות שהנזק במעי כולל פגיעה בלקטוז במידה המחייבת הפסקת צריכת חלב. ברוב המקרים לא רק שאין בסיס לאמונה זו, אלא שהוכח כי אכילה רגילה בזמן השלשול מקצרת את משכו וכי רוב הילדים מסוגלים לצרוך מוצרי חלב בלי בעיות מיוחדות. מחקרים רבים מצאו כי אכילת מוצרי חלב מותססים (יוגורטים למשל) בזמן שלשול מקצרת את משכו ומורידה את חומרת הסימפטומים.

מיתוס מספר 5: אסור לאכול מוצרי חלב עד גיל שנה

אלו המיתוסים הלבנים הכי גדולים אבל יש גם נספחים שונים ומשונים העושים שמות בתזונת ילדים. למשל המיתוס הגילאי המגביל צריכת החלב לפי מספר חודשי הפעוט, כאשר צריכתו מותרת ואף מומלצת. האמונה הרווחת היא שעד גיל שנה לא כדאי לאכול מוצרי חלב, בעוד שההמלצות החדשות הן שכבר מגיל 9 חודשים אפשר להתחיל לצרוך מוצרי חלב (גבינות, יוגורטים), פרט לחלב ניגר לשתיה שרק מגיל שנה יכול להוות תחליף לפורמולה. ההגבלה הזו לא קשורה להיווצרות אלרגיות אלא משום שהחלב אינו מקור טוב לברזל ובארץ יש שכיחות גבוהה של חסר ברזל בתינוקות. לכן מעדיפים שיחשפו קודם למזונות עשירים בברזל (הפורמולות) לפני שעוברים למוצרי חלב. ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם שכה מאחרות את תחילת הצריכה של חלב. ברוב המדינות המערביות לא מגבילים חלב מעבר לחצי שנה ויש מקומות בהם ממליצים להתחיל כבר מגיל 4 חודשים. ברור שאין להוסיף על ההחמרות ומעבר ל-9 חודשים מוצרי חלב מומלצים לכל הדעות!

מיתוסים הקשורים לסידן

אמונות רבות נקשרות לרמת הסידן או לספיגתו. יש הסבורים כי בחלב 1% יש פחות סידן מאשר בחלב 3%, למרות שבפועל כמות הסידן לא משתנה כתוצאה מאחוז השומן בחלב. בחלב 1% ו-3% לא מועשר כמות הסידן היא כ-100 מ"ג סידן ל-100 מ"ל חלב. הסידן גם ממוצרי חלב דלי שומן נספג ביעילות וצריך להבין ששומן החלב לא משפיע על הספיגה. קיימות הוכחות ממחקרים קליניים שלצריכת מוצרי חלב דלי שומן יש השפעה חיובית על העצם. מיתוס מוזר יותר טוען כי בגבינת קוטג´ יש פחות סידן ולקטוז מאשר בגבינה לבנה. את הקשר מייחסים לתהליך הייצור השונה של הגבינות. במקור יש לכך סימוכין כי בתהליך ייצור הקוטג´ לצורך יצירת הכדוריות נשטפים נוזלי החלב המכילים סידן ולקטוז ויחד עימם חלק מהסידן והלקטוז, רק שכיום עושים מאמצים להחזיר את הסידן האבוד ולהעשיר את הקוטג´ ואין הבדלים מהותיים.

לקינוח מיתוסי הסידן נזכיר את המיתוס של שתיית שוקו הגורמת לסידן לא להיספג בגוף. שנים רבות האמינו כי תוספת הקקאו לשוקו והרכיבים הצמחיים המצויים בו מפריעים לספיגת הסידן המצוי בחלב, אבל מחקרים שהשוו את כמות הסידן הנספגת מחלב לעומת שוקו לא מצאו הבדלים משמעותיים. לדברי מיכל גילאון, ההשפעה בפועל של הקקאו קטנה מאד, אולי ברמה של 1% בלבד, ואינה מצדיקה התנזרות מהמשקה החביב על הילדים. עם זאת, רצוי להעדיף את המשקה הביתי המאפשר בקרה על כמות הסוכר והקקאו על פני המשקה הנמכר.

מיתוסים לקינוח:

כמו שאמרנו, כמעט כל נושא נקשר איכשהו לחלב, כולל שינה, צרבות ואפילו השמנה. לשם שינוי, האמונה כי חלב מרדים, נכונה. יש לה ביסוס מחקרי והסבר ביולוגי, כיון שחלב עשיר בחלבוני טריפטופן שמשפיע על ייצור חומרים מווסתי שינה ואחראי על איכותה. כבר מ-1500 לפני הספירה המליצו כתבים רפואיים לאנשים שלא ישנים טוב לשתות כוס חלב לפני השינה, רצוי חם עם כפית דבש. יש לציין שאורך שעה עד שהטריפטופן מהמזון מגיע למוח, כך שהאכילה צריכה להיות בהתאם לזמן השינה המתוכנן. יש המאמינים גם שכוס חלב מעלימה מיידית תחושת צרבת. בגלל הסידן החלב אכן עוזר בטווח המיידי לסתור את החומציות העולה בקיבה בזמן הצרבת, אך זמן קצר אחרי מגיבה הקיבה בהפרשה מוגברת של חומצה, כדי לתקן את השינוי בחומציות, כך שהפתרון הוא בערבון מאד מוגבל. עם זאת, יש מחקרים המצביעים על כך שאפשר להקל על צרבת הנגרמת מהחיידק הליקובטר פילורי באמצעות אכילה קבועה של מוצרים פרוביוטיים המכילים חיידקים ידידותיים.

וא"א בלי ההשמנה הנדחקת בסוף לכל נושא. הויכוח כיום נסב על יכולת החלב להשמין או להרזות. המיתוס הרווח הוא שצריכת מוצרי חלב לא מסייעת לירידה במשקל ודווקא משמינה. אבל מחקרים חדשים הנתמכים ע"י עדויות מדעיות מצטברות, מראים כי צריכת סידן, ובייחוד ממוצרי חלב, עשויה לסייע למניעת השמנה וכן להפחתת המשקל ואחוזי השומן בגוף. מחקרים נוספים של השנים האחרונות הראו כי אכילה של לפחות 3 מנות של מוצרי חלב דלי שומן ביום, כחלק מדיאטה מאוזנת מופחתת קלוריות, יעילה יותר לירידה במשקל, הפחתת אחוזי השומן ושמירה על המשקל החדש לאורך זמן. זאת לעומת הפחתה של כמות הקלוריות בלבד, עם מעט מוצרי חלב או בלעדיהם, ולעומת הוספה של תוספי סידן. ההשערה היא כי השילוב הייחודי של הסידן עם רכיבי התזונה הנוספים המצויים בחלב גורם להאצה בחילוף החומרים ומשפר איכות הגוף לשרוף שומנים.

אין תחליף לחלב

לא בגלל שהוא מרזה, מרדים או מעלים צרבות נשתה אותו. חשוב לזכור שחלב הוא מקור מצוין לסידן שחשב לעצמות, ללב (ארגון הלב האמריקאי מעודד צריכת מוצרי חלב דלי ומופחתי שומן כחלק מתזונת לב בריאה), וגם לבריאות השיניים (רופאי שיניים בעד חלב ומים כמשקאות יחידים הבטוחים לשתייה בין הארוחות מבחינת בריאות השיניים). מעבר לסידן מספק החלב עוד רכיבי תזונה החיוניים לילדים ולמבוגרים, שקשה מאד להשיג אותם בתחליפים אחרים.

"בגלל הטרנד האלטרנטיבי יש נטייה להקשיב לרופאים טבעיים, שבאופן אוטומטי גורף ותמוה מורידים את מוצרי החלב מהתפריט, לא משנה מה הבעיה ומי עומד מולם. אנשים אומרים אז מה? נאכל טחינה, שקדים וכרוב ונשלים את הסידן ממקומות אחרים, אבל זה כמעט בלתי אפשרי" — מחדדת מיכל גילאון — "כדי להגיע לכמות סידן שיש בכוס חלב אחת צריך לאכול 100 גרם שקדים. אלו כמויות גדולות שא"א לעמוד בהן, ובטח לא ילדים שלא יאכלו 2 כוסות כרוב וברוקולי כתחליף (דוגמאות במסגרת). ההמלצה היא לאכול 3 מנות מוצרי חלב ביום. חלב, גבינה ויוגורט, בנוסף למקורות נוספים של סידן, שהלא צריך כפול ממנת הסידן שיש ב-3 מוצרים אלו. זכרו תמיד כי היתרון של מוצרי החלב הוא שבנפח קטן יש כמות גדולה של סידן. אפשר לגוון ולבחור לפי נטיית החיך. מינימום אכילה ומקסימום תוצאות. לא חבל לבזבז את היתרונות הפנטסטיים בגלל מיתוסים שאין להם אחיזה במציאות?!

כ-900 כוסות חלב לשנה לכל אדם

האירופאים והאמריקאים שותים יותר

ענף החלב בישראל עובר בשנים האחרונות שינויים רבים שחלקם קשורים לתהליכים המתרחשים בארץ, כגון עלייה בביקוש לחלב ומוצריו, וכן שינויים גלובליים בענף החלב, כגון שינויים במחירי מספוא מיובא ומקומי ובמחירי אבקות החלב, שינויים בשערי החליפין, כניסה של מדינות חדשות לענף, כדוגמת סין, ושינויים אקלימיים, המובילים להתחממות גלובלית ועלייה בתדירות פגעי טבע. 2010 התאפיינה בעלייה בביקוש לחלב ומוצריו בגובה של כ-2.5%, בזמן שהגידול באוכלוסיה נאמד בכ-1.9% כלומר, נרשמה עלייה קלה בצריכה הממוצעת לנפש (0.6%).

על פי נתוני משרד החקלאות ומועצת החלב צריכת מוצרי החלב לנפש ב-2010 הייתה שקולה לכ-180 ליטר חלב בשנה, או כ-900 כוסות חלב. הצריכה לנפש של מוצרי חלב נחלקת בישראל לחלב שתייה — כ-56 ליטר, תוצרת ניגרת ומעדנים — כ-24 ליטר גבינות לבנות — כ-52 ליטר (13 ק"ג), גבינות קשות — כ-46 ליטר (4.4 ק"ג).

תנובת החלב לפרה בישראל היא הגבוהה ביותר בעולם! הישג זה נזקף לזכותם של רפתני ישראל, וכן למערכות המחקר וההדרכה של משרד החקלאות המלוות אותו. התנובה הממוצעת לפרה ב-2010 עמדה על 11,667 ק"ג לפרה בממוצע, המדובר בעלייה קלה בהשוואה לתנובה בשנה הקודמת. מספר הרפתות בארץ עמד בסוף 2010 על 951 (כ- 3,000 רפתנים), לעומת 1,445 בסוף 1999, ירידה של כ-30%. לעומת זאת הייצור הממוצע לרפת עלה בכ-64%.

ישראל יכולה רק לקנא במדינות המפותחות ביחס לצריכת חלב ומוצריו — תושב מדינות מערב אירופה וסקנדינביה צורך בין כ-300 לכ-350 ליטר חלב לשנה, תושב אמריקאי צורך כ-210 ליטר. ישראל נמצאת ברמות דומות לרמות הצריכה בארגנטינה. ביפן, ארץ האורז, צורכים כ-100 ליטר לשנה בממוצע לנפש.