ב"ה
"וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, אֲנִי יְהוָֹ"ה אֱלֹהֵיכֶ"ם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים" (ויקרא כ, כד). התרגלנו לקרוא את הפסוק "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", מדי שנה בשנה בפרשת קדושים, כדבר שבשגרה. גם הפכנו אותו ל"שיר עם" המתנגן ומתפזם בפינו זה עשרות שנים, והוא הפך כבר מזמן ל"פולקלור עממי ארץ ישראלי". כך שאין מי שנותן ליבו אל מילות הפסוק ומשמעותם. השנה, תשע"א, חלה השבת שבה קראנו את פרשת "קדושים", שבה מופיע הפסוק, בתאריך כו ניסן - 30 לאפריל 2011. מספר ימים לפני כן הופיעה בעיתונות הידיעה הבאה: "משלחת של אנשי מקצוע ועסקים בכירים יצאה לפגישות בהודו. בפגישה עם שר החקלאות ההודי שראד פאוואר, נדונו גם העברת ידע וטכנולוגיה ישראלית בדגש על חומרים גנטיים המשביחים את תנובת החלב. הפרה הישראלית מחזיקה בשיא עולמי של תנובת 12,000 ליטר בשנה הודות להזנה, גנטיקה ואיזון אקלימי מהטובים בעולם. כל זאת לעומת הפרה ההודית המניבה כ 2,000 ליטר בלבד בשנה." צירוף מיקרים? דווקא בשבוע שבו קראנו את הפסוק: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב", הופיע ידיעה כי תנובת החלב בארץ ישראל היא הגבוהה בעולם: "שיא עולמי". לפתע שמתי ליבי למשמעותו העמוקה והאמיתית של הפסוק: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". הקדוש ברוך נתן לנו את ארץ הקודש, והבטיח לנו שהיא "אֶרֶץ זָבַת חָלָב", הבטחה ברורה וחד משמעית, שאינה תלויה בשום תנאי, כמו למשל, המים. ירידת המים מותנית בשמירת המצוות, כפי שנאמר בתורה (דברים יא, יג – יז): "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָֹ"ה אֱלֹהֵיכֶ"ם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף יְהֹוָ"ה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָֹ"ה נֹתֵן לָכֶם".
עם ישראל קיבל את התורה מהקדוש ברוך הוא בהר סיני בו' סיון שנת תמ"ט לאלף השני, 2448 שנה לבריאת העולם (1677 לפני הספירה). כלומר, פסוק זה נאמר לפני כ- 3688 שנה. לפני 3688 שנה הקדוש ברוך הוא אמר: ארץ ישראל היא "אֶרֶץ זָבַת חָלָב". והנה כדבריו כך היא המציאות: "הפרה הישראלית מחזיקה בשיא עולמי של תנובת 12,000 ליטר בשנה, לעומת הפרה ההודית המניבה כ 2,000 ליטר בלבד בשנה." איזה הבדל: פי 600%! סיבת הדבר אינה "הודות להזנה, גנטיקה ואיזון אקלימי מהטובים בעולם", אלא הודות להבטחה האלוקית: "וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". האם קיים איזה "גורו", "מהרישי", "מתקשר", ראש כת וכדומה אשר יכול להבטיח דבר כזה, אפילו שבוע מראש? והלא כאן מדובר על הבטחה שניתנה לפני 3688 שנה, לא פחות ולא יותר, והנה לא נפל דבר מדבריו ארצה! דבר כזה יכול להבטיח, ולקיים, אך ורק בורא העולם, יתברך שמו, ולא זולתו! מדוע בני עמנו מחפשים את דרכם הרוחנית אצל כל מיני כתות שונות ומשונות, בכל העולם, במזרח ובמערב, ובפרט בהודו, ארץ נחשלת, מוכת עוני, רעב ומחלות - אותה ארץ אשר אצלם תנובת החלב היא ב600% פחות מאשר בארץ הקודש, הארץ אשר הבטחת הקדוש ברוך מתקיימת בה עד כדי "שיא עולמי"? מדוע יהודים מוכנים לנסות הכול, אבל אינם מוכנים לנסות את המקור של כל התורות שבעולם, האמת האחת והיחידה – תורת ישראל?
טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְהֹוָ"ה (תהלים לד, ט).
מצ"ב קישור לכתבה במלואה: http://www.moag.gov.il/NR/exeres/C400671A-AB6E-48FF-981D-89C299110DB0,frameless.htm?NRMODE=Published
|