מוצאי שבת, השעה מאוחרת, חושך, אני במיטה מכורבלת להנאתי בתוך הפוך מוכנה לסגור את השבוע סופית. רעש מטריד מפר את השלווה. רעש שאני לא מצליחה לזהות בחושך. אני יודעת שעדיף להשאיר אותו לא מזוהה, כי כאשר אדליק את האור ואזהה אותו אצטרך להתמודד עם ההשלכות.
הדלקתי.
יורד לי גשם בתוך הדירה. (רק לשם השוואה, בחוץ לא ירד גשם. מסקנה מתבקשת: גשם מקומי אצלי בדירה).
מאוחר לי, לא בא לי גשם בתוך הדירה, אין לי מושג מה עושים. אין לי כח לעשות. אם להפוך סיפור ארוך לקצר, ניחשתי שהנזילה מקורה בדוד, התקשרתי לבעל הדירה ששאל באדיבות "אז מה את רוצה שאני אעשה בשעה כזאת?" אמרתי לו שאני בטח שלא יודעת מה לעשות, חשבתי לעדכן אותו כי זו הדירה שלו ובתור בעל הדירה קיוויתי שידע להציע פתרון. נו, השיחה הסתיימה בזה שלו לא ממש אכפת ושהוא יחשוב על משהו בבוקר ובינתיים שאני אתמודד. תמיד טוב לדעת שיש אל מי לפנות. ירדתי למטה לסגור את הברז הראשי, סידרתי יפה סמרטוטים וחיכיתי לבוקר.
בוקר- הגיע השיפוצניק שאני מכירה מכל הבעיות הקודמות בדירה. אבחן שהוא לא יודע מה הבעיה ושאין לו זמן לבדוק כרגע (אז למה באת?) הלך והבטיח לחזור מאוחר יותר.
צהריים- חברת הביטוח שלחה מישהו מטעמה לבדוק את הבעיה. המישהו מאוד כעס על האופן בו הותקן הדוד מלכתחילה כי "אסור להתקין ככה" וגם "יש כאן חשמל חשוף" וגם "מי בנה את הדירה הזאת?" "מישהו יכול להסביר לי מה לעזאזל הולך פה?!" בדיוק מה שאני חושבת לעצמי, הוא אומר. אחרי בדיקה ראשונית הוא קובע שהכל תקין ושהכל בסדר. ירד לי גשם בדירה "הכל לא בסדר" אחרי עוד כמה פעמים של "תפתחי את המים ועכשיו תסגרי" הוא קובע "התפוצץ כאן הדוד". שויין, הבעיה אובחנה. נרגעתי. אז מה עושים? הוא לא יודע. הוא לא מתקין דודים. הוא רק האיש שמאבחן את הבעיה. הלך. לא לפני שלקח תשלום סמלי עבור האבחון. נשארנו אני והאבחון לבד בדירה. לקחתי נשימה עמוקה והתקשרתי לבעל הבית, שבנימת, נו מה את רוצה עכשיו, אמר "אז תתקשרי לדוד (השיפוצניק) שצריך להחליף דוד". טוב.
אחר הצהריים- אחרי אי אילו ניסיונות כושלים לתפוס את דוד, הצלחתי. הוא מצידו טען שהוא לא תופס את בעל הדירה כל היום ובלי אישור שלו הוא לא יכול לעבוד. הגיוני סך הכל. התקשרתי לבעל הדירה שהסביר שהוא זה שמנסה לתפוס את דוד כל היום ללא הצלחה והוסיף ש"מה אני מנסה להגיד שהוא משקר?" לא יאומן, הם משחקים פינג פונג ואני הכדור. זה גנון ואני הגננת. הצילו!!!
ערב- ברור לי שהיום כבר לא יקרה כלום.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שני.
בוקר- הגיע השיפוצניק. (שעה וחצי אחרי השעה שהיה אמור אבל זה כבר בקטנה). הבוידעם צפוף ולא ממש בא לו להזדחל לתוכו (תכלס, אפשר להבין אותו). מתחקר אותי לגבי מה שאמר אתמול האיש של הביטוח כדי להבין אם יש טעם בכלל להיכנס לשם. "מה הוא נכנס לשם?" "עד הדוד?", "את בטוחה שהוא אמר שהדוד מפוצץ וזה לא הפלאנג'?" הוא לא רוצה להיכנס לשם סתם ולגלות שזה רק הפלאנג'... הלו שיפוצניק לא מתפקידי לדעת אם זה "רק" הפלאנג' או שזה פיצוץ, אז במקום לשאול אותי כל כך הרבה שאלות תעלה לשם ותעיף מבט. "הדוד מפוצץ" הוא צעק לבסוף מתוך הבוידעם. ובכן רבותי עכשיו זה רשמי, אפשר להוציא הודעה לתקשורת - הדוד מפוצץ זוהי ללא ספק הכותרת של הבוקר וגם של אתמול בעצם, נשארת רק השאלה מתי מישהו יתחיל לעשות עם זה משהו. "יש לך מחשב? אני רוצה לבדוק באינטרנט מחירים של דודים". מסתכל על כמה מודעות משווה מחירים "נראה לך שהמחיר של הדוד כאן כולל התקנה?" הוא שואל. הוא רציני? כי זה לא אמיתי כל מה שקורה פה. השיפוצניק מתחיל בסבב טלפונים לבקש הצעות מחיר. לא יודעת אם לצחוק או לבכות. מחליטה לשבת לכתוב. הוא עושה טלפונים ואני מתעדת. המשך יבוא. |