די במילה אחת של בוז מאדם שאת חייך היית מוכן לתת למענו .

די במילה אחת כדי שתרגיש את הדופק עולה ועולה, ואת הזיעה הלא ברורה הזו ,והדקירה הרעה הזו בחזה שמראה לך את הדרך מעלה, וסחרחורת, טיפה שקט שבתוכו שומעים את אלה סביבך אומרים דברים לא ברורים וברור שכל מה שנאמר שם סביבך קשור בך. ואז אתה מרגיש את הדקירה הזו ביד ואיש זר לבוש לבן שמנסה לברר איתך מה קורה ומה אתה מרגיש .ומשום מקום אתה מרגיש שאתה זז ורעש של סירנה חותך בשקט שהיה רק לפני שניה, ואתה בכלל לא מבין מה מי מי נגד מי ולמה ואתה במיון ושוב בודקים שואלים חוקרים רושמים הולכים ובאים כל לבשי החלוקים הלבנים....והראש לא מעניין אותך כלום אתה רוצה להבין למה, למה, למה, ולמה.  

למה האיש הזה שבאמת עשית המון למענו גם במישור המקצועי, גם באישי ,גם בחברי ,איש שאתה חולק איתו חוויות, סיפורים ,וסוד אחד או שתיים. למה הוא נעץ את המחט הזו בלב שלך שגרמה לך למפולת העצבים הזו שמשולבת בהתקף חרדה חזק ,כך לפחות אמרו הרופאים.

שמונה ימים אחרי  ואני יותר חכם ויותר מבין אני בהחלט סולח אך מרחוק רחוק ,ובהחלט לא שוכח.