כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דברים שיש לי בראש

    לא באמת, דברים שיש לי בראש!!!

    פוסטים אחרונים

    יתמות.

    6 תגובות   יום שני, 30/5/11, 22:45

    לאחרונה מסיבות שונות, אמא שלי נורא מתגעגעת להורים שלה. המון זיכרונות משתנקיםֿ דמעות חנוקות ולא חנוקות.

    את סבא שלי לא ממש היכרתי ועם סבתא שלי,שהייתה טיפוס מאוד מאוד מיוחד וצבעוני , לא הסתדרתי כ"כ.. בעיות תקשורת של ילד בן 8 עם אשה חירשת ומאוד יצרית.

    אמא שלי יתומה.

    המחשבה שאשאר ללא הוריי מותירה בי תחושת קבס פיזית איומה. איך הדבר הכי יציב ונאמן לך יכול פתאום לא להיות??!! זה לא מקובל עליי.

    לא יודע אם זו מחשבה נורמלית להתעסק בה, או שזו דפיקות שלי, אבל זו עובדה שמתלחששת לה באחורי ראשי ומהווה פחד נוראי, קמאי, כזה שגורם לי לאבד חוט מחשבה ופיקוס באופן מיידי.

    סיפרתי על זה לאמא שלי. וכאן אומר במאמר מוסגר שאהבתי למשפחתי על כל ענפיה היא אינסופית עצומה ושוטפת.

    סיפרתי על המחשבה המפחידה, הרגשתי כמו ילד שמספר על סיוט או על המפלצת מתחת למיטה.

    היא חייכה חיוך מריר ואמרה:" אני נורא מתגעגעת להורים שלי, זה נכון, ואני הולכת להגיד לך משהו שיראה לך נורא,אבל אתה תבין אותו באמת ביום מימוש הפחד. כשהורי נפטרו אמנם חשתי צער ואובדן ומצוקה אבל במקביל הרגשתי חופשיה. אין שיפוט יותר, אין מערכת שיקולים חיצונית לכל מהלך ועוד כל מיני "הטבות" .

    אשה חכמה אמא שלי, תרבותית עמוקה ומכילה. כולי תקווה שירשתי חלקיק מהאינטיליגציה הריגשית שלה.

    אני עדיין מפחד נורא, אבל אני יודע שיש לי אישור לחיות את חיי כפי שאני רואה לנכון גם נוכח האבדן הנורא שאין מה לעשות, יבוא בסוף....

    דרך אגב האישור הזה לחיות את חיי כפי שאני רואה לנכון ניתן כבר בגיל שש,

    לא בטוח שהוא התקבל על ידי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/6/11 18:41:
      פוסט מרגש.
        31/5/11 12:48:
      איזו אישה את אמא שלי!!!!!!! משאללה :-)
        31/5/11 12:46:
      מכירה היטב את הגעגועים. 14 שנים עברו, והגעגועים לאבי רק גוברים. אכן, אשה חכמה אמא שלך. קוראת אותך, ויודעת שירשת הרבה יותר מחלקיק מהאינטליגנציה הרגשית שלה. קוראת אותך, והדמעה בורחת...
      דן בני היקר והאהוב! הפחדים לאבד אותנו, ההורים, קיימים בכל אחד מאיתנו. גם כשאנחנו כבר עצמאיים ומנהלים את החיים שלנו כרצוננו. הפחד הוא שיחתך השורש שלא יהיה לך "גב", שלא יהיה יותר מי שיאהב אותך בכל תנאי, שהכיר אותך עוד בהיותך עובר מרגש... אבל אל תשכח, אתה כבר עץ בעצמך! עם שורשים משותפים לנו, אבל גם שורשים חדשים! אחרי לכתנו, אתה תפתח גב יותר רחב ממה שיש לך היום... בגלל הכאב, וגם בגלל שאין ברירה ואתה חייב לעוף כנשר בשמים. סבא שלך, שאהבת מאוד ושגם אליו אתה מתגעגע, תמיד היה אומר: בטבע, לבעלי החיים יש אינסטינקט לגרש את הצאצאים שלהם מהקן כשהם בשלים לנהל חיים עצמאיים... ואצלנו, בגלל שהילדות שלנו הכי ארוכה, היא פותחת פתח לפחדים האלה. .. ובאשר לחופש הנלווה ליתמות: לא צריך לעמוד בציפיות - מדוברות או לא, לא צריך יותר להפוך תפקידים, אתה אדון לעצמך בלי חשש לאכזב, להכעיס, להרגיש אשם, אפילו שדברים כאלה קיימים רק בדמיון שלך. ואסיים בשיר יפה של יהודה עמיחי, שגם הוא , התגעגע להוריו וידע להפוך את הגעגועים לשירים מופלאים שאמר: "כשאדם מת, אומרים עליו, נאסף אל אבותיו. כל זמן שהוא חי, אבותיו נאספים בו, כל תא ותא בגופו ובנפשו הוא נציג. של אחד מרבבות אבותיו מתחילת כל הדורות" ובינתיים, כולנו חיים, טפו..טפו...וכל אחד מאתנו הוא נציג - גם באמצעות הגעגועים, לכל הדורות שקדמו לנו:-) אוהבת ומתרגשת מכתיבתך אמא
        30/5/11 23:37:
      איך נגעת באחת הנקודות הכי מבוהלות.. הכי שטופות דמע רק מהמחשבה.. ועדיין.. זה יבוא. השורות הראשונות הזכירו לי פוסט שכתבתי ממש לא מזמן - "היום אני מתגעגעת". וקשה לי לתאר, אם אני מתגעגעת כך לסבי וסבתי, כיצד אתגעגע להורי... ואמך, אכן אשה חכמה.. ברור לי השחרור-משהו הכרוך בדבר.. ובכל זאת - לא רוצה! בינתיים, למדתי שאני אומרת להם בכל הזדמנות (ברמת השפוי), כמה אני אוהבת, מעריכה, מוקירת תודה. מחבקת, מנשקת. וגם אומרת את מה שיש לי לומר, אם יש כעס, גם אומרת.. כי איני יודעת מתי (מקווה שבעוד שנים ארוכות ובריאות), כבר לא יהיו, כבר לא אוכל לחבק ולנשק ולומר ולהודות. ולא רוצה להישאר עם כאב ההחמצה, נוסף על כאב הפרידה. ובאשר לך...אני מסכימה לחלוטין עם מה שכתבה מגירת הלב. ירשת גם ירשת ויותר מחלקיק. איזה עונג לקרוא יורש חלקיקים שכאלה.. :)
        30/5/11 23:01:
      בטוחה אני כי ירשת חלקיק מהאינטיליגציה הריגשית שלה.ואולי אף יותר,כי אם לא... פוסט רגיש כזה לא היה עולה לכאן.מניחה כי אין אדם הרוצה שהוריו יפטרו מן העולם,אבל איך אמרת בכתוב.."האבדן הנורא שאין מה לעשות, יבוא בסוף...." זה מפחיד,ונורא עצוב,ואולי לא כדאי להתעסק בזה..אלא להנות ממה שיש כעת..מאחלת אורך ימים ושנות חיים ..פוסט רגיש..

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      דן צביהראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין