להיות בעל דירה המיועדת להשכרה נשמע כעסק הכדאי ביותר בארץ ומנוף לרווחים קלים ושקטים. אידיאל של בעל נדל"ן וחלומם הרטוב של אנשים רבים מכל שכבות האוכלוסיה וממעמד כזה או אחר. אז זהו שלא, אנשים יקרים. נכון שבשעה טובה הגענו אחרי עמל רב וחיפושים מרובים אחרי בית /דירת החלומות שלנו. ויש את אלו, ואני בתוכם, ש"מזלם שפר עליהם" - החיים השתנו נוצרו פרמטרים אחרים לצערי הרב, ופה נכנס הפן האישי, להיותי בעל דירה הפך בשבילי לסיוט מתמשך. בדירתי הצנועה בחיפה עברו מגוון רב של שוכרים - אנשי צבא, זוגות צעירים, יהודים ערבים ורוסים - לא בוחל ולא מסרב לאף אחד, בלי הבדל לאום צבע ודת, איש העולם החופשי, זו גישתי. אני יכול לומר שלא דרשתי הרבה: לשמור על רכושי ולשלם בזמן. בצער רב לאחר שנים של סיוט מתמשך אבל סביר, קיבלתי גם אני את המכה ה12- שלא כתובה בתורה - המתנחלים והנצלנים שיושבים בדירתי הצנועה והיקרה לליבי ואני עומד חסר אונים, לוקח ללב וכועס, מתעצבן ולא עוזרות תחינותיי והסבריי על זמן המשכנתא ואדישות הבנק. הכל נופל על אוזניים ערלות. בראשי עולות מחשבות של אלימות קשה - זריקת חפצים והשתלטות חוזרת על רכושי השבוי. אבל מה לעשות שהחוק במדינה מתעמר בבעל הזכויות החוקיות ובעל הרכוש, לא משנה שאנחנו בעלי הדירה - צודקים בכל הדרישות. החוק הוא עיוור והצדק פועל |