וחסר ערך אז תדעו לכם שזה לא כל כך פשוט לי להוציא מישפט כזה מהפה
עד ליפני שנה לא הייתי מוכן לשמוע על כיוון " טיפול שכזה" זה לא שלא ידעתי
שצריך וחשוב לעבור לפחות פעם בחיים "ביקור או טיפול" פסיכולוגי.
לדעת רבים וטובים טיפול פסיכולוגי זה היום דבר מיתבקש מעצמו
ממש כמו ללכת לרופא שיניים מישפחתי לא אהוב אבל כדאי.
וזה לא כמו בסרטים שיש איזו כורסא מדהימה שעליה שוכבים
ומדברים ברגיעה מדומה כולה כסא מעץ מישרדי רגיל למראה
אינני יודע להחליט מה אני רוצה "מהקשר" עם הפסיכולוגית היתה לי שיחה
עם אימי המאמצת מהקיבוץ כן אני עוד קורא לה אימא מאמצת הרגל שכזה
מאז הם קיבלו אותי למישפחתם הצעירה ועזרו לי לעבור את התקופה של היותי ילד חוץ.
היא סיפרה לי כמה הישתנו חייה וכמה תשובות לשאלות קיבלה ומקבלת מהפסיכולוגית שלה וכמה למדה וכמה וכמה ואיך גילתה את עצמה "ואולי את סוד היקום"
אני נישמע מלגלג אבל ניסיתצי להסביר לה בדרכי שאני עוד לא חוויתי את הארה
שהיא מדברת עליה והאמת לא רק היא פעמים רבות שאנשים מספרים על הטיפול
שהם עוברים חוזרת "המנטרה" ל גילוי עצמי וקבלת האור הניסתר.
ואולה אני שואל את עצמי מה דפוק אצלי איך זה שאני נימנע לגלות את אותו האור
הנעלם? אני מודה ומיתוודה שגם לא עולים בי שאלות פילוסופיות גדולות ועמוקות
כאשר אני "בטיפול" הדבר היחיד שאני מודה בו שתמיד קשה לי לפתוח את הברז
ולהתחיל לדבר וכאשר אני בשטף הדיבור המילולי תמיד אני נאלץ לסיים
כי זמננו תחום והוא עומד להיסתיים ועלינו "לסכם את המיפגש".
לא תמיד אני מוצא את עצמי מגיע בחשק גדול לשעה הידועה
מיסתכל על השעון כ עונש בעוד מחוגי השעון נעים קדימה לזמן הפגישה
והזמן כמו הזמן לא עוצר לעולם.
בעוד אני צועד מעביר במוחי תרחישים שונים מה להעלות בפגישה הצפויה
"ובטיפול הנפשי המחכה לי ".
אחד הדברים הברוכים שאני מוצא בשעה הזאת שזוהי שעת קיטור ניפלאה
שבה כמו וידוי קתולי בכנסיה חל חיסיון בין השומע למשמיע שעה סודית
לשנינו רק שאצל הכומר מקסימום מדליקים נר בסוף ומקבלים מחילה ומנטרה קצרה
מספר הברית החדשה לחזור עליה וזהו
פה אני משאיר גם תשלום וכן אני מודה בעיניי זה החטא הגדול מכול
נכון שגם הם הפסיכולוגים ואני מדבר בהכללה צריכים להיתפרנס אבל למה לא במחיר זול ושווה לכל נפש.
אני ממשיך ושואל את עצמי בכל סיום השעה ובחזרה הביתה לאחר מכן
האם יש תמורה בעד באגרה האם האור יגיע בפעם הבאה שניפגש