יש שתי שיטות מקובלות לתמחר אג"ח קונצרני או לחילופין חוזה CDS (חוזה להחלפת סיכון אשראי) שיטה אחת היא למדוד מרווחים לרמות הדירוג השונות AAA , AA ,A וכו' לפי חברות הדירוג וליצור עקומי מרווחים לפי זמן לפידיון אותם יש לצרף על העקום חסר הסיכון.

הדרך השנייה שאני רוצה להתמקד בה כרגע היא להתייחס לאגח קונצרני כאג"ח חסר סיכון בניכוי אופציית פוט לבעלי המניות. למעשה בעת הפירעון של האגח (או למעשה כל תשלום) לבעלי המניות יש את האופציה לא לשלם כלל לבעלי האג"ח ולפרק את החברה. מתי בעלי המניות ינהגו כך , במידה ושווי הנכסים (או הפעילות ) של החברה נמוך משווי החוב ולכן עדיף לבעלי המניות לפרק את החברה. 

תימחור האופציה מתבצע בד"כ בעזרת בלק אנד שולץ , יש שתי בעיות עיקריות - שווי הנכסים של החברה לא נצפה בשוק - הוא נכס הבסיס באופצייה .  גם השונות של נכס הבסיס אינה ניצפית.   הפיתרון הנפוץ הוא אמידת שווי הנכסים כסכום של שווי השוק של המניות בתוספת השווי בספרים של החוב לטווח ארוך. לאחר שמתבעת הנחה זו, ניתן להניח כי השונות של התשואה על המניות קרובה לשונות הנכסים תוך הזנחה של השונות בשוו החוב והזנחה של המתאם בין החוב להון. 

יש מספר תיקונים שיש לבצע , כמו תיקון לתשואת הדיבדנד של החברה וכן לתשואת האגח (הריבית הנקובה).

שיטה זו מתאימה בייחוד לאג"ח לא מדורג שהמניות של החברה שהנפיקה אותו ניסחרות בבבורסה באופן סדיר. ניתן גם להעזר לצורך אמידת השונות בשונות ענפית למשל בתחום הנדלן בחול. 

 לאחר שיש שווי נכסים ושונות של הנכסים ניתן לחשב את ערך אופציית הPUT על הנכסים לזמנים שונים לפידיון, כמובן שככל שהאופצייה  ארוכה יותר היא שווה יותר. לאחר מכן יש להשתמש בעקום חסר הסיכון ולהפחית מהתוצאה את שווי האופציה. שיטה זו יכולה לשמש גם לתמחור ריביות להלוואות מסחריות.

בשווקי חול ניתן לתמחר בצורה זו גם חוזי חדלות פירעון CDS שהינם סחירים ברמות גבוהות מעבר לאג"ח הקונצרני.

מעניין לנסות שיטה דומה לתמחור חובות של ממשלות . מה יהיה נכס הבסיס ? מה השונות ? בכל מיקרה חוזים על חדלות פירעון של מדינת ישראל קיימים כבר הרבה זמן.